זיהום בדרכי השתן הוא צרה צרורה וכל מי שסבל מתופעה זו לא שוכח אותה בקלות.

אחת הסיבות הנפוצות לתופעה היא זיהום בחיידקי א. קולי צואתיים המגיעים מאזור פי הטבעת. זאת גם הסיבה מדוע הזיהום נפוץ יותר בנשים (בגלל הקרבה הגדולה יותר בנשים בין פי הטבעת לפתח השופכה).

אחת מתרופות הסבתא הידועות כאשר אנו חוטפים זיהום בדרכי השתן היא שתיית מיץ חמוציות או מיץ אוכמניות (Blueberries או Cranberries בהתאמה).
במשך שנים רבות הרופאים ראו בשיטת טיפול זאת "תרופת סבתא" בלבד, ואת ההטבה במצב הזיהום לאחר שתיית המיץ (אם התרחשה הטבה כזאת) תלו באפקט פלצבו או בעלייה בחומציות השתן לאחר שתייה מרובה של המיצים המדוברים, דבר ששינה את סביבת החיים של החיידק ועיכבה את התפתחותו (ובכך עזרה לגוף למגר את הזיהום).

לאחרונה מחקרים הראו שלשתיית המיצים יש יתרון אמיתי במלחמה בזיהום:

חיידקי הא. קולי נצמדים לקולטנים (רצפטורים) על פני האפיתל של דרכי השתן. הקולטנים של תאי האפיתל מכילים רב-סוכרים שבקצוותיהם שיירי פרוקטוז או מנוז (שניהם סוגים של חד-סוכרים).
במיצי פירות רבים קיים הסוכר פרוקטוז ושתייה מרובה של מיצים אלו יגרמו לפרוקטוז להיות מופרש בשתן ולהיקשר לקולטנים עם שיירי הפרוקטוז על פני האפיתל. במקרה זה האפקט יהיה זניח מכיוון שחיידקי הקולי עדיין יוכלו להיקשר לקולטנים עם שיירי המנוז.
רק במיץ החמוציות והאוכמניות (שניהם ממשפחת ה Vaccinium) קיים בנוסף לפרוקטוז גם הסוכר מנוז ושתייה מרובה של מיצים אלו תגרום לחסימת שני סוגי הקולטנים ובכך ימנעו מחיידקי הקולי להיקשר לאפיתל דרכי השתן והם ישטפו החוצה.

[הערה- פלצבו: האמונה של המטופל בגורם מסוים אותו הוא לוקח יכולה להשפיע על הרגשתו לטובה גם אם מבחינה מעשית אין כל יעילות פיזית].
 


התמונה נלקחה מויקיפדיה

מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

10 תגובות

  • ציון גואטה

    הערה ושאלה

    שלום וברכה
    ראשית למיטב ידיעתי המנוז והפרוקטוז הנם חד סוכר ולא רב סוכר כפי המופיע במאמר.
    שנית, פעילות החמוציות מתבססת לפי ההסבר על הסוכרים בשתן. שאלתי היא כיצד מגיעים סוכרים לשתן? הרי סינון הסוכרים נעשה בגלומרולוס של הכליה ולכן בבדיקת שתן אנו מצפים שלא למצוא סוכר בשתן אלא אם כן יש רמות סוכר גבוהות מאוד בדם, במצבים של נטילת אנטיביוטיקה, חומרים משתנים ועוד? כלומר בדרך כלל בשתן לא יהיו סוכרים או שיהיו שוליים ביותר?
    שלישית, לא הבנתי לאשורו את הקשר בין קולטני הרצפטורים לבין הסוכרים בשתן ולבין החיידקים - מה תפקיד רצפטורים אלו והאם רק אל רצפטורים אלה נצמדים החיידקים (ולכן פעולה זו שלהם נמנעת כאשר הם תפוסים על ידי הסוכרים)?

    לתשובותיך המהירות אודה, ציון

  • חיים חביב

    תגובה להערה ושאלה

    שלום ציון,

    ראשית תודה על הערתך. מנוז ופרוקטוז הם אכן חד-סוכרים. הכוונה במאמר היא שהקולטנים מכילים רב-סוכרים שבקצוותיהם שיירים של מנוז/פרוקטוז. מייד אתקן את הניסוח.

    שנית, לגבי סוכר בשתן, אכן בגלומרולוס יש ספיגה מחודשת של סוכרים מסויימים חזרה לדם, בייחוד גלוקוז. אולם יעילות הקולטנים בגלומרולוס שמבצעים את הספיגה מחדש משתנה בהתאם לסוכר הנספג, וכשמדובר על רבי סוכר מסיסים, יעילות הספיגה יורדת. לפיכך רב-סוכרים המכילים מנוז ומצויים במיצי פירות המדוברים בהחלט יכולים להיות מופרשים בשתן, על אחת כמה וכמה אם רמתם בדם גבוהה בעקבות שתיה מרובה.

