המפתח לעצירת הדיג המופרז שמסכן את המשך קיומו של הדג הענק טמון בחקלאות ימית. אך כדי שיתרבו בשבי צריך למצוא להם הורים מאמצים
רוב המזון שאנחנו צורכים מהחי מגיע ממשקים חקלאים מסודרים, כגון רפתות ולולים. לעומת זאת תעשיית הדיג מבוססת על פי רוב על ציד אוכלוסיות דגים טבעיות, כפי שהיה מאז קדמוני האדם. אך ככל שהאוכלוסייה האנושית גדלה יש יותר ויותר בני אדם, שאוכלים עוד ועוד דגים. טכנולוגיות הדיג הולכות ומשתפרות כדי לספק את הביקוש הגדל בהתמדה, הלחץ על אוכלוסיות הדגים עולה גם הוא והם מתמעטים והולכים.
דגי הטונה הם טורפים המתחלקים לכמה סוגים ומינים, כאשר המין הגדול ביותר הוא הטונה הכחולה (Thunnus thynnus), שיכולה להגיע עד לאורך של כ-4 מטרים ולמשקל של כ-900 ק"ג. בשל גודלה, מעטים הם הטורפים הטבעיים שמסוגלים לצוד אותה, ועל כן היא נחשבת טורף-על במארג המזון הימי. הטונה הכחולה זקוקה לשמונה שנים כדי להגיע לבגרות מינית והיא חיה כ-20 שנה. בשל כך, לחץ טריפה גדול כמו זה שיוצר הדיג המסחרי, שאינו מתפתח באופן מדורג ואבולוציוני, מעמיד את ההמשכיות של דגי הטונה בסכנה.
אחת ההבטחות הגדולות, אך השנויות במחלוקת, להקלת לחצי הטריפה על אוכלוסיית הדגים היא המעבר לחקלאות ימית, כלומר גידול מבוקר של דגי מאכל במכלאות סגורות בתוך הים או בבריכות על היבשה. בשנת 2016, כ-47 אחוז מצריכת הדגים העולמית הגיעה מחקלאות ימית, והיא נמצאת במגמת עלייה. כיום מגדלים כך מינים רבים של דגים, ביניהם דגי סלמון וקרפיונים. אולם החקלאות של דגי הטונה נותרה עד כה מצומצמת מאוד והיא מבוססת ברובה על דגי טונה שנלכדו בטבע בשל הקושי להרבות אותם בשבי.
חוקרים מיפן מנסים להשתמש בדגי מקרל כהורים פונדקאים לדגי טונה. מקרל | איור: Stock2You, Shutterstock
הורה קטן לדג גדול
כדי להקל על גידול טונה ודגים גדולים אחרים בשבי, העלה החוקר היפני גורו יושיזקי (Yoshizaki) רעיון פשוט אך מהפכני: למה לא לקחת דג קטן כמו מקרל, שהוא קרוב משפחה גנטי של הטונה וקל יותר להרבות אותו בשבי, ולהפוך אותו לפונדקאי, כלומר להניח לו לשאת תאי מין (גמטות) של טונה ולהעמיד צאצאים? כך נוכל ליצור חקלאות טונות שלא מבוססת על דגים שנלכדו בטבע.
במשך קרוב לעשרים שנה עמלו יושיזקי ועמיתיו מאוניברסיטת טוקיו להפוך את הרעיון למציאות. בניגוד לנו רוב הדגים, ובכלל זה דגי הטונה, מתרבים בדרך של הפריה חיצונית. הם מפרישים אל המים את תאי הזרע והביציות שלהם, ושם מתרחשת גם ההפריה. לאחר מכן התאים מתפתחים לביצים שמהן בוקעים דגיגים בשלב ראשוני של חייהם, שנקרא פגית (לרווה).
אולם איסוף של תאי ביצית וזרע מהמים הוא הליך מסובך. לפיכך, במקום לאסוף את התאים, להפרות את הביציות ולהחזירן למים, לקחו יושיזקי ועמיתיו פגיות של דגים מהונדסים גנטית שזה עתה בקעו והזריקו להן תאי מין של דג תורם ממין ביולוגי אחר – זה שרצו לגדל. הזכרים והנקבות של הדג הפונדקאי הם טריפלואידיים, כלומר בעלי תאים המכילים שלושה עותקים של כל כרומוזום במקום שני עותקים. דגים טריפלואידים הם עקרים, כך שתאי המין הפעילים היחידים הקיימים בדג הפונדקאי הבוגר הם של הדג התורם. כשהדגים הבוגרים יפלטו את תאי המין שלהם למים, הביציות ותאי המין היחידים שיופרו הם אלה שיבואו מהדג התורם, כלומר זה שאנו רוצים לגדל. בשיטה הזאת הצליחו לגרום לכמה מיני דגים לגדול ממין אחר של דג, כגון דגי פורל שגדלו בתוך דגי סלמון.
השנה התקדמו במעבדתו של יושיזקי צעד נוסף שעשוי לאפשר בעתיד גידול מחדש של דגים שנכחדו. הם הצליחו להקפיא תאי מין עובריים של טרוטת עין הקשת (Oncorhynchus mykiss) לתקופה ארוכה ולהרבות אותם מחדש. הם מקווים שבעתיד ניתן יהיה להקפיא תאי מין של דגי טונה, ואם ייכחדו לגדלן מחדש. נכון להיום יושיזקי ועמיתיו לא הצליחו עדיין לגדל דגי טונה באמצעות דגי מקרל פונדקאים, אך הם עדיין שוקדים במרץ להפוך את הרעיון למציאות.