מדוע ריחות מעוררים זיכרונות?

בספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", מתאר המספר איך טעמה של עוגיית מדלן טבולה בתה מעורר בו שמחה עצומה וזיכרונות מילדותו. אכן, רבים מאיתנו יכולים לתאר מתוך ניסיונם את החוויה הזו – גירוי מסוים שמציף את המוח בזיכרונות של מאורע או מקום שהם בעלי משמעות רגשית עבורנו.

אף שפרוסט דיווח על מפגש עם טעם מוכר ולא עם ריח מוכר (לפחות לא במפורש), החוויה שתיאר בספרו (שמכונה מאז "תופעת פרוסט") היתה בסיס להשערה מדעית, שזיכרונות שמתעוררים עקב מפגש עם ריח מסוים מעוררים רגשות חזקים יותר מזיכרונות שמעוררים גירויים חושיים אחרים – וזאת משום שחוש הטעם קשור באופן אמיץ לחוש הריח: טעמו של מזון נקבע גם על ידי חוש הריח (אם חוש הריח פגום, למשל כאשר האף סתום, לא נוכל לחוש בטעמים), ואת חוש הטעם וחוש הריח מפעילים חומרים כימיים שמומסים בנוזל או מרחפים באוויר, בהתאמה. כשישים שנה אחרי פרוסט, פרסם הסופר פטריק זיסקינד ספר ושמו "הבושם", שבו הריחות מעוררים סערות עצומות מבחינה רגשית.

ייחודו של חוש הריח

השערה זו הוכחה במחקרים מדעיים: אנשים רבים מדווחים שגירויי ריח מעוררים רגשות חזקים יותר וגם תגובות פיזיולוגיות חזקות יותר, כמו קצב לב מוגבר. מדוע חוש הריח מעורר רגשות כה חזקים? אין לכך תשובה ברורה וחד-משמעית, אולם יש כמה הסברים אפשריים: ראשית, חוש הריח מבוסס על גירוי שנגרם על ידי קליטת חומר כימי שמומס באוויר או במים באמצעות האף, ובכך הוא דומה לכימוטקסיס – תנועה של תאים או של יצורים פשוטים כמו חיידקים (שהם למעשה בני תא אחד) לעבר גירוי כימי. לכן משערים שהוא הקדום ביותר מבחינה אבולוציונית, וככל הנראה שימש להישרדות.

זאת ועוד, בעוד לראייה, לטעם ולמגע יש קולטנים בודדים או אולי כמה עשרות, לריח יש לכל הפחות אלף קולטנים, שמתחדשים במהלך החיים. לבסוף, מערכת הריח – שכוללת אזור מוחי שנקרא פקעת הריח (olfactory bulb) והמקושר לחלל האף – מקושרת ישירות אל האמיגדלה ואל ההיפוקמפוס, אזורי מוח שאחראים על רגשות ועל זיכרון, בהתאמה; זאת בניגוד למערכות חושים אחרות שהמידע מהן מגיע לאזורים הללו לאחר שכבר עובד בתלמוס, אזור שמווסת קלט חושי.

פעילות מוחית בעקבות זיכרונות של ריח

למרות הקשר המיוחד שבין חוש הריח לרגשות שאנו חווים בעת העלאת הזיכרונות שהוא מעורר, רק ב-2004 נמצא הבסיס הביולוגי לכך. במחקר שנערך באוניברסיטת בראון בקבוצה של חמש נשים בריאות, ד"ר רחל הרץ (Herz) ועמיתיה ראו בהדמיית תהודה מגנטית תפקודית (fMRI) פעילות רבה יותר בהיפוקמפוס ובאמיגדלה, עקב הרחת בושם שמקושר לזיכרון חיובי, מאשר פעילות כזו בהרחת בושם נייטרלי. פעילות המוח שהתעוררה עקב ריחו של הבושם הזכור גם הייתה חזקה יותר מזו שהתעוררה למראהו של בקבוק הבושם. במחקר אחר שנערך ב-2013, ריחות מסוימים גרמו להפעלה גדולה יותר של אזורים שאחראים על רגש ועל תחושת חיוּת (לרבות כמה מהאזורים שהופעלו במחקר הקודם), מאשר תיאורים מילוליים של הריחות הללו.

אם כן, זיכרונות שמתעוררים עקב הרחה גורמים לפעילות מוחית חזקה יותר באזורים האחראים על רגש ולכן עוצמת הרגשות שאנו חווים חזקה יותר. אז בפעם הבאה שמתעוררים בכם זיכרונות חזקים ועוצמתיים מבחינה רגשית כשאתם מריחים את ניחוחן של עוגיות טבולות בתה או של דפים בספר חדש – תדעו מה הסיבה.