איך זה שהסיבים שמייצרים העכבישים אינם נרקבים? התשובה טמונה כנראה במבנה הכימי שלהם
קורי העכביש הם סיבים דקים וחזקים הבנויים מחלבון שהעכבישים מייצרים בבלוטות מיוחדות בבטנן. הם משתמשים בקורים למטרות רבות, כמו תפיסת טרף, הגנה על ביצי העכבישה, "סנפלינג" ממקומות גבוהים ואפילו גלישת רוח. מחקר חדש חושף כי הסיבה לעמידות הגבוהה שלהם היא שהחיידקים המעורבים בתהליך הריקבון אינם מסוגלים להפיק מהקורים את החנקן החיוני להתרבותם.
גם כשהעכביש נוטש את הרשת, הקורים לא מתפרקים במהירות. רשת נטושה | צילום: Shutterstock
במשך השנים שיערו חוקרים שלקורי עכביש יש תכונות אנטי-חיידקיות, כלומר שהקורים עצמם פוגעים במיקרואורגניזמים וכך הם מצליחים לשרוד שבועות ארוכים. ממצאי המחקר החדש שוללים את ההנחה הזאת. החוקרים גידלו חיידקים על צלחות פטרי שבהן הניחו גם שלושה סוגים של קורים שנלקחו ממינים שונים של עכבישים. נמצא שהקורים עצמם לא פגעו בהתרבות החיידקים אם הניחו אותם על מצע עשיר במזון.
בנוסף, כשהניחו את החיידקים על מצע שהכיל קורי עכביש בלבד, ללא מקורות מזון נוספים, החיידקים לא התרבו ולא פגעו בשלמות הקורים. לעומת זאת, כששפכו על הקורים נוזל שמכיל חנקן, החיידקים התרבו ואף פירקו את קורי העכביש וניזונו מהם. כלומר משהו בסיבים מונע מהחיידקים גישה לחנקן הנחוץ להם, ואין פרט לכך מרכיב אחר בקורים שפוגע באופן פעיל בחיידקים.
החוקרים משערים כי מבנה הסיב, או הציפוי השומני העוטף אותו, מונע מהחיידקים גישה לחנקן הטמון בחלבוני הסיב ובולם את התרבותם. יידרש מחקר נוסף כדי לגלות מהו המרכיב שמגן על הקורים מריקבון, ואם יכול להיות לזה יישום כלשהו בפיתוח חומרים עמידים לחיידקים.