האם באמת הוכח שקרינה סלולרית מסרטנת?

ב-26 במאי 2016 התפרסם דו"ח ובו תוצאות חלקיות של מחקר שנערך במסגרת התוכנית הלאומית לטוקסיקולוגיה בארה"ב ועסק בקשר שבין קרינה סלולרית לסרטן אצל חולדות. מהר מאוד הופיעו כותרות מאירות עיניים באמצעי התקשורת בארץ ובעולם: "קרינה סלולרית מסרטנת". אך האם המחקר הנוכחי באמת עומד להוביל לקביעה שהקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מטלפונים סלולריים לא רק חשודה כמסרטנת אלא מסרטנת באמת? ספק רב.

 

המדד שמשמש להערכת כמות הקרינה הנספגת בגוף נקרא "שיעור ספיגה סגולית" (Specific Absorption Rate), או בקיצור SAR, ומתוארת ביחידות ואט/ק"ג. הגודל הזה תלוי בעוצמת השידור, במרחק ממקור השידור (טלפון סלולרי או תחנת ממסר) וביכולת של רקמה לספוג קרינה.

מדידת רמת ה-SAR היא עניין מורכב מאוד, ולכן היא נערכת במעבדות מורשות של היצרנים, שבהן נבדק דגם מכשיר שלם ותקין. רמת הSAR בפועל של המכשיר הסלולרי משתנה בהתאם לנסיבות. ככלל, ככל שהמכשיר נמצא קרוב יותר לאנטנת תחנת הבסיס ואיכות הקליטה גבוהה יותר, רמת ה-SAR שלו תהיה נמוכה יותר. 

רמת הקרינה המרבית לטלפונים סלולריים נקבעת במדינות רבות, וגם בישראל, על ידי גופים הממשלתיים. בעולם מקובלים שני תקנים שונים: ל-SAR: התקן האמריקאי שקבעה רשות התקשורת הפדרלית (FCC) ב-1996 ועומד על 1.6 ואט/ק"ג בהתבסס על מדידה של גרם רקמה, או התקן האירופי שמתבסס על המלצות האגודה הבימלאומית להגנה מקרינה (IRPA/ICNIRP) משנת 1998 ועומד על 2 ואט/ק"ג על סמך מדידה של 10 גרם רקמה.

ערכי ה-SAR תלויים מאוד בגודל ובנפח הממוצע שעליו הם מבוססים. בהיעדר מידע על הנפח הממוצע שנעשה בו שימוש, אי אפשר להשוות בין מדידות שונות. לפיכך, איננו יכולים להשוות מדידות שנערכו לפי התקן האירופי עם מדידות שנעשו לפי התקן האמריקאי. 

 

מדעני התוכנית בנו 21 "חדרי הד" שתוכננו כך שלכלובי החיות שבהם תגיע קרינה אחידה של טלפונים סלולריים. החוקרים חשפו חולדות הרות לקרינה אלקטרומגנטית בתדר של 900 מגה הרץ בשתי טכנולוגיות (GSM או CDMA) למשך תשע שעות ביממה. לאחר מכן נחשפו הגורים שנולדו לשלוש רמות של קרינה במשך שנתיים: 1.5 SAR (מעט פחות מהתקן האמריקאי המרבי), 3 SAR ו-6 SAR. קבוצת הביקורת לא נחשפה כלל לקרינה סלולרית. בכל קבוצה היו 90 חולדות.

בסוף המחקר התברר שההישרדות של הזכרים בקבוצת הביקורת שלא נחשפה לקרינה הייתה נמוכה יותר מזו של זכרים בקבוצות שנחשפו לקרינה. אצל הנקבות, ההישרדות בקבוצת הביקורת הייתה נמוכה יותר מזו של שתיים משלוש הקבוצות שנחשפו לקרינה.

