הפסיכולוג ששינה את המחשבה הכלכלית

מיכל היא בת 31, רווקה, תקיפה ואינטליגנטית. יש לה תואר בפילוסופיה. כסטודנטית הייתה פעילה בנושאים הקשורים במאבק באפליה ובצדק חברתי והשתתפה בפעילות של הליגה לזכויות האזרח.

סדרו את האפשרויות הבאות לפי מידת סבירותן:

1.      מיכל היא מורה בבית ספר יסודי.

2.      מיכל עובדת בחנות ספרים ולומדת יוגה.

3.      מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית.

4.      מיכל היא עובדת סוציאלית.

5.      מיכל היא פקידת בנק.

6.      מיכל היא סוכנת ביטוח.

7.      מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית.

את השאלה הזו הציג פרופ' עמוס טברסקי לנשאלים רבים במסגרת אחד המחקרים שעשה עם עמיתו, פרופ' דניאל כהנמן, בעבודתם המשותפת במשך שנים רבות בחקר קבלת החלטות ושיפוט סובייקטיבי בתנאים של אי-ודאות. אם קבעתם שאפשרות מס' 3 סבירה יותר מ-5 וגם שאפשרות 7 סבירה יותר מ-5, אינכם שונים מרוב הנשאלים האחרים. רובם חושבים שאם מיכל היא במקרה פקידת בנק, סביר להניח שהיא פעילה גם בתנועה הפמיניסטית, אך התשובה הזאת שגויה.

במציאות, מאורע מצורף (כלומר, פקידת בנק שפעילה בתנועה הפמיניסטית) לעולם איננו יכול להיות סביר יותר מאשר אחד ממרכיביו, ולא חשוב איזה מהם ייצוגי יותר. לאפשרות יחידה תהיה תמיד הסתברות גבוהה יותר מאשר לצירוף של שתי אפשרויות. זה "כלל הצירוף" שמצאו טברסקי וכהנמן במסגרת ניסיונותיהם להבין איך בני אדם חושבים באמת.

טברסקי נולד ב-1937 בחיפה להורים שעלו ארצה ממזרח אירופה. אמו ז’ניה הייתה עובדת סוציאלית ולימים חברת כנסת מטעם מפא"י, מקום המדינה ועד מותה ב-1964. אביו יוסף היה וטרינר.

לאחר שחרורו מצה"ל למד מתמטיקה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והמשיך לדוקטורט באוניברסיטת מישיגן. לאחר קבלת התואר שב לישראל ב-1965 והצטרף כחוקר למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם התחיל שיתוף הפעולה הפורה שלו עם כהנמן. ב-1970 עבר לאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית.

גם בארה"ב המשיך טברסקי בעבודה המשותפת עם כהנמן, שנשאר זמן מה באוניברסיטה העברית ובסוף שנות ה-60 השתקע גם הוא בצפון אמריקה. השניים תכננו מחקרים משותפים ופרסמו בשנות ה-70 מאמרים פורצי דרך בפסיכולוגיה התנהגותית. הם חקרו יוריסטיקות (Heuristics), כלומר כל אותם כללי אצבע פשוטים שאנשים משתמשים בהם כדי לקבל החלטות במהירות, וניסו לחשוף את ההטיות המשפיעות על קבלת ההחלטות שלנו. ב-1974 פרסמו יחד מאמר פורץ דרך בכתב העת Science שעסק בהטיות קוגניטיביות ובקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות.

באחד הניסויים שהוביל, בחן טברסקי לדוגמה את היחס של אנשים להפסד כספי פעוט. הוא גילה שאם אדם מאבד בדרכו לתיאטרון את הכרטיס להצגה, שעלה לו עשרה דולר, הוא לא יקנה כרטיס אחר משום שירגיש ששילם 20 דולר על כרטיס שמחירו מחצית מכך. לעומת זאת, אם יאבד בדרך לתיאטרון שטר על עשרה דולר, לא תהיה לו כל בעיה לקנות במחיר הזה כרטיס להצגה. הניסוי הזה ממחיש עד כמה ההחלטות שלנו מבוססות על אינטואיציה ותחושה, ולאו דווקא על בחינה רציונלית של עלות וכדאיות.

החלטות רבות שלנו מבוססות על תפיסות שגויות. עמוס טברסקי | מקור: ויקיפדיה

מחקרים משני עולם
המאמר המשותף ב-Science היה הראשון בסדרה של מאמרים ומחקרים שהתוו כיוון חדש ומסקרן בפסיכולוגיה. המחקרים המשותפים נמשכו כמעט שלושה עשורים ובעזרתם ניפצו טברסקי וכהנמן את התפיסה שהייתה מקובלת עד אז, שגרסה כי דרך החשיבה האנושיות דומה למודלים נורמטיביים של סטטיסטיקה, הסתברות ולוגיקה.

