האדם לא חדל לנסות להסיר שיער ממקומות לא רצויים בגופו. בעשורים האחרונים התגייס המדע למשימה, ושלח את הלייזר לקו החזית
האם מוצא האדם מהקוף? לא בדיוק, אבל בערך: קופים וקופי אדם דומים לנו, ולפי תורת האבולוציה אנחנו חולקים אב קדמון משותף, שחי לא מזמן, במונחים אבולוציוניים. ה-DNA של השימפנזים אף זהה ל-DNA שלנו, בני האדם, ב-99 אחוזים בערך. עם זאת, אחד ההבדלים שבולטים לעין הוא שלקופים יש הרבה יותר שיער. אך רבים מאיתנו לא אוהבים גם את הדמיון הזעום הזה: נשים רבות וגברים רבים מסירים שיער גוף באופן קבוע.
משחר ההיסטוריה נשים וגברים הסירו שיער גוף, ויש עדויות לכך כבר בתקופה הפרה-היסטורית וכן במצרים העתיקה, יוון ורומא. במצרים העתיקה נשים וגברים נהגו להסיר שיער מכל גופם, לרוב באמצעות תכשירים שרקחו או סוכר מומס, אך גם בסכינים, אבני ספוג ואולי אף בפינצטות. בימי הביניים נשים נהגו להסיר שיער פנים וחלק משיער הראש ולהשאיר קו מצח גבוה, על ידי גילוח, מריטה או שימוש ברצועות סיד. במאה ה-16 אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, הובילה טרנד חדש והפכה את הסרת הגבות לפופולרית.
בתחילת המאה ה-20 המציאה חברת ג'ילט את סכין הגילוח הבטיחותי הראשון, ובשנת 1915 שווק לראשונה סכין גילוח לנשים. בניגוד לסכין גילוח לגברים, הוא נועד לגילוח השיער בבית השחי וברגליים. באותה תקופה נשים החלו ללבוש שמלות קצרות, חצאיות מיני ובגדים ללא שרוולים, והחלו לחשוף את עצמן יותר ויותר. עקב כך, נשים רבות החלו להוריד שערות במקומות אלו, שלפני כן היו מכוסים. בשנות החמישים, כשבגד הים ביקיני הפך פופולרי, גם הורדת שיער במפשעות הפכה נפוצה יותר אצל נשים.
במאה ה-20, כשעלתה הפופולריות של הסרת שיער, הופיעו שיטות להסרת שיער לטווח ארוך יותר. בשנות ה-60 נפוץ שימוש בשעווה ובשנות ה-80 הפכו פופולריים מכשירים להסרת שיער בסגנון אפיליידי שהומצא בישראל. עם הזמן פותחו שיטות להסרת שיער לצמיתות על ידי הבזקי אור (IPL), אפילציה – וכמובן לייזר. מכשיר הלייזר פותח לראשונה בשנות ה-60, אך השיטה הפכה להיות בטוחה ונגישה להסרת שיער רק בשנות ה-90. כיצד עובדת שיטת הלייזר ואיך היא מאפשרת להסיר שיער באופן קבוע?
בתחילת המאה ה-20 המציאה חברת ג'ילט את סכין הגילוח הבטיחותי הראשון, ובשנת 1915 שווק לראשונה סכין גילוח לנשים. סכיני גילוח של ג'ילט משנות ה-30 | ויקימדיה, IgniteSMA
לייזר: לא האור שהכרתם
האור הוא קרינה אלקטרומגנטית באורכי גל נראים לעין. מקורות אור רגילים, למשל אור השמש או נורות חשמל, מפיצים אור באורכי גל שונים ולכל הכיוונים, כך שהגלים אינם מתואמים זה עם זה – ולחובבי הפיזיקה בינינו, הם אינם קוהרנטיים. הלייזר (Laser) לעומת זאת, פולט אור באורך גל מסוים, בצורה מתואמת (קוהרנטית), ממוקד בכיוון אחד, וכך הוא הופך למקור אנרגיה רב עוצמה, בהשוואה לאור לבן רגיל.
הלייזר פותח בסוף שנות ה-50, כאשר כמה ממציאים טוענים לזכות הראשונים עליו. עקרון הפעולה של הלייזר מסתמך על תכונות החומר והאטומים. כל אטום מורכב מגרעין שסביבו נעים אלקטרונים עם רמות אנרגיה שונות. לאלקטרונים נדרשת אנרגיה נמוכה יותר כדי לנוע במסלולים ברמות האנרגיה הנמוכות יותר, ולכן באופן טבעי הם נעים במסלולים האלה. הוספת אנרגיה לאלקטרון מאפשרת לו לשנות מסלול ולנוע במסלולים עם אנרגיה גבוהה יותר, מה שמכונה מצב מעורר. מצב מעורר אינו יציב, ולכן האלקטרון נוטה לחזור חזרה למסלול המקורי שלו ולשחרר את האנרגיה שקיבל בצורה של חלקיק אור באורך גל מסוים, חלקיק שמכונה פוטון.