לאחר מכן נערכו נתיחות שלאחר המוות בחולדות ונערכה סריקה פתולוגית של רקמות הגוף שלהם לזיהוי נגעים סרטניים. אצל הזכרים נמצאו שני סוגי סרטן נדירים: סרטן מוח מסוג גליומה נמצא ב-3-2 אחוזים (1-2 חולדות) מהזכרים שנחשפו לקרינה, ואילו באזור הלב נמצאו גידולים בתאי שוואן, התאים המצפים את העצבים, ב-6-2 אחוזים מהזכרים שנחשפו לקרינה. שני סוגי הגידולים לא נמצאו אצל זכרים מהקבוצה שלא נחשפה לקרינה. אצל הנקבות לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות.

 

הפרסום שהמחקר זכה לו בתקשורת חשף אותו גם לקהילה המדעית, ולאחר פרסומו התעוררו לא מעט שאלות לגבי האופן שבו הוא נערך ובנוגע לממצאיו. אחד מהשופטים בדו"ח שפורסם ביצע בדיקת עוצמה, שבוחנת את הסיכוי למצוא הבדל סטטיסטי למרות שאין כזה. הוא מצא שעוצמת המחקר עמדה על 14 אחוז, כלומר יש סיכוי גבוה יחסית לקבל תוצאה חיובית שגויה.

אהרון קרול (Carroll) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה ציין בעקבות הפרסום שכשם שאי אפשר להסיק מהמחקר שחשיפה לקרינה סלולרית מאריכה את תוחלת החיים לאור ההישרדות העדיפה של קבוצות המחקר לעומת הביקורת, כך צריך להיזהר בהסקת מסקנות על מידת הסיכון לסרטן. הוא אף הסביר כי כשבוחנים את הנתונים על סרטן המוח, השיעור שלו בקבוצות המחקר תואם ממצאים של מחקרים קודמים בתחום שאינם קשורים לקרינה. יתר על כן, לא נמצאה השפעה של מינון ולא היה הבדל מובהק בשיעור הנגעים בחולדות שנחשפו לקרינה בהשוואה לקבוצת הביקורת.

מה כן? נמצאה מגמה מובהקת וגם זה רק אצל מכרסמים שנחשפו לקרינת CDMA ולא GSM (תקן השידור הנפוץ יותר, שמפעילות בארץ החברות פרטנר, סלקום ופלאפון). אם ניקח בחשבון שההישרדות של החולדות בקבוצת הביקורת הייתה נמוכה יחסית, כלומר הן לא הגיעו לגיל מאוד מבוגר, הרי שאם הגידולים הללו אופייניים לגיל מבוגר ייתכן שההבדל בין הקבוצות נובע מהגיל ולא מהקרינה הסלולרית. גם גודל המדגם משחק פה תפקיד משמעותי. קשה לזהות שינויים קטנים במדגם קטן.

במקביל נשאלה השאלה איך קרינה סלולרית יכולה לגרום לסרטן? אחרי הכול זו קרינה חלשה שאיננה מייננת, כלומר אין לה מספיק אנרגיה כדי לנתק אלקטרונים מאטומים או לשבור קשרים בין אטומים במולקולות וכך לגרום לנזק לתאים.

במקביל למחקר שפורסם נערך מחקר קטן נוסף. כ-80 עכברים וחולדות הושמו בחדרי ההד למשך 90 ימים, וכשנבדקו לאחר מכן נמצאו יותר שברים ב-DNA של המכרסמים שנחשפו לרמות הקרינה הגבוהות ביותר. הקשר בין שבר ב-DNA לסרטן כבר ידוע, אולם התוצאות עצמן טרם פורסמו ולא ברור אם השברים נגרמו ישירות מהקרינה או מפגיעה במנגנוני התיקון של התא, כך שהמנגנון אינו ברור עדיין. 

