רגשות כמו אושר, עצב, בהלה או וחרדה יכולים להשפיע על קצב הלב, על לחץ הדם, ובריאות מערכת הלב באופן כללי
בו!
(נבהלתם?)
כשהגוף שלנו מזהה סכנה, נפעלות מייד שתי מערכות המשפיעות על פעילות הלב: מערכת ההפרשה הפנימית ומערכת העצבים הסימפתטית.
מערכת העצבים האוטונומית
מערכת העצבים האוטונומית היא החלק במערכת העצבים המרכזכית האחראי לויסות פעולות הגוף שנעשות באופן לא רצוני ולא מודע, ועל כן "עצמאי" (Autonomous), כמו פעימות הלב והנשימה. היא מחולקת לשתי תת-מערכות: הסימפתטית ופרסימפתטית.
המערכת הסימפתטית והפרסימפתטית. | מקור: Shutterstock, Dedignua. תורגם ע"י צוות תקשורת המדע
תפקידה של מערכת העצבים הסימפתטית הוא להכין את הגוף להתמודדות עם מצבי סכנה. היא כוללת סיבי עצב שיוצאים מחוט השדרה באזורי החזה והמותניים. כשאנחנו חשים בסכנה, סיבי העצב הללו מאיצים את קצב הלב ומעלים את לחץ הדם. בעוד הסיבים הללו פועלים באופן ישיר על האיברים השונים, המערכת האוטונומית פועלת גם באופן עקיף להתאמת הגוף למצב סכנה - באמצעות הפעלה של מערכת ההפרשה הפנימית.
ההורמונים שעוזרים לברוח
המערכת ההפרשה הפנימי, המכונה גם המערכת האנדוקרינית, מושפעת מפעילות ההיפותלמוס - איזור במוח האחראי על ביצוע פעולות בסיסיות חיוניות להישרדות היצור החי, כמו שליטה על מנגנוני הרעב והשובע ועל טמפרטורת הגוף. במצבי דחק, ההיפותלמוס מפריש הורמון שמפעיל את בלוטת יותרת המוח - בלוטה בבסיס המוח המשפיעה על פעילותן של בלוטות נוספות, וביניהן בלוטות יותרת הכליה. אלו הן שתי בלוטות הממוקמת מעל כל כליה, המפרישות את ההורמונים אדרנלין וקורטיזול בתגובה למצבי לחץ.
לאחר שהן מקבלות הוראת הפעלה מבלוטת יותרת המוח, הקליפה של בלוטות יותרת הכליה מפרישה הורמון בשם אלדוסטרון, שמעלה את לחץ דם, והורמון בשם קורטיזול, שמדכא את מערכת החיסון ומעודד ייצור סוכר גלוקוז - כך שיהיה לגוף "דלק" להתחמק מסכנה. הגלוקוז מתקבל בעקבות פירוק מולקולות גליקוגן שנמצאות בכבד.
השפעות של דחק כרוני
לאחר שמצב הסכנה חולף יש להחזיר את הגוף למצב רגיעה - להסדיר את קצב הלב והנשימה, ולפנות משאבים לפעולות שיש להן חשיבות לטווח הארוך – למשל עיכול, מזון ורבייה. החזרה לשיגרה מבוצעת על ידי המערכת הפרסימפתטית. הגוף יחזור אמנם לפעילות שיגרתית, אבל מה קורה אם אנחנו נמצאים בלחץ לעיתים קרובות מדי?
נסיבות חיים מלחיצות גורמות לגוף להגיב באותם שינויים פיזיולוגיים שמשמשים אותו ביחס למצבי סכנה רגעיים וחולפים, אבל עלייה קבועה של קצב הלב ולחץ הדם אינה משרתת את הגוף, והנזק שלה עולה על התועלת. לחץ כרוני, כמו שאופייני באנשים הסובלים מחרדה בלתי מטופלת, לחץ עז בעבודה, ולחצים רבים נוספים עלולים לגרום ליתר לחץ דם ולהגביר את הסיכון למחלות לב.
יתר לחץ דם מכונה גם "הרוצח השקט", כיוון שמי שסובל ממנו אינו מודע לכך בדרך כלל. אין ספק שמודעות גבוהה יותר לתופעה הזאת יכולה לסייע במניעתה או לכל הפחות לצמצם את השפעותיה –באמצעות טיפול תרופתי או טכניקות התנהגותיות שמשפיעות באופן חיובי על המדדים הפיזיולוגיים. מחלות לב וכלי דם אחראיות לשליש אחוז ממקרי התמותה בעולם, נכון לשנת 2024.
לאחר שמצב הסכנה חולף יש להחזיר את הגוף למצב רגיעה - להסדיר את קצב הלב והנשימה, ולפנות משאבים לפעולות שיש להן חשיבות לטווח הארוך – למשל עיכול, מזון ורבייה. החזרה לשיגרה מבוצעת על ידי המערכת הפרסימפתטית.
