חום (משמע אנרגיה) תמיד עובר מגוף חם לגוף קר.
אנו מאבדים חום לסביבה כמנגנון בקרה על טמפרטורת הגוף. אם נעמוד באוויר החופשי (בטמפרטורה של 23°C ), אנו נאבד כ-1% מחום הגוף על-ידי הולכה, 40% על-ידי הסעה (כולל נשימה), 50% בקרינה ו-9% באמצעות אידוי.
- כמות החום שאנו מאבדים בהסעה תגדל פי 5 (!) אם תישוב בריזה קלה (15 קמ"ש).
- כמות החום שאנו מאבדים באמצעות אידוי תגדל מהותית על-ידי הזעה.
למים יכולת הולכת חום הגדולה פי 30-100 מהאוויר (האוויר למעשה נחשב למבודד די טוב), כמו גם יכולת קיבול חום הגדולה פי 4, על-כן כשהגוף רטוב קצב איבוד החום גדול יותר, וכפי שציינת, המים "לוקחים אנרגיה". אנו מרגישים מחוץ למים "קור" עקב אובדן חום מהותי יותר. כשהמים על הגוף יתחממו בסופו של דבר, תחושת הקור תקטן.
אם נושבת רוח, אזי: נאבד חום בקצב מהיר אף יותר עקב הפרעה לשכבת האוויר הסמוכה לגוף – אוויר זה יתחלף ועל-כן הגוף ימשיך לאבד חום לאוויר המתחלף; נאבד חום עקב אידוי הלחות מהעור (בדומה להזעה). אם כך, אובדן חום מעור רטוב גדול יותר מאובדן חום מעור יבש. רוח על עור לא מוגן מגדילה את אובדן החום.
הסיבה שאנו מקבלים עור ברווז (Cutis Anserina) כשקר היא שזהו שריד אבולוציוני לתקופה בה היינו הרבה יותר שעירים. כאשר יש שכבת שיער סמיכה (או במילים אחרות פרווה) פעולת הזדקרות השערות (עור ברווז) יוצרת שכבה מבודדת של אוויר חם מהסביבה הקרה. שכבה זאת מונעת או מקטינה את איבוד החום מהגוף לסביבה הקרה.
.jpg)
התמונה באדיבות ויקיפדיה.
מאת: ד"ר לירן שמשי
המחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
