אם עוד היה ספק מי תורם יותר לשינויי האקלים – נתונים מעודכנים חושפים שבני האדם פולטים מדי שנה פחמן דו-חמצני בכמות גדולה פי מאה מכל הרי הגעש בעולם ביחד
אחת הטענות העיקריות של ספקנים בעניין שינוי האקלים, השוללים את הדרישה להפחית את פליטת גזי החממה, היא ששינויי האקלים שאנו רואים כיום פשוט אינם קשורים לפעילות האנושית. לדבריהם, פליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה עקב שריפת דלקי מחצבים זניחה לעומת הפליטה הנובעת מפעילות געשית של כדור הארץ עצמו. אולם המחקר המדעי מעלה תשובה אחרת לגמרי. מתברר שלנו, בני האדם, יש השפעה לא מבוטלת על הכימיה של כוכב הלכת שלנו, על חיינו ועל עתידם של כל היצורים החיים סביבנו.
נתונים שריכזה קבוצת חוקרים בינלאומית מעלים באופן חד-משמעי שהאנושות פולטת מדי שנה פי מאה יותר פחמן דו-חמצני מאשר כל הרי הגעש בעולם יחד. על פי המסקנות, שמתבססות על ניתוח מאגרי נתונים שנאספו במשך קרוב לעשר שנים במדידות ברחבי העולם ועל מודלים גיאולוגיים ממוחשבים, הפליטה הטבעית של פחמן דו-חמצני ממעמקי כדור הארץ אל פני השטח מסתכמת בכ-400-300 מיליון טונות בשנה בלבד. לעומת זאת, בשנת 2018 לבדה פלטה האנושות לאטמוספרה כ-37 מיליארד טונות פחמן דו-חמצני. קצב פליטת הפחמן לאטמוספרה כיום מתקרב לזה שקדם לכמה מאירועי ההכחדה הגדולים שקרו בכדור הארץ בעבר הרחוק.
הפחמן הדו-חמצני נחשב גז חממה, משום שהוא שייך לקבוצה של גזים באטמוספרה שסופגים את חום השמש המוקרן בחזרה מפני כדור הארץ, ומביאים להתחממות האטמוספרה ולשינויים באקלים העולמי. בחצי מיליארד השנים האחרונות ידועים כמה אירועים יוצאי דופן שבהם נפלטה אל פני השטח בכדור הארץ כמות פחמן דו-חמצני בסדר גודל דומה לזו שאנו עדים לה כיום. כל אחד מהם הוביל לשינויי אקלים קיצוניים שהסתיימו באירועי הכחדה נרחבים במיוחד.
לדוגמה, פגיעתו של המטאוריט צ'יקשולוב במפרץ מקסיקו לפני כ-66 מיליון שנה נחשבת לאחד מהגורמים הישירים להכחדתם של הדינוזאורים ושל מינים רבים נוספים. לפי ההערכה, בעקבות ההתנגשות השתחררו לאטמוספרה בין 425 ל-1,400 מיליארד טונות פחמן דו-חמצני, כמות דומה למדי לזו שפלטנו אנו, בני האדם, מאז ראשית המהפכה התעשייתית.
דלקי המחצבים שאנו שורפים מפרים את האיזון של מחזור הפחמן בטבע. שאיבת נפט מהאדמה | צילום: Shutterstock
שיבושים במחזור הפחמן
מקורו של כל הפחמן על פני השטח של כדור הארץ – באטמוספרה, באוקיינוסים, בקרקע ובגופם של היצורים החיים – הוא בגזים שהשתחררו ממעמקי כדור הארץ במהלך פעילות טקטונית או געשית. למעשה, רובו המוחלט של הפחמן בכדור הארץ (99.8 אחוז) שוכן באין מפריע מאז היווצרות כוכבי הלכת בתוך סלעי הקרום, במעטפת ובגרעין של עולמנו. בניגוד למה שהיה אפשר לצפות, במהלך מיליארדי השנים שבהן כדור הארץ קיים, רק חלק זעיר מתוכו השתחרר מהמעמקים.
הסיבה לכך היא שבכדור הארץ התפתח תהליך בשם מחזור הפחמן, שגורם לכך שקצב הפליטה של הפחמן ממעמקי כדור הארץ, חלקו הגדול בתור מולקולות של פחמן דו-חמצני, נשאר לאורך זמן פחות או יותר זהה לקצב שבו הוא נקבר מחדש במעטפת. הפחמן הדו-חמצני שנפלט מאזורים פעילים געשית מצטבר באטמוספרה ובאוקיינוסים, שם צורכים אותו צמחים ואצות בתהליך הפוטוסינתזה ויוצרים חומר אורגני. כשיצורים מתים, חלק מהחומר המרכיב אותם, הכולל כמות גדולה של פחמן, שוקע אל קרקעית האוקיינוס. בתהליך שנמשך מיליוני שנים, הלוחות הטקטוניים בקרקעית האוקיינוסים נדחפים אל תוך המעטפת בתהליך שנקרא "הפחתה", והפחמן שבהם שב אל מעמקי כדור הארץ.
אולם מאז תחילת המהפכה התעשייתית, האנושות שינתה את פני הדברים, בעיקר בשל הדלקים שהיא שורפת לסיפוק האנרגיה הנחוצה לשימור אורח החיים המודרני. דלקי המחצבים שאנו שורפים - נפט, פחם וגז טבעי - עשויים מפחמן שמקורו ביצורים חיים קדומים. הפחמן הזה נאגר בסלעי משקע לאחר מותם של היצורים, אך הוא אינו שב אל המעטפת בתהליך ההפחתה. מאגרים של דלקי מחצבים מתחת לפני הקרקע משמשים מעין בור שאוסף לתוכו פחמן מפני השטח ואוגר אותו למשך תקופות גיאולוגיות ארוכות. כשאנו שורפים אותם אנחנו משיבים את הפחמן המאובן הזה בחזרה לאטמוספרה ולאוקיינוסים, בקצב מהיר עשרות מונים מקצב הקבורה הטבעי שלו. אם לא נפעל במהירות לבלום את התהליך, יידרשו מיליוני שנים עד שריכוזו בפני השטח יחזור לקדמותו.
