כולנו מכירים את ההרגשה: חוסר תחושה ביד או ברגל, עקצוצים ונימול, אחרי שישבנו יותר מדי זמן באותה תנוחה. אבל איך בדיוק זה קורה?
לא פעם קורה שאנחנו קמים אחרי ישיבה ממושכת או שנת לילה ומגלים שאחת הגפיים שלנו "נרדמה". בתגובה אנחנו מנסים להזיז את האיבר הרדום, ונתקלים מיד בתחושות שהיד או הרגל בוערת, דוקרת או שהולכות עליה נמלים. כך זה נמשך עוד כמה רגעים עד שהתחושה חוזרת אט-אט לאיבר הרדום והכול מסתדר. אז מה בעצם קורה פה?
אובדן התחושה בגפיים נובע מלחץ זמני שמופעל על העצבים שלנו. כשאנחנו נשענים על היד או על הרגל, העצבים נלחצים ואינם יכולים להעביר אותות חשמליים למוח ובחזרה. האותות הללו נחוצים כדי להעביר למוח מידע על מצבו של האיבר ולקבל ממנו בחזרה פקודות לגבי תזוזה.
אפשר לדמות את האותות החשמליים למים שעוברים בצינור. כפי שמים יפסיקו לזרום אם הצינור מקופל או מעוך, גם אותות החשמל בתא העצב לא יעברו הלאה למוח כאשר מופעל עליו לחץ. בעקבות זאת התקשורת בין המוח לגפה נקטעת ואנחנו מאבדים את התחושה באיבר. אחד העצבים ברגלינו שנמחצים יחסית הרבה הוא העצב הפיבולרי המקיף את דופן הברך. לעתים קרובות הוא נמעך כשאנחנו יושבים יותר מדי זמן ברגליים שלובות.
ברגע שאנחנו מזיזים את האיבר הרדום, החסימה בעצב נפתחת והאותות החשמליים מתחילים לזרום שוב. אבל התחושה לא חוזרת מיד אל רגל בול העץ שלנו. דרוש לעצבים זמן הסתגלות עד שהם חוזרים בהדרגה לשדר אותות למוח כראוי שוב. כשהרגל או היד מתעוררות אנחנו עשויים לחוש תחושות של עקצוץ או שריפה. התופעה הזאת נקראת נמלול, והיא מתרחשת כשהעצבים חוזרים לאיטם לפעולה. אי הנוחות שהיא גורמת מדרבנת אותנו לא פעם לשנות את תנוחת האיבר המגורה.
הסיבה שאנחנו מרגישים "סיכות ומחטים" לפני שהתחושה חוזרת לאיבר הרדום קשורה למבנה העצבים שמעבירים מסרים בין האזור למוח וחזרה.
עצבים הם תאים ארוכים שעטופים בשכבת בידוד שבדרך כלל מייעלת את מעבר האותות החשמליים בהם. לעצבים שעטופים בשכבת בידוד עבה יידרש זמן ארוך יותר לחזור לתפקד. לעומת זאת, שכבת הבידוד שמקיפה עצבים שאחראיים על תחושות של כאב וטמפרטורה נוטה להיות דקה יחסית, לכן הם חוזרים לתפקד מהר יותר מעצבים סמוכים. לכן אלה גם התחושות הראשונות שאנו מרגישים כשהרגל מתעוררת: שריפה ומחטים, כלומר חום וכאב..
כמו כן, עצבים שאחראים להעביר לשרירים פקודות לנוע יחזרו לתפקד מהר יותר מהעצבים שאחראים על תחושות של מגע. לכן נצליח להזיז את הרגל הרבה לפני שנרגיש שהיא חזרה לחיים, ובינתיים נחווה "חוסר תחושה".
