כאשר חפץ כלשהו (לרוב כלי טיס) נע באוויר הוא גורם לשינויי לחץ שהם למעשה גלי קול המתפשטים מהגוף והחוצה לכל הכיוונים במהירות הקול.
מהירות הקול אינה קבועה והיא תלויה בצפיפות האוויר המושפעת ממשתנים רבים, בין השאר: בגובה, לחות, טמפרטורה ועוד. בגובה פני הים מהירות הקול היא בערך 340 מטר בשנייה.
כאשר המטוס טס במהירות תת-קולית הוא יוצר גלי קול מסביבו.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
כאשר המטוס מאיץ צפיפות גלי הקול לפני המטוס גדלה וההפך קורה מאחורי המטוס.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
כאשר מטוס מגיעה למהירות הקול ולמהירות על-קולית נוצר מעין חרוט דמיוני (מעטפה קונית) של גלי קול הנמצאים מאחורי המטוס (כי המטוס נע מהר יותר מגלי הקול שהיו צריכים להיות לפניו, כלומר הוא משיג אותם ויוצר גל הלם). צורת החרוט תלויה במהירות המטוס ככל שהמטוס טס מהר יותר כך זווית החרוט קטנה.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
גבולות החרוט הם משטח של אוסף גלי הקול שנוצרו בנקודות שונות לאורך מסלול המטוס המהווה גל הלם.
גל הלם מוגדר כשינוי חד ולא רציף בלחץ האוויר.
במידה והאדם ימצא בגבולות החרוט הוא ישמע את גל ההלם כבום על-קולי.
טעות נפוצה היא הטענה שהבום העל קולי נוצר רק ברגע המעבר ממהירות תת-קולית לעל-קולית, למעשה הוא קיים לכל אורך הטיסה העל-קולית.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