    שלישית, לגבי אותם ״רצפטורים״, הכוונה היא לחלבון בשם יורופלאקין המצוי בקרום התא של תאי האפיתל המצפים את שלפוחית השתן. החלבון הזה חשוב לתפקודם ולגדילתם של תאי האפיתל והוא מכיל שרשראות סוכר המכילות בקצוותיהן מנוז. לאותו מנוז בקצות השרשרות נקשרים החיידקים. לחיידקים אברון שנקרא ״פילוס״ הבולט החוצה מדופן החיידק. חלבון מיוחד בפילוס של החיידקים שנקרא FimH קושר מנוז באופן ספציפי וחזק ומאפשר לחיידקים להצמד לתאי האפיתל.

  • ציון גואטה

    תודה על התשובה, עדיין לא ברור לי

    חיים שלום ותודה על תשובתך
    א. אם הבנתי נכון, כיוון שהחיידקים נקשרים למנוז - יש להם נטיה להתחרות על האתר ברצפטורים ולכן כאשר יש בשתן שיירי סוכר המכילים מנוז - הרי שהחיידקים נקשרים למנוז שבסוכר במקום למנוז המצוי בקרום התא של תאי האפיתל המצפים את שלפוחית השתן.
    שאלותי:
    א. האם הבנתי נכון?
    ב. מי אמור להקשר באופן הרגיל לאותם רצפטורים המכילים מנוז שעליהם מתחרים החיידקים?
    ג. בנוגע לרב סוכרים המסיסים:
    1. למה כוונתך?
    2. כיצד הגיע רב סוכר לדם? לפי הידוע לי אלו מולקולות גדולות מידי ובדם יש חד סוכרים בלבד?

    שוב תודה עלך תשובתך המהירה ומחכה לתשובתך זו, ציון

  • חיים חביב

    מנוז וחיידקים

    שלום ציון וסליחה על העיכוב בתשובה.

    א. הבנת נכון, המנוז נקשר לFimH בפילוס החידק ולכן מונע את קישורו למנוז שבקצה היורופלאקין.

    ב. ליורופלאקין, שהוא בעצם קומפלקס של חלבונים, נקשרים חלבונים רבים אחרים והוא משמש בתפקידים שונים בתא. קצרה היריעה מלהרחיב על כך כאן אבל בתמציתיות, יורופלאקין מעורב בתא בתהליכים רבים כגון הגנה של חלבונים ממברנליים אחרים מפירוק, תקשורת תוך תאית, הכרה והדבקה (adhesion) תאית, והתמיינות ובניה תקינות של דופן שלפוחית השתן. על יורופלאקין תוכל לקרוא עוד במאמר הזה.

    ג. בשתן מופיעים רבי סוכרים שונים שמקורם בתהליכים שונים בגוף. גליקוזאמינוגליקאנים למשל הם רבי סוכרים מסיסים במים המופרשים בשתן אדם נורמלי. רבי סוכרים מסיסים אלו מגיעים לשתן מהדם, ולמרות שהם מולקולות גדולות יחסית, הם עדיין מסיסים במים ממש כמו שישנם חלבונים מאוד גדולים שעדיין מסיסים במים.

  • יוסי

  • חיים חביב

    שתיית מים

    שלום יוסי,
    שתיית מים מומלצת בכל מקרה כדי לשטוף את החידקים המזהמים ומסיבות רבות אחרות.
    לרוויה!

  • מאיר ברק

    תשובה

    חשוב להבין שהגוף הוא מערכת משוכללת ומשולבת ואין מצב שרק גורם אחד מושפע או משפיע - תמיד יש תגובות נוספות.
    בחילות גורמות לשיחרור הורמון ADH שבתורו גורם לספיגה מוגברת של מים.
    קישורים:
    הסבר על הפרשת ADH במצבים פתולוגיים
    http://www.uwo.ca/cns/resident/pocketbook/medicine/kidney/siadh.html

  • אילן

    ADH ובחילות

    כיצד בחילות עשויות להשפיע על הפרשת ההורמון ADH המווסת את מאזן הנוזלים?

  • משה

  • מאיר ברק

    מתרכובת גופרית

    הריח מגיע מתרכובת גופרית בזמן פירוק האספרגוס במערכת העיכול.

    הנקודה המעניינת היא שעד לשנות ה 80 האמינו שחלק מהאנשים מפרקים את האספרגוש בצורה מעט שונה מאחרים ולכן לשתן שלהם יש ריח מיוחד. מספר מחקרים (כולל ישראלי אחד) הראו שהשתן של כל בני האדם מריח באותו אופן לאחר אכילת אספרגוס. ההבדל הוא בלא כל האנשים מסוגלים לחוש בריח זה.

    הניסוי הראה שאנשים שמריחים את הריח האופייני בשתן שלם מזהים אותו גם בשתן של אנשים שטענו שלשתן שלהם אין איח שונה לאחר אכילת אספרגוס.
    קישורים:
    \פוסט על הנושא (אנגלית) באתר דיסקברי
    http://dsc.discovery.com/guides/skinny-on/asparagus.html

    כתבה בעיתון הגרדיאן הבריטי
    http://www.guardian.co.uk/lifeandstyle/2005/sep/23/foodanddrink.features111

    מאמר קצר המתחייס למחקר הישראלי
    http://www.guardian.co.uk/lifeandstyle/2005/sep/23/foodanddrink.features111