כואב, כואב יותר,
קרושיאטוס

קרושיאטוס, קללת הכאב, מופיעה בפעם הראשונה ב"הארי פוטר וגביע האש", הספר הרביעי בסדרת ספרי "הארי פוטר". המורה להתגוננות מכוחות האופל, עין-הזעם מודי, מציג בפני התלמידים והתלמידות עם תחילת השנה את שלוש הקללות שאין עליהן מחילה – אימפריוס (קללת הציות), קרושיאטוס (קללת הכאב), ואבדה קדברה (הקללה ההורגת) - והוא מדגים:

"מודי הרים שוב את שרביטו, הצביע על העכביש, ומלמל 'קרושיו!'
רגליו של העכביש התקפלו בבת אחת אל תוך גופו; הוא התגלגל על גבו והתחיל להתפתל בעוויתות, מתנדנד מצד לצד. שום קול לא בקע ממנו, אