הכבלים הראשונים שהונחו מתחת למים היו עשויים נחושת ועטופים בגומי הודי (India rubber) ובד קנאביס טבול בזפת. גומי הודי הוא לטקס (latex) שמכיל פולימרים שמורכבים מתערובות של טרפנים, או איזופרנים. הלטקס נחלב מהעץ הוואה ברזילאית ( Hevea brasiliensis) או בשמו העממי עץ הגומי.
Hevea brasiliensis (תמונה מויקיפדיה).
בערך באותו זמן בו נעשו הצעדים הראשונים בשימוש בכבלים תת מימיים (1842), נמצא לטקס אחר בשם גוטה פרצ'ה (gutta-percha) מעץ אחר אשר נקרא Palaquium gutta. לאחר כמה נסיונות נמצא כי הגומי החדש עמיד יותר בפני פירוק על ידי אורגניזמים ימיים- תופעה שגרמה לכבלים הראשונים להפסיק לעבוד לאחר זמן קצר. הקווים הראשונים שהונחו בין בריטניה ואירופה בין 1852-1853 (פריז בצרפת והאג בהולנד) היו כבלי נחושת בודדים בציפוי גוטה-פרצ'ה ובד טבול בזפת.
Palaquium gutta (תמונה מויקיפדיה).
הכבל הטרנסאטלנטי הראשון הורכב משבעה חוטי נחושת שכוסו בשלוש שכבות של גוטה-פרצ'ה ונעטפו בבד מזופת. החוטים הושחלו בנדן חיצוני שהורכב מ 18 גדילים של חוטי ברזל שזורים. כל זה לא הספיק כדי למנוע את שבירת הכבל כבר ביום הראשון. לאחר כמה נסיונות חיבור, שבירה, נטישה, וחזרה הכבל הושלם בדיוק שנה לאחר מכן ב 5 לאוגוסט 1858. לאחר חודש הוא הפסיק לעבוד והתקשורת חגגה.
שבע שנים אחר כך, ואחרי הפקת לקחים מנסיונות מוצלחים בים התיכון ובים האדום, נעשה נסיון לחבר את היבשות בעזרת כבל חדש. הכבל הורכב משבעה חוטים מלופפים של נחושת טהורה במיוחד, מצופים בתערובת שנקראה תרכובת צ'טרטון (Chatterton’s compound), שהכילה 60 אחוז גוטה-פרצ'ה, 20% שרף אורנים קשיח (rosin), ו 20% זפת אורנים (pine tar). הכבל המבודד כוסה בבד קנאביס רווי בחומרים משמרים, שבתורו כוסה על ידי צמר מנילה – משומר כמובן. התכנון החדיש החזיק מעמד ואף הגדיל את קצב שליחת ההודעה מ 0.1 מילה בדקה (ההודעה הראשונה שנשלחה ב- 1858 לקחה כ-17 שעות!) ל-8 מילים בדקה.
מאת:אוני צברי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