ולבסוף, אחת השאלות המשמעותיות ביותר היא איך אפשר לתרגם ממצאים ממחקרים שנעשו על חיות מעבדה שנחשפו לקרינה מפוזרת לבני אדם, שנחשפים לקרינה מהטלפון באופן ממוקד על ידי מכשיר המוצמד לאזנם לפרקי זמן קצובים. קנת' פוסטר, מרצה להנדסה ביוטכנולוגית מאוניברסיטת פנסילבניה שחקר את השפעות הקרינה על הבריאות, אומר שלא ברור עד כמה המחקר הנוכחי רלוונטי לסיכון הכרוך בשימוש יומיומי בטלפונים סלולריים. החולדות במחקר נחשפו לעוצמת קרינה גבוהה בהרבה מזו שבני האדם נחשפים אליה כשהם מדברים בטלפון, כך שהחשיפה שלהם איננה רלוונטית לחיים בעולם האמיתי.

 

מול המחקר הזה צריך להעמיד את הראיות הלא מעטות שלפיהן קרינה אלקטרומגנטית איננה גורם סיכון משמעותי לתחלואה בסרטן בבני אדם. לפני שבועות ספורים התפרסמו הממצאים של מחקר אפידמיולוגי אוסטרלי שלא מצא קשר בין שימוש בטלפון הסלולרי לתחלואה בסרטן המוח גם שלושים שנה אחרי שהטכנולוגיה הזאת נכנסה לשימוש. המעקב כלל כ-35 אלף נבדקים ולא מצא שינוי בשיעור הלוקים בסרטן המוח מאז שהטלפונים הסלולריים נכנסו לשימוש.

הממצאים העלו שבשלושים השנים האחרונות חלה עלייה קטנה מאוד בשכיחות סרטן המוח אצל גברים ויציבות שיעורי המחלה אצל נשים. עלייה ניכרת במחלה נמצאה רק אצל גברים בני 72 ומעלה, והיא החלה כבר ב-1982, לפני כניסת הטלפון הסלולרי לשימוש (1987) וקשורה כנראה לשיפור בטכניקות האבחון.

החוקרים העריכו שאילו, בהערכה שמרנית, הטלפון הסלולרי היה מעלה את הסיכון לסרטן המוח ב-50 אחוז, היו צפויים להיות בשנת 2012 1,866 מקרים חדשים של סרטן המוח באוסטרליה, כשבפועל אובחנו רק 1,435 חולים. גם כשנלקח בחשבון הפער בין החשיפה להתפרצות מחלת הסרטן (עשר שנים לפחות, ולפעמים יותר) העלייה בשכיחות הסרטן הייתה אמורה להופיע בהדרגה, ולהגיע לשיא כ40-30 שנה מרגע החשיפה הראשונית – וזה לא מה שקרה עם הטלפונים הסלולריים.

כשקוראים בעיון את המחקר ואת ממצאיו, לפיכך, רואים שחשוב להיזהר מהסקת מסקנות מרחיקות לכת. זה אמנם מחקר חשוב שראוי לבדיקה דקדקנית ולמחקרי המשך, אך עדיין מדובר במחקר יחיד על מדגם קטן שלא ברור אם תוכנן כראוי ואם נפלו בו פגמים, כפי שקורה לא פעם במדע.

יש לזכור גם שהמחקר המדעי מתנהל באטיות, ויש מעט מאוד מחקרים שבאמת משנים את כללי המשחק או מספקים מסקנות חותכות וחד-משמעיות. כמו כן, ממצאי המחקר הנוכחי לא עברו עדיין ביקורת עמיתים מסודרת כמקובל לפני פרסום בכתבי עת מדעיים ועל כן ייתכן שיידרשו לעבור עריכה נוספת. גם בסוכנויות הציבוריות כמו המכון הלאומי לבריאות, אנשי המקצוע עדיין בוחנים את המחקר ולא מזדרזים לצאת בהצהרות מרחיקות לכת או לשנות את המדיניות בעקבות ממצאיו.