למה חולים יותר בלילה?

רבים מאיתנו חוו את הסיטואציה: אנחנו חולים, אבל מתעוררים בבוקר בתחושה טובה. במשך היום אנחנו מרגישים מאוששים, עד שלקראת הערב תחושת החולי חוזרת ואנו סובלים מחום. גם הורים יודעים היטב כי כאשר הלילה יורד, החום של הילדים עולה.

במשך שנים רבות לא היה לתופעות הללו הסבר ממשי. אך בשנים האחרונות הראתה שורת מחקרים כי לא מדובר בתחושה בלבד, וכי מאחורי התופעה עומד הסבר ביולוגי מרתק. למעשה, החמרה של מצבים רפואיים לקראת הלילה ובמהלכו מתרחשת גם בכמה מחלות כרוניות ואוטואימוניות, דוגמת אסתמה וקדחת מפרקים שיגרונית. הסיבה לכך נעוצה בהשפעת השעון הביולוגי על רמות הורמונים ועל מערכת החיסון.

התנהגותם של מרבית היצורים על פני כדור הארץ מושפעת ממקצבים פנימיים, הנובעים מפעילותם של שעונים ביולוגיים. השעון הביולוגי מושפע משעות היום: כך, לדוגמה, אנו ערניים יותר במהלך היום ומתחילים לחוש עייפות לקראת הלילה. אחת הסיבות לכך היא שינויים ברמות ההורמונים בגופנו: לדוגמה, בשעות הבוקר יש עלייה ברמות ההורמון קורטיזול, הורמון דחק שמוביל לתחושת ערנות, ואילו בשעות הערב והלילה עולה רמת ההורמון מלטונין, אשר הצטברותו מובילה לתחושת עייפות. באדם, השעון הביולוגי הראשי מווסת את שעות השינה והערות. בנוסף, בתאים שונים בגוף ישנם שעונים אוטונומיים אשר מכתיבים את דפוס הפעולה שלהם לאורך היממה. ביניהם נמצאים גם תאי מערכת החיסון.

עבודה במשמרות

אמנם מערכת החיסון פעילה ומגינה עלינו מזיהומים שונים 24/7, אך דפוס הפעולה שלה משתנה לאורך היממה. תאים שונים במערכת זו (למשל: תאי T, תאי B ומקרופאג'ים) נתונים לבקרה של שעון פנימי, וכך פעילותם משתנה לאורך היממה, עם "חלוקת עבודה" בין המרכיבים השונים של המערכת.

השפעת השעון הביולוגי על מערכת החיסון התגלתה כבר בשנות ה-70, אך רק בשנים האחרונות החלו מדענים להבין אותה לעומק. שורה של מחקרים הראתה כי במהלך היום, כאשר אנחנו פעילים ולכן גם עולה הסיכוי שנבוא במגע עם זיהומים שונים, מערכת החיסון מתמקדת בזיהוי שלהם: הרמות של התאים האחראים על זיהוי פולשים (דוגמת תאים דנדריטיים) גבוהות בשעות היום. לעומת זאת, בלילה התאים הללו נודדים לבלוטת הלימפה, שם הם פוגשים את תאי ה-T, חולקים איתם את המידע שאספו וכך מאפשרים לגוף להילחם בפולשים. בהתאמה, בלילה יש עלייה בתגובה הדלקתית, הכוללת התגייסות של תאים שונים במערכת החיסון לאזור הזיהום, הפרשה של חומרים דוגמת ציטוקינים (חלבונים המשמשים לתקשורת בין תאי מערכת החיסון) והרחבה של כלי דם המסייעת לתאים האלה להגיע לאזור הזיהום ולהילחם בו.

השעון הביולוגי של התאים המשתתפים בתגובה הדלקתית מורה להם להיות פעילים יותר בשעות הערב והלילה, והפעילות שלהם מובילה גם לעלייה בחום הגוף (משום כך החום עולה כשאנחנו חולים). לכן אנחנו רואים את עליית החום בעיקר בשעות הערב. הפעילות המוגברת של מערכת החיסון בשעות הערב והלילה מסבירה גם את ההחמרה במחלות אוטואימוניות בשעות אלה, שכן רבים מהתסמינים שלהן נובעים מפעילות מערכת החיסון. הדוגמה הנפוצה ביותר, ועל כן הנלמדת ביותר, למחלה המחמירה בלילה היא אסתמה. 75 אחוזים מחולי האסתמה חווים קוצר נשימה לפחות לילה אחד בשבוע, וכ-60 אחוזים מדווחים על שלושה התקפים ליליים בשבוע. במקרים נדירים, החולים סובלים מתסמינים רק במהלך הלילה; במצב זה קשה מאוד לאבחן אותם.

התקפי אסתמה נגרמים מהיצרות של הסימפונות, צמד צינורות האוויר הראשיים המובילים מקנה הנשימה אל הריאות. בתגובה על ירידה ברמות הקורטיזול והאדרנלין בשעות הלילה, מתרחשת אצל כולנו היצרות טבעית של הסימפונות. בעוד שאנשים בריאים לא יחושו בכך, אצל חולי אסתמה זה עשוי לעורר התקף. על כך נוספת העלייה הלילית בתגובה הדלקתית המאפיינת את התקפי האסתמה, ומכאן השכיחות הגבוהה של התקפים ליליים.

ממצאים אלה מובילים חוקרים לבחון את האפשרות לתת תרופות בזמנים מסוימים, כמו למשל כאשר מערכת החיסון נמצאת בשיא פעילותה, כדי למקסם את יעילותן. בדומה לכך, ייתכן שבעתיד גם זמני מתן החיסונים יתוזמנו כך שהתגובה החיסונית תהיה בשיאה.