מערכת הלימפה מקשרת בין כלי הדם ורקמות הגוף, וכשהיא אינה מתפקדת כראוי עלולים להצטבר נוזלים הגורמים לבצקות קשות, לרוב בגפיים
מערכת הלימפה תוארה לראשונה ע"י היפוקראטס בסביבות שנת 400 לפני הספירה כמערכת הובלה המכילה "דם לבן", ושקיימת "במקביל" לכלי הדם בגוף. רק בשנת 1600, בערך, ובמקביל לתיאור שסיפק וויליאם הארווי (Harvey) על מחזור הדם, תוארה גם מערכת הלימפה בצורה יותר מדויקת.
מערכת הלימפה היא מערכת הובלה המקשרת בין כלי הדם ורקמות הגוף. היא מורכבת מכלי לימפה (צינורות) וקשרי לימפה. בתוך כלי הלימפה נע נוזל הלימפה, הדומה לפלסמת הדם, וכן תאים לימפוציטים מסוג B ו T של מערכת החיסון. אחד התפקידים החשובים של מערכת הלימפה היא לנקז את הנוזל הבין תאי מהרקמות ולהחזירו לדם. הנוזל הבין תאי חודר לנימי הלימפה כשהוא נמצא תחת לחץ ברקמה ובגלל תנועת השרירים, ורובו מגיע מנוזל הדם שיוצא דרך הנימים של מערכת הדם, ושלאחר שמנוקז, מוחזר אל מערכת הדם. ללא מערכת הלימפה הנוזלים היו ממשיכים להצטבר ברקמות ולגרום לבצקות לימפטיות איומות (lymphoedema), וכאשר מערכת הלימפה אינה מתפקדת כראוי יכולה להיווצר מחלה שכזו בדיוק, כפי שנספר בהמשך.
תפקיד נוסף של מערכת הלימפה הוא הגנה על הגוף מפני גורמי מחלה. באזורים רבים בגוף, כמו בית השחי, המפשעה, הצוואר, או מתחת ללסת, מצויים קשרי לימפה. קשרי הלימפה הם מעין אזורי אחסון בו מצויים תאים של מערכת החיסון בשם לימפוציטים. כאשר גורמים עויינים תוקפים את גופנו, החיידקים או נגיפים הללו מובלים בזרם הדם, מסתננים לתאים, ולנוזל נוזל הבין תאי שמנוקז אל מערכת הלימפה. כאשר נוזל הלימפה עובר דרך קשר לימפה, אותם נגיפים או חיידקים "מוצגים" בפני הלימפוציטים, והם בתגובה מתרבים ותוקפים את גורמי המחלה שעכשיו מזוהים על ידם. ההתרבות המהירה של הלימפוציטים היא אחד הסיבות לכך שקשר הלימפה מתנפח וכואב בצוואר, למשל.
בעיות ניקוז במערכת הלימפה
נפח נוזל הדם בממוצע הוא כ-3-4 ליטרים. בהשוואה אליו נפח הנוזל הבין תאי הוא כ 10 עד 12 ליטר. פירושו של דבר שהנוזל הבין תאי מכיל פי 3-4 נוזל מאשר מערכת הדם. היחסים הללו מבהירים את החשיבות של הספיגה של הנוזל הבין תאי ע"י מערכת הלימפה.
דוגמא פשוטה ולרוב לא מסוכנת היא התופעה של התנפחות הרגלים בזמן ישיבה ממושכת (למשל בזמן טיסה). באופן זמני כמות הנוזל היוצאת מנימי הדם עולה על יכולת הניקוז של מערכת הלימפה (כפי שציינתי מקודם כניסת הנוזל הבין תאי לכלי הלימפה נובעת בין השאר מתנועת השרירים. אם נשב ללא תנועה זמן רב מערכת הלימפה לא תצליח לנקז בצורה יעילה). התוצאה היא שהרגליים מתנפחות בגלל עודף נוזלים שמצטברים ברקמות בין התאים. לרוב זהו אינו מצב מסוכן והוא חולף זמן קצר לאחר הנחיתה כשאנו מתחילים ללכת. זאת גם אחת הסיבות מדוע ממליצים לנוסעים לעשות תרגילים עם הרגלים ואף לנוע מעט כדי לשפר את זרימת הדם וניקוז הלימפה.
אבל ישנם גם בעיות יותר קשות ולא זמניות כמו בדוגמא שלמעלה: בעיות ניקוז של המערכת הורידית, חסימות בדרכי הלימפה, מחלות לב מסוימות ואפילו נמטודה (תולעת) הקיימת באפריקה ומשתכנת לה בדרכי הלימפה, כולם יכולים לגרום למצב בו מערכת הלימפה לא מתפקדת במלואה או לחילופין לא מצליחה לעמוד בעומס.
תפקוד לקוי של מערכת הלימפה יכול לגרום להתנקזות יתרה של נוזל חוץ תאי. שלבי ההתפתחות של בצקת לימפתית קשה באזור הגפיים | מקור: Pikovit, Shutterstock
בעיה נוספת ונפוצה פחות לבצקות לימפטיות קשות היא חוסר פעילות של המסתמים בדרכי הלימפה הגדולים. בדרכי הלימפה, כמו בורידים, יש מסתמים חד כיווניים המאפשרים לנוזל הלימפה לזרום בכיוון אחד בלבד – לעבר מרכז הגוף. אם המסתמים לא עובדים הרי שבנוסף לעבודה הרגילה של מערכת הלימפה היא צריכה גם להתגבר על כוח המשיכה.
לבסוף, קיימת בעיה נוספת שניתן לומר שהיא "מעשה ידי אדם". קשרי הלימפה הם אחד הדרכים הנפוצות ביותר לגרורות של סרטן להתפשט בגוף. בניתוחים להסרת גידולים, למשל בסרטן השד, מסירים לעיתים גם את קשרי הלימפה הסמוכים. פגיעה זו במערכת הלימפה יכולה להוביל לבעיות ניקוז באזור המדובר, ולבצקות.