עמידה, ישיבה או משהו אחר? מתברר שלתנוחת הגוף של רוכבי אופניים במהלך המאוץ המכריע עשויה להיות חשיבות רבה

המשחקים האולימפיים בפריז מגיעים אל סופם, כשבכל המקצועות שאפו המתחרים לדחוק את מגבלות גופם עד לקצה גבול היכולת כדי לעלות על הפודיום ולהיות הטובים בתחומם. בימינו, גם המדע ממלא תפקיד מרכזי בהצלחה הספורטיבית, לא רק באמצעות פיתוח טכנולוגיות מועילות כמו נעלי ריצה איכותיות, אלא גם בשיפור הטכניקות הספורטיביות. כל מה שצריך כדי לרוץ ולשחות מהר יותר, לקפוץ גבוה יותר ולהיות חזקים יותר מהיריבים.

את ההשקעה הזאת חשים היטב גם בתחרויות הרכיבה על אופניים. האופניים כיום קלים יותר מבעבר, מעוצבים טוב יותר ומותאמים טוב יותר לגוף הרוכב, הקסדות נוחות ואווירודינמיות יותר ואפילו בביגוד מושקעת מחשבה רבה. הרוכבים עצמם מרבים להיעזר בעמיתיהם ולהתארגן במבנים שמקטינים את התנגדות האוויר ומאפשרים להם לחסוך כוחות לשלבים המכריעים של המרוץ. ומה בנוגע ליציבה? חוקרים מאוסטרליה ניתחו כבר בעשור הקודם את התנוחות היעילות ביותר לרכיבה מהירה.


אופניים מעוצבים, קסדות נוחות וביגוד מתאים משפרים את התוצאות. מה לגבי תנוחת הרכיבה? רוכבי אופניים במרוץ | Sergei Bachlakov, Shutterstock

נגד הרוח

רכיבה על אופניים היא פעילות ספורטיבית פופולרית ונפוצה, בישראל ובעולם. לא לחינם תחרות הרכיבה הגדול בעולם, ה"טור דה פראנס", זוכה להד תקשורתי עצום ויש הרואים בה את אירוע הספורט הבינלאומי השלישי בחשיבותו כיום, אחרי המשחקים האולימפיים ואליפות העולם בכדורגל (המונדיאל). אכן, מאז המצאתם ב-1819 קנו לעצמם האופניים שם של כלי תחבורה קל, זול ושימושי, ואף מילאו תפקיד חשוב במאבק לזכויות הנשים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

כדי לרכוב על אופניים בצורה יעילה מבחינה ספורטיבית, כזו שאולי תיקח אותנו למקומות הראשונים בטור דה פראנס או בג'ירו האיטלקי, צריך מיומנויות מיוחדות. מאמר שראה אור בשנת 2018 בכתב העת International Journal of Sports Physiology and Performance, פירט שורה לא ארוכה של כללי אצבע שיכולים לשדרג את הישגי הרוכבים. בפרט אמרו החוקרים, מאוניברסיטת אדית' קוואן באוסטרליה, שצורת היציבה על האופניים יכולה להוסיף למהירות הרוכב עד 5 קמ"ש בדקות המכריעות של המרוץ, במהלך המאוץ (ספרינט) הסופי. עבור רוכבים מקצועיים, הפער הזה יכול להיות הגורם המכריע שיקבע את דירוגם מול מתחריהם – במאבק איתנים של אחד על אחד או בדבוקה מובילה.

ראשית, קצת נתונים. בתחרויות רכיבה מקצועניות לגברים, המהירות הממוצעת בשלב המאוץ עומדת על כ-63.9 קמ"ש, והוא נמשך בדרך כלל 17-9 שניות. אצל נשים רוכבות, המהירות הממוצעת של המאוץ היא היא כ-53.8 קמ"ש, והוא נמשך קצת יותר: 30-10 שניות. במהלך המאוץ, ההספק המכני שמייצרת תנועת הרוכב הממוצע היא בין 13.9 ל-20.0 ואט לקילוגרם, או 16.2-10.8 ואט לקילוגרם אצל נשים רוכבות.