טברסקי וכהנמן הראו בין השאר שהטיות השיפוט מתקיימות לא רק בתנאי חוסר ודאות. הם בחנו איך בעלי מקצוע מקבלים החלטות בתחומי מומחיותם וגילו כי אף על פי שהם בקיאים בתחום הרבה יותר מהדיוטות, כאשר עליהם לבטא את ידיעותיהם במונחים הסתברותיים (כלומר לשער מה ההסתברות שמצב נתון יוביל לתופעה מסוימת), האינטואיציה שלהם לוקה לעתים קרובות באותם כשלים והטיות של אדם שאינו מומחה.

לתוצאות המחקרים האלה היו השלכות מרחיקות לכת בתחומים רבים. הן חוללו מהפכה בתחומי הפסיכולגיה החברתית והקוגניטיבית והביאו לשינוי מהותי באופן שבו נערכים של מחקרים התנהגותיים. בה בעת הם השפיעו מאוד גם על הרפואה, החינוך, המשפט, הסטטיסטיקה, הכלכלה, השיווק והפרסום. הם הוכיחו שהצרכנים (כלומר, כולנו) לא תמיד פועלים על פי מה שנכון להם לעשות, אלא מונחים על פי תחושות, הנחות ורגשות של מה נכון, שלעתים קרובות הן שגויות מן היסוד במונחים של כדאיות כלכלית.

טברסקי זכה בפרסים רבים על עבודתו פורצת הדרך. בין השאר הוא נבחר לאקדמיה האמריקאית הלאומית למדעים וקיבל תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות חשובות בעולם. מותו בטרם עת מנע ממנו לקבל את הפרס החשוב מכולם, פרס נובל בכלכלה. ב-2002 קיבל כהנמן את הפרס על "שילוב תובנות ממחקר פסיכולוגי במדעי הכלכלה, במיוחד בנוגע לשיפוט וקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות". כהנמן עצמו פתח את הרצאת הנובל שלו במשפט "העבודה שעליה מוענק הפרס נעשתה עם עמוס טברסקי המנוח, בשיתוף פעולה רב שנים והדוק במיוחד".

טברסקי, כאמור, הלך לעולמו בטרם עת. הוא חלה בסרטן העור ונפטר בביתו שבקליפורניה ב-2 ביוני 1996, כשהוא בן 59 בלבד. מותו היכה בהלם את הקהילה המדעית, לא רק בשל תרומתו העצומה למחקר אלא גם משום שהיה אדם יוצא דופן שהותיר רושם עז על כל הסובבים אותו. עמיתיו לעבודה תיארו אותו כפרפקציוניסט שאינו מתפשר על פרטים, חריף וחד מחשבה, ומצד שני בעל חוש הומור ואדם צנוע ונעים הליכות. בהומור האופייני לו סיפר פעם כי גם אחרי שנים רבות של חקר הטיות ושגיאות שיפוט הוא עדיין תופס את עצמו עושה לפעמים את אותן שגיאות בדיוק.

גם לאחר שחלה המשיך טברסקי במרץ בעבודתו המדעית, ממש עד הרגע האחרון, ואף שאב השראה מחקרית ממחלתו. באחד ממחקריו האחרונים הראה למשל שאנשים מנסים לרמות בבדיקות רפואיות כדי לשכנע את עצמם שמצבם הרפואי טוב יותר מכפי שהוא באמת. הוא גם פרסם מחקר על הטיות שיפוט אצל רופאים.

אף על פי שעבד והתגורר בארה"ב כמחצית מחייו שמר טברסקי על קשר טוב עם ישראל. הוא היה חוקר אורח באוניברסיטת תל אביב ואף הדריך תלמידי מחקר של האוניברסיטה. הרצאותיו משכו קהל רב והוא ידע לרתק את מאזיניו, בעברית ובאנגלית.

"נוכחותו של טברסקי האירה את המקום בלהט אינטלקטואלי, השפיעה על דרך המחשבה שלי בצורה בולטת, והפכה את חיי מעניינים יותר", אמר עמיתו מאוניברסיטת סטנפורד פרופ' וולטר מישל (Mischel).

את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לעוצמת אישיותו מספק "מבחן האינטליגנציה על שם טברסקי". בספר "דוד וגוליית: איך להפוך חולשה לכוח", מספר מלקולם גלדוול (Gladwell) שכמה מעמיתיו של טברסקי התרשמו ממנו עד כדי כך שפיתחו מבחן אינטליגנציה פשוט והומוריסטי: ככל שאתה מבין מהר יותר שעמוס טברסקי חכם ממך, אתה מקבל ציון אינטליגנציה גבוה יותר.