אבן השמש של הנווטים הוויקינגים

במשך השנים התערבבו ממצאים היסטוריים ואגדות והפכו את סיפורם של הוויקינגים לפיסת היסטוריה מעניינת במיוחד, אפופה בהילת לוחמים. המראה הוויקינגי, מבנה גופם וכישורי הלחימה שלהם, בצד אמונות ומנהגים פגניים ותרבות חריגה, יצרו מיתוס שממשיך לרתק גם כיום מיליונים ברחבי העולם. הדימויים שלנו על הוויקינגים ממשיכים לחיות בין השאר דרך סדרת הדרמה ההיסטורית הוויקינגים, ספרים, סרטים ואפילו גיבורי על כמו ת'ור.

לקראת סוף המאה השמינית לספירה יצאו הוויקינגים מסקנדינביה למסעות כיבוש וביזה לאורך חופי צפון אירופה. הפשיטות, שהחלו בחופי אנגליה ואירלנד, הותירו ממצאים היסטוריים, והיו הבסיס לאינספור סיפורים ואגדות על לוחמים אדירים עם מראה ייחודי שהגיעו בספינות-על לחופי אירופה ושינו את תולדות היבשת. דבר אחד נותר תעלומה עד היום: איך הצליחו הימאים הוויקינגים לנווט את ספינותיהם מהצפון הרחוק אל יעדי הפשיטות, בלי מצפן ובתנאי מזג אוויר שהקשו מאוד על הניווט בעזרת השמש, הירח והכוכבים?

אף שלא בדיוק ברור בדיוק איך הם ניווטו, אין ספק שהוויקינגים היו ספנים ונווטים מומחים. הם הצליחו להגיע כמעט לכל אירופה. ספינותיהם עגנו גם בחופי רוסיה, והם אפילו חצו את האוקיינוס האטלנטי מערבה עד איסלנד, גרינלנד ואמריקה הצפונית.

במשך שנים ניסו היסטוריונים להציע הסבר מספק ליכולות הניווט המעולות של הוויקינגים, אף שלא נמצאו כל עדויות שהם השתמשו בכלי ניווט מיוחדים. לשווא חיפשו ראיות לשימוש במצפנים מגנטיים, שנעזרים בשדה המגנטי של כדור הארץ על מנת לקבוע את הצפון. רק ממצא אחד שנוי במחלוקת יכול להתפרש כמצפן שמש, כלומר כלי ניווט שנעזר במיקום השמש כדי לאתר את הצפון. אבל איך אפשר לחצות אוקיינוסים רק עם מצפן שמש באזור שנוטה להיות רווי ערפל, עננים וסערות?

אזכור של חפץ שנקרא אבן שמש בכמה סאגות נורדיות הוביל כבר לפני כחמישים שנה לתיאוריה לא מבוססת אך פופולרית. לפי ההשערה הזאת, הוויקינגים נעזרו באבן מיוחדת שאפשרה להן לזהות היכן נמצאת השמש גם בתנאי ראות קשים. יחד עם מצפן שמש וידע מתמטי בסיסי הם יצרו כלי ניווט יעיל שפעל גם בתנאי מזג אוויר בעיתיים.

אבן השמש המופלאה

מה הייתה האבן הזאת? קשה לדעת. באף סאגה לא מתואר איך השתמשו בה, ואין שום ראיה ממשית שתומכת בתיאוריה הזו. כל זה לא ממש מפריע לרבים לטעון שאבן השמש הייתה למעשה גביש עם תכונה אופטית שכיחה למדי שנקראת "שבירה כפולה".

כשאור פוגע בחומר שאינו אטום, כמו זכוכית או מים, הוא ממשיך ומתקדם דרכו. כיוון ההתקדמות של אור דרך החומר נקבע על ידי מקדם השבירה של החומר. בגבישי שבירה כפולה מקדם השבירה משתנה בהתאם לכיוון הקיטוב של האור, כלומר כיוון התנודה של השדה החשמלי בגל האור. בקרן אור רגילה יש אור בקיטובים שונים, וכשהיא פוגעת בגביש כזה היא מתפצלת לפי אותם קיטובים. כך נוצרות שתי קרניים שנעות בכיוונים שונים מעט, והתוצאה הסופית היא תמונה כפולה כשקרן אור פוגעת בגביש כזה היא מתפצלת לשתי קרניים בעלות קיטובים שונים, שנעות בכיוונים שונים מעט, וכך נוצרת תמונה כפולה. לפי ההשערה, הוויקינגים ידעו לנצל את גבישי השבירה הכפולה ואת הקיטוב הטבעי של אור השמש כדי לזהות היכן נמצאת השמש בתנאים מעוננים, וכך לנווט בעזרת מצפן שמש גם כשהיא מוסתרת.

חוקרים מהונגריה ניסו לאשש לאחרונה את התיאוריה בתנאי מעבדה. הם יצרו בפלנטריום הדמיה של שמש וניסו לזהות היכן היא נמצאת בתנאי עננות שונים בעזרת שלושה גבישי שבירה כפולה טבעיים, שאפשר למצוא כמותם בקלות בסקנדינביה. התברר שהם אכן הצליחו לזהות את מקום השמש, גם אם ברמת דיוק לא אחידה. החוקרים גם בחנו את יעילות הגבישים השונים ואפילו קבעו ששעות הבוקר המוקדמות היו השעות העדיפות לקביעת מקום השמש בעזרת "אבן השמש".

המחקר לא באמת מוכיח, כמובן, שהוויקינגים אכן ניווטו כך, והוא בוצע בתנאי מעבדה מבוקרים במקום בתנועה על סיפונה המתנדנד של ספינה. אבל אם נבחר זווית ראייה תומכת יותר, אפשר לטעון שתוצאות המחקר מדגימות שאכן אפשר לכאורה לנווט בעזרת גבישי שבירה כפולה גם במזג אוויר מעונן. כך שלא נמצאה סתירה עקרונית לתיאוריית הניווט בעזרת אבן שמש.

כך או כך, העובדה שעד היום ממשיכים לחקור את חידת הניווט הוויקינגית היא העדות האולטימטיבית לכוח המשיכה של מיתוס הלוחמים הנורדים.