הפוטון יכול להיפלט בצורה ספונטנית ועצמאית או בצורה מאולצת. פליטה מאולצת מתרחשת כשאלקטרון מעורר שנמצא במסלול בעל אנרגיה גבוהה יוצר אינטראקציה עם פוטון מאלץ – פוטון בעל אנרגיה שמתאימה להפרש בין רמות האנרגיה של המסלולים. במצב הזה, האלקטרון יחזור למסלול בעל האנרגיה הנמוכה יותר ויפלוט פוטון נוסף בעל אנרגיה זהה לזו של הפוטון המאלץ. כך נוצרת תגובת שרשרת שבה אפשר להכפיל את מספר הפוטונים: על כל פוטון מאלץ, משוחרר פוטון נוסף זהה לו, באותו אורך גל וכיוון. מכשיר הלייזר מבוסס על העקרון הזה ומכיל רכיבים שמאפשרים לבצע פליטה מאולצת מחומר מתאים ולשחרר את האור הממוקד בכיוון אחד בלבד.
פליטה מאולצת מתרחשת כשאלקטרון מעורר שנמצא במסלול בעל אנרגיה גבוהה יוצר אינטראקציה עם פוטון מאלץ, בעל אנרגיה שמתאימה להפרש בין רמות האנרגיה של המסלולים. אילוסטרציה של תהליך הפליטה המאולצת | ויקימדיה
חם, מתחמם, מסיר
כשאור פוגע בחומר, חלק ממנו מוחזר מהחומר וחלק נבלע. כשהאור נבלע, האנרגיה שאצורה בו עוברת לחומר באופן מלא או חלקי, ומומרת לאנרגיית חום. הבליעה של האור בחומר תלויה בסוג החומר ובאורך הגל הפוגע. גופים בהירים נקראים כך מכיוון שהם מחזירים את רוב האור הפוגע בהם ובולעים מעט ממנו, ואילו גופים כהים מחזירים מעט מהאור הפוגע בהם ובולעים הרבה ממנו. הסרת השיער בלייזר מבוססת על העקרון הזה: אור מוקרן על השערות הכהות, הן בולעות את האנרגיה וממירות את האור לחום שפוגע בהן.
השיער שלנו צומח מתוך זקיקי שיער, כיסים קטנים שעוטפים את שורש השערה ואחראים על צמיחתה. בתוך העור שלנו וגם בתוך הזקיקים יש מלנוציטים, תאים שמייצרים מלנין, חומר שמעניק לעור ולשערות את צבעם. המלנין הוא מולקולה שיכולה לבלוע אור בטווח רחב של אורכי גל. לכן עור ושערות כהים יותר מעידים על נוכחות גבוהה יותר של מולקולות מלנין. כשמסירים שיער בלייזר, אפשר להתאים את אורך הגל של הלייזר כך שהשערות יבלעו אותו אבל העור יחזיר אותו. האור שמגיע מקרן הלייזר נבלע וגורם לחום. החום הזה גורם לנזק מקומי רק לתאי הגזע בבסיס של זקיק השערה ופוגע בגדילת השיער. לכן השיטה הזאת יעילה יותר עבור אנשים בעלי עור בהיר ושערות כהות.
האור שמגיע מקרן הלייזר נבלע וגורם לחום. החום הזה גורם לנזק מקומי רק לתאי הגזע בבסיס של זקיק השערה ופוגע בגדילת השיער. אילוסטרציה של התהליך | Shutterstock, charless
אם כך, את הלייזר המציאו פיזיקאים לשם מחקר מדעי, אך הוא משמש אותנו בתחומים רבים, ביניהם טיפולים כירורגיים וקוסמטיים, תיקון הראייה ואף בהמצאתו של מכשיר חכם שמאפשר לדלל שיער גוף או להסירו באופן קבוע. כך הלייזר מאפשר לאנשים רבים להימנע מהורדת שיער חוזרת ונשנית ולהפסיק את המרדף התמידי אחרי עור חלק ונטול שערות, שירחיק אותנו מהדמיון לבני דודינו הקופים. האין זו הוכחה נפלאה לטענה שיש להשקיע במחקר הטהור, גם כשהשימושים המעשיים לא ידועים מראש?