האם אפשר להתמכר לעודף אינפורמציה? ואולי האינטרנט דווקא מפתח את החשיבה? התשובות מורכבות, וכך גם האתגרים הלא פשוטים שמביא איתו עידן המידע
הסקרנות היא מרכיב חשוב בטבע האנושי. בלעדיה לא יכולנו להתאים את עצמנו ביעילות לסביבה המשתנה בהתמדה. בעידן האינטרנט, כשהמידע זמין לנו בקלות דרך הסמרטפון שנמצא כמעט בכל כיס, האמריקאי הממוצע מבלה כמחצית משעות היממה בצריכת מידע, דרך הטלוויזיה, הרדיו, הטלפון או המחשב. אין אם כך פלא שבשנים האחרונות גוברת המודעות לשימוש כפייתי באינטרנט ופסיכולוגים מצביעים על כך שאנו הולכים ומתמכרים לסמרטפונים שלנו.
השימוש ברשתות ובטלפונים הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, וקשה להגדיר מתי הוא גולש מעבר לנורמות והופך כפייתי. בריאיון לכתב העת "The New Yorker" ציין ד"ר מרק פוטנצה, פסיכיאטר חוקר מאוניברסיטת ייל, שהקושי להגדיר את ההתמכרות נובעת בעיקר מכך שהאינטרנט אינו אלא מדיום, שדרכו אנו עושים פעולות רבות ומגוונות.
לדוגמה, קשה להבחין בין אנשים שמרבים לקנות באינטרנט, או שגולשים לאתרי הימורים, לבין מי שסובלים מהתמכרות קונבנציונלית לשופינג. עם זאת, לדעת פוטנצה התמכרות עלולה להתפתח גם למדיום האינטרנט עצמו, ולא רק לשימוש ספציפי בו – כלומר, לתחושת החיבור המתמדת ולזרם המידע.
הגמול וההנאה של המידע
אחד המאפיינים הקלאסיים של כל התמכרות הוא עלייה בהפרשת המוליך העצבי דופמין באזורים במוח הקשורים לגמול והנאה. אולם לפי פרופ' קנט ברידג' מאוניברסיטת מישיגן בארה"ב, ההנאה עצמה משחקת תפקיד משני בלבד. בניסויים שעשה בסוף שנות ה-90 מצא ברידג' כי חולדות שפיתחו דיכאון בעקבות טיפול שגרם להפסקה של ייצור הדופמין, עדיין הראו סימנים של הנאה רגעית בעקבות שתיית סוכר, אף שאיבדו את השאיפה לחפש סוכר נוסף בכוחות עצמן.
הממצאים הובילו אותו להסיק שהעלייה בדופמין רק מתווכת את התמריץ לקבל תגמולים חדשים, כך שההתמכרות היא בעצם פעולת החיפוש אחרי התגמול. ובאמת רבים מאיתנו מוצאים את עצמם לפעמים יושבים מול המחשב או הסמרטפון ומזפזפים בלי מטרה בין דפים, אתרים ואפליקציות. עצם הפעולה של החיפוש אחר משהו "חדש" מושכת אותנו לרענן פעם אחר פעם את עמוד הבית שלנו בפייסבוק.
בניסוי אחר, באוניברסיטת קוריאה, בוצעו סריקות מוח למתנדבים מקבוצות גמילה להתמכרות לאינטרנט. נמצא כי בהשוואה לאנשים בריאים חלה אצלם ירידה בביטוי של קולטנים לדופמין באזור המקושר לתגמול. למעשה, התוצאות העידו שהאנשים האלה פחות רגישים בפועל לדופמין, ולדעת החוקרים הם פיתחו התנהגות אופיינית של חיפוש אחר ריגושים כדי לדכא את הצורך הפנימי שלהם בתמריץ לקבלת תגמול.
באנלוגיה להתמכרויות לסמים קונבנציונליים, הרגישות לחומר הנצרך יורדת עם הזמן וגורמת למתמכר לצרוך עוד ועוד סם. עם זאת, נראה כי התגמול של האינפורמציה קשה במיוחד למימוש, שכן לעתים קרובות איננו מסתפקים בידיעה בודדת או בתמונה מצחיקה ברשת, וכך המוח שלנו ממשיך לצרוך יותר ויותר אינפורמציה, בקצב גובר והולך.
מחקרים דומים בנבדקים הסובלים מהתמכרות כבדה לאינטרנט מצאו שינויים מבניים הן בחומר הלבן והאפור בסריקת טומוגרפיה של מוחותיהם. עם זאת, קשה להסיק מכך אם אכן קיים סף של צריכת מידע שמוגדרת פתולוגית וחריגה ועלולה להשפיע על המוח, וגם לא אם השינוי מעיד על התמכרות או שמא על הסתגלות המוח לפעולה החוזרת.
לא עומדים בקצב
מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בשנת 2008 הראה שצריכת המידע של האדם הממוצע כיום גדולה משמעותית מהיקפה עד לפני כמה עשורים. מבוגר אמריקאי ממוצע צורך מדי יום מידע בהיקף השווה לזה של עשרות ספרים, והצמיחה של צריכת המידע עומדת על כשישה אחוזים בשנה.
למעשה, ייתכן שלא רק זמינות המידע שאליו אנו נחשפים עלתה בצורה משמעותית עם השנים, אלא גם קצב ההסתגלות של המוח שלנו לשימוש ההולך וגובר במידע. דוגמה בולטת לשינוי הזה אפשר לראות בסרטים, ובעיקר בסרטי אנימציה, דרך ההבדל בין הסרטים המצוירים הראשונים לאלה של ימינו. בתחילת דרכה של האמנות הזאת, לפני יותר ממאה שנה, היוצרים האמינו שאם המתרחש על המסך יהיה מהיר מדי הצופה יתבלבל ולא יצליח לעקוב אחרי השתלשלות האירועים. לכן הם השתדלו ולהציג כל פעולה 4-3 פעמים בלולאה. כיום הסרטים האלה נראים לנו איטיים מדי, והצופה הממוצע מאבד במהירות את הסבלנות אליהם.
אחת הסוגיות החשובות ביחס לזמינות הגוברת של המידע נוגעת להשפעה שלו על הריכוז שלנו. הסופר ניקולס קר (Carr), שנודע בביקורת שלו כלפי ההשפעות השליליות של הטכנולוגיה על חיינו, מזהיר כי המצב שבו אנו מתרגלים לקבל את כל המידע שאנו רוצים בצורה מיידית וללא דיחוי עלול ליצור אצלנו הפרעות ריכוז ולהשפיע על צורת הלמידה. לדבריו, סביבת האינטרנט אמנם מאפשרת לנו נגישות לאינפורמציה, אולם בשונה מספיגת המידע האטית והעמוקה האופיינית לקריאת ספרים, הקריאה באינטרנט רוויה בהסחות דעת וגורמת לנו לדלג מכותרת לכותרת בלי להתעמק בתוכן ובמשמעות המידע.
בתמיכה לדבריו, אכן יש מחקרים המראים כי סטודנטים שיש להם גישה חופשית לאינטרנט בזמן ההרצאה, נוטים לזכור פחות מהחומר הנלמד, ומבלים חלק ניכר מהזמן בפעילויות שאינן קשורות ללימודים. דוגמה מייצגת אפשר למצוא במחקר בריטי שבדק את ההשפעה של מנוחה קצרה לאחר לימוד מילולי על יכולת הזיכרון. מקצת הנבדקים התבקשו לשחק במשחק מחשב מיד לאחר האזנה לסיפור. תוצאות הניסוי הראו כי הסחת הדעת באמצעות המשחק, באנלוגיה לזפזופ בין אתרים באינטרנט, פגעה באופן ניכר בגיבוש הזיכרון של הנבדקים.
