מה גורלה של גופה בחלל החיצון?

"יוסטון, יש לנו בעיה" – זהו תרחיש אימים נפוץ בסרטי מדע בידיוני. אסטרונאוט משייט בתחנת חלל ולפתע דלת לא נכונה נפתחת או חבל אקראי ניתק והוא נפלט חסר אונים אל מעמקי החלל החיצון. גורלו של אותו אסטרונאוט בחיים האמיתיים יהיה מר ומהיר. בסופו של דבר אספקת החמצן תאזל, אם מהתרוקנות בלון החמצן או מהישאבות האוויר אל ריק החלל. מכאן אובדן הכרה מגיע תוך 15 שניות בלבד ומספר דקות לאחר מכן – מוות.

אך מה יקרה לגופת אסטרונאוט לאחר המוות? האם היא נידונה לריחוף נצחי במרחבי החלל או שמא היא תפורק ותירקב בצורה המוכרת לנו? ובכן, התשובה אינה חד משמעית שכן אף אדם עוד לא מת כתוצאה מפליטה לחלל החיצון. ביכולתנו להעלות מספר תרחישים אשר תלויים בעיקר במידת ההגנה של אותו אסטרונאוט בשעת המוות, כלומר אם הייתה לו חליפת הגנה או לא, ובמיקום האסטרונאוט בשעת המוות.

חשופים בחלל

לאחר המוות תאי הגוף מתחילים בתהליך פירוק עצמי וחיידקים מצטרפים לחגיגה מיד על ידי זלילת תוכן הגוף והאצת הריקבון. לשם כך דרושים אוויר, מים וחום: שלושה רכיבים שאינם קיימים בחלל. בלי חליפת חלל גוף האדם חשוף לתנאי טמפרטורה וקרינה קיצוניים ביותר וכך גם החיידקים החיים בו. ללא מקור חום חיצוני סופו של הגוף לקפוא וכך להפסיק לאלתר כל תהליך ריקבון שהוא. מעבר לכך, בתנאי הוואקום של החלל החיצון טמפרטורת הרתיחה של נוזלים יורדת משמעותית ומים יתנדפו במהירות מן הגוף ויותירו אותו כמומיה חללית של בשר מיובש וקפוא. תנאים אלו בוודאי לא מאפשרים חיים, בכלל זה של חיידקים אשר ימותו גם כן ללא אפשרות לפרק את גוף מאחסנם האנושי.

בהנחה שהגופה הקפואה לא תתקרב לכוכב, חור שחור או גוף שמימי אחר אין מניעה מכך שתשתמר לזמן ארוך ללא נזק. הגופה עשויה להיכנס למסלול סביב השמש ולהתמיד בו מיליוני שנים לפני שתתקרב לשמש עצמה. בזמן סיבובה סביב השמש, הגופה תהיה חשופה לקרינה חזקה וקטלנית אשר תתגבר ככל שתתקרב אל השמש. בעוד אנו על כדור הארץ מוגנים מהקרינה בזכות שכבת אטמוספירה עבה, גופה חסרת הגנה בחלל עתידה להישרף לחלוטין ולהיוותר כאוסף מפוזר של מולקולות ואטומים. אם הגופה קרובה מספיק לגוף שמימי כמו כוכב לכת או ירח ייתכן שתוך זמן מה היא תיפול לכיוונו ואז תישרף עם כניסתה לאטמוספירה, או בהיעדרה תתרסק על פניו או תשקע בתוכם, במקרה של כוכב לכת גזי.

במידה והאסטרונאוט מת בעודו לבוש בחליפת חלל גורל גופתו יהיה שונה קצת. החליפה מספקת בידוד והגנה מהקור והקרינה של החלל החיצון וכן מכילה כמות מוגבלת של אוויר. אובדן חום דורש גוף שאליו החום יעבור, זה יכול להיות גוף מוחשי או האוויר המקיף אותנו. בהיעדר אלו חום אובד לחלל בצורת קרינה אינפרא-אדומה, שכולנו פולטים כל הזמן בקצב איטי ביותר. לפיכך, לפחות קרוב לשעת המוות, תהליכי ריקבון ופירוק צפויים להתרחש בקצב רגיל. לאחר הידלדלות החמצן בחליפה ואובדן חום הגוף החיידקים צפויים למות גם הם ותהליך פירוק הגופה ייפסק, כך שהיא תישמר לפחות באופן חלקי. מידת השימור תלויה בכמות החמצן שנותרה לאסטרונאוט במותו, באיכות הבידוד של החליפה ובמקום התקרית. גופה קרובה יחסית לשמש עשויה להתקרר לאט יותר מאשר גופה באזור פלוטו, הרחק מהשמש.

מידע חסר חיים

למרות שהגוף מת הוא מכיל את ההוראות לחיים, ה-DNA והקוד הגנטי המוצפן בו. כל היצורים החיים המוכרים לנו מכילים DNA בגרסאות שונות. אם כך האם DNA, גם ללא הגוף החי, יהיה מסוגל לשרוד ואף להקים חיים בכוכבים אחרים אליהם יגיע? הסבירות לכך קרוב לוודאי אפסית. קרינת השמש על פני כדור הארץ מזיקה ל-DNA בגופנו ויוצרת בו שברים ושינויים כימיים, לעיתים בלתי הפיכים, כך שבחלל ללא הגנה ה-DNA יהיה יציב עוד פחות.

גם אם יצליח ה-DNA להגיע לכוכב לכת בעל אטמוספירה סביר שיישרף לחלוטין מהחיכוך בה במהלך הנחיתה. בנוסף DNA לבדו אינו מספיק ליצירת חיים ודרושים מרכיבים רבים כמו מים, חומצות אמינו ובידוד סביבתי כדי שיוכל לבצע את פקודות החיים המקודדות בו.

למרות זאת, יצורים מיקרוסקופיים כמו נגיפים וחיידקים מסוגלים להשתמר לתקופות זמן ארוכות בתנאים קיצוניים, למשל בכיסי קרח זעירים בגוף, ובחשיפה לתנאים מתאימים אף מסוגלים להתעורר לחיים. אפשר לדמיין מקרה שבו הגופה נופלת לכוכב לכת חמים מספיק שיאפשר התרבות של מיקרואורגניזמים בו.

תיאוריית הפאן-ספרמיה (Panspermia) גורסת כי למעשה החיים קיימים ברחבי היקום ונודדים על גבי מטאוריטים ואסטרואידים הנגועים במיקרואורגניזמים או באבני בניין של החיים. יש גם חוקרים הסבורים שכך החלו החיים על פני כדור הארץ, ואפשר לשער שחיידקים מכדור הארץ יוכלו לשגשג בכוכב לכת מתאים אחר.

לסיכום, החיים הם דבר עדין ורגיש ביותר אשר עטופים השכבות הגנה משוכללות שפותחו בתהליכים אבולוציוניים ארוכים על פני כדור הארץ, וככל הידוע לנו, בו בלבד. החיים זרים לחלל החיצון ולא מסוגלים להתמודד איתו, אלא באמצעות הטכנולוגיות שהמין האנושי פיתח במיוחד לשם כך. עד שיצוצו טכנולוגיות חדשות עבור מסעות רחוקים בחלל ה-DNA שלנו ואנחנו, כבולים לכוכב הבית הבטוח שלנו.