האם אלכוהול איכותי מקטין את הסיכוי להנגאובר? איך מודדים איכות? ומה עם עירוב משקאות?
חמרמורת, או בשמה הלועזי "הנגאובר", היא אוסף של תופעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות המתרחשות לעתים כמה שעות לאחר שתיית משקאות אלכוהוליים. בין השאר היא מתאפיינת בכאבי ראש, עייפות, קשיי ריכוז, סחרחורות, בחילה, חרדה והזעה. החמרמורת מופיעה בדרך כלל בבוקר שאחרי השתייה, כשתסמיני השכרות מתפוגגים, ונמשכת לרוב כ-24 שעות.
התמונה המלאה של הסיבות לחמרמורת אינה ברורה עדיין, אך כמה מהגורמים הידועים לה הם התייבשות, התרחבות כלי הדם, שינויים במערכת החיסון ושינויים הורמונליים. מחקרים מהשנים האחרונות מייחסים חשיבות גם לסוג האלכוהול ולדרך הפקתו, ומצביעים על קשר בינם לבין מידת החומרה של החמרמורת.
תהליך ההפקה של אלכוהול כולל שני שלבים עיקריים: תסיסה וזיקוק. בתהליך התסיסה הופכות מולקולות סוכר (למשל גלוקוז, פרוקטוז וסוכרוז) למולקולות אלכוהול ופחמן דו-חמצני. בשלב הבא מתרחש תהליך הזיקוק, שמטרתו להפריד בין מרכיבים שונים בתערובת נוזלים. בתהליך זה מביאים את התערובת לנקודת הרתיחה של מרכיב מסוים כדי שיתאדה, ובהמשך מעבים את האדים בחזרה לנוזל בכלי נפרד.
הזיקוק מאפשר לבודד את הנוזלים השונים בתערובת ולהיפטר ממרכיבים לא רצויים, כמו תוצרי לוואי של תהליך התסיסה (Congeners). עם תוצרים אלה נמנות מולקולות של כימיקלים כמו אצטון ואצטאלדהיד (תרכובת כימית נפוצה בטבע, שמשמשת ליצירת חומצה אצטית) – חומרים שבריכוזים גבוהים עלולים לגרום לבחילות, הקאות, כאבי ראש ואף להגדיל את הסיכון לחלות בסרטן.
משקאות אלכוהוליים שונים מכילים כמויות שונות של השיירים הללו, ונמצא כי ככל שהמשקה כהה יותר (למשל ויסקי או יין אדום), כך גדלה הכמות היחסית של השיירים שבו, ובהתאם עולה חומרת ההנגאובר שעלול להיגרם לאחר שתייתו.
חוקרים הראו למשל שבורבון (ויסקי אמריקאי) מכיל פי 37 יותר שיירי אלכוהול מאשר וודקה, ובמחקר אחר נמצא שנבדקים ששתו בורבון חוו חמרמורת קשה יותר מנבדקים שצרכו וודקה. ממצא מעניין נוסף היה שחמרמורת קשה יותר לא הובילה לתפקוד שכלי נמוך יותר: הנבדקים ששתו בורבון חשו רע יותר למחרת בבוקר, אך הביצועים שלהם במגוון מבחנים שמדדו ריכוז ומהירות תגובה לא היו נמוכים יותר מביצועי הנבדקים ששתו וודקה. עם זאת, ביצועי שתי הקבוצות היו נמוכים לעומת נבדקים שלא שתו אלכוהול.
הסיבה לכך שמשקאות פחות איכותיים גורמים לחמרמורת חמורה יותר טמונה בתהליך הזיקוק: משקאות שונים נבדלים במספר תהליכי הזיקוק שהם עוברים. בשעה שמשקה הנחשב איכותי עשוי לעבור שישה מחזורי זיקוק, משקה שאיכותו ירודה עובר רק שני מחזורים, או אפילו אחד בלבד. כתוצאה מכך מתקבלת הפרדה פחות טובה של המרכיבים הרצויים, כמו אתנול, מהשיירים שהימצאותם במשקאות אלכוהוליים מגבירה את עוצמת החמרמורת.
לעומת זאת, לאמונה שערבוב סוגים שונים של משקאות אלכוהוליים מחמיר את ההנגאובר אין ביסוס מדעי. האלכוהול עצמו, כלומר מולקולת האתנול, זהה בכל המשקאות החריפים, ולא הוא זה שגורם לתחושה הרעה. ייתכן ששילוב של חומרים שונים יגרום אי נוחות לאנשים מסוימים, על פי טעמם האישי, כפי ששילוב של מאכלים יכול לגרום לתחושות סובייקטיביות. הסבר נוסף למקורו של המיתוס הוא ייחוס מוטעה של החמרמורת לערבוב המשקאות, כאשר למעשה זו צריכת המשקאות שגדלה, ועמה הסיכון המוגבר לחמרמורת.