אבל ההספק המכני אינו הגורם המשמעותי היחיד בדרך לניצחון ויש גם גורמים סביבתיים שמקשים מאוד על ההתקדמות. בראשם נמצאת התנגדות האוויר, שאחראית על כ-95 אחוז מכוחות הנגד שמעכבים גם את הרוכבים הנמרצים ביותר, במיוחד במהלך המאוץ המכריע. בתחרויות צמודות במיוחד, שההכרעה בהן עשויה ליפול על 0.3 אלפיות השנייה, כל יתרון – ולו הקטן ביותר – עשוי להכריע.

כאן מגיע פתרון אפשרי, שרוכבים כבר החלו לאמץ: רכינה קדימה והורדת הראש והגֵּו בזמן המאוץ. התנוחה הזאת היא מעין עמידה מאוזנת, ונמצא שהיא מפחיתה באופן דרמטי את התנגדות האוויר. כך הרבה יותר קל לרוכבים להתקדם בשלב החשוב ביותר במרוץ.


החוקרים בחנו אם תנוחת העמידה המאוזנת מעניקה יתרון. שלושת מנחי הגוף: 1 - ישיבה, 2 - עמידה, 3 - רכינה קדימה | steamroller_blues, stockphoto-graf, Anton Vierietin - Shutterstock

ובמקום הראשון…

על מנת לבדוק את היתרון האיכותי שמעניקה היציבה הזאת לרוכבים, בחנו החוקרים את תנועתם של רוכבי אופניים בשלוש תנוחות שונות: רכינה קדימה או שתי תנוחות הגוף המקובלות והנפוצות ביותר ברכיבה התחרותית: ישיבה ועמידה. הרוכבים התבקשו לרכוב לאורך מקטע כביש של 250 מטר בכל אחת משלוש התנוחות, עם כיוון הרוח או מולה, ובשלוש מהירויות ממוצעות: 25 קמ"ש, 32 קמ"ש ו-40 קמ"ש, כלומר פחות ממהירויות המאוץ האמיתיות. בסך הכול צלח כל רוכב את המסלול 18 פעמים. החוקרים בחנו את המדדים הפיזיולוגיים של הנבדקים ואת ביצועיהם. בשקלול הנתונים הטבעיים של כל רוכב ותנאי הרכיבה, הם יכלו לבחון מהי התנגדות האוויר שאיתה הוא מתמודד.

הממצאים העלו שהרכינה קדימה הפחיתה את התנגדות האוויר ב-23 או 26 אחוז בהשוואה לתנוחות המאוץ המסורתיות – ישיבה ועמידה בהתאמה. מבחינת הרוכבים מדובר בתוספת מהירות של 3.9 עד 4.9 קמ"ש. זה הפרש עצום עבור רוכב תחרותי שבא לנצח: במאוץ של כ-14 שניות, התוספת הזאת תעניק לו יתרון של 19-15 מטרים.

יש כמובן עוד שלל גורמים מעכבים או מסייעים שטרם התבררו די צורכם – למשל ההספק המכני, מאפייני הכביש וגורמים סביבתיים אחרים שמשתנים ממרוץ אחד למשנהו. אף שלטענת החוקרים השפעתם הכוללת נאמדת בלא יותר מחמישה אחוזים מהתנועה הכוללת של הרוכבים, בתחרויות צמודות כל קמ"ש וכל מטר קובעים. ובינתיים רכבנו היום עוד צעד קדימה בהבנת הפיזיקה והפיזיולוגיה של הרכיבה על אופניים. שתהיה לכם נסיעה טובה.

הרוכב הראשון בתנוחת רכינה קדימה במרוץ מ-2016:

תגובה אחת

  • יונתן

    הסקוטי המעופף

    בחור שבנה את האופניים (גם) מחלקי מכונת כביסה, שינה תנוחת רכיבה לרגינה קדימה, ניצח נפסל ואז ניצח שנית, שווה להכיר :)
    https://en.wikipedia.org/wiki/Graeme_Obree