כולם יודעים שספורט עוזר להיפטר מעודפי שומן. אבל לאן הוא נעלם? לאוויר
מדברים הרבה על "שריפת שומן", אבל חוקי הפיזיקה קובעים שהמסה נשמרת תמיד – אז מה באמת קורה כשאנחנו עושים פעילות גופנית? לאן השומן הזה הולך? התשובה היא שמה שיוצא החוצה ומוריד את כמות השומן שלנו אינו האנרגיה עצמה, אלא חומר. ובפשטות – אנחנו "נושמים" החוצה את השומן.
אנשים רבים חושבים שכשהם עושים ספורט הם הופכים את השומן שלהם לאנרגיה – לחום. במובן מסוים זה נכון, ואנחנו אכן "שורפים" שומן, בערך כמו שמנוע של מכונית שורף דלק ומפיק מהתהליך הזה חום, אך המסה לא נעלמת סתם כך. אילו הייתה נעלמת היינו מפרים את חוק שימור החומר. אז מה קורה בכל זאת? איך מאבדים משקל במהלך אימון?
למעשה כשאנחנו עושים פעילות גופנית, ובכלל באיבוד משקל, אנחנו נושמים את השומן החוצה. בתאים, השומן הזה מתפרק בין השאר בתהליך שמכונה "נשימה תאית" שבסופו נוצר בין היתר פחמן דו חמצני (וגם הרבה מאוד אנרגיה). הפחמן הדו-חמצני נפלט דרך מערכת הנשימה החוצה. התעמלות מגבירה את הנשימה של התאים שלנו, כיוון ששרירים רבים יותר עובדים, וכששרירים עובדים הם צורכים יותר חמצן ונושמים יותר.
השומן שאנחנו אוכלים נכנס לגוף בצורה לא אחידה, בהתאם לפיזיולוגיה של כל אחד ואחת מאיתנו, למין ולמשקל שלנו. כשאנחנו מתעמלים אנחנו מאבדים שומן בנשימה, אולם האיבוד תלוי בסוג של כל רקמת השומן. בדרך כלל אנחנו לא מאבדים את השומן במקומות שאנחנו רוצים לרזות בהם, אלא נוטים לאבד אותו דווקא ממקומות שבהם הוא נרכש לאחרונה.
הסיבה קשורה לזה שיש רקמות שומן ש"מחוברות" חזק יותר לגופנו. אחת מהן היא השומן התת-עורי. שומן תת-עורי מחובר לגופנו ברקמות חיבור רבות, ולכן קשה יותר לאבד אותו. כששומן נגרע ממנה, רקמת החיבור מצטופפת וכך מקשה על אובדן של שומן נוסף מאותו אזור. רקמות חדשות יותר, לעומת זאת, פחות מרושתות ולכן קל יותר לנצל אותן.
אכילת שומן וצבירתו ייחודיים לכל אדם, וכך גם פיזורו. עם זאת, הוא מתפרק באותה דרך בדיוק אצל כולנו, בעזרת נשימה תאית והפיכתו למים ולפחמן דו-חמצני. במובן הזה הוא אמנם נשרף, אבל לא נפלט כחום, אלא עובר תהליך כימי ויוצא החוצה בעיקר בצורת גז.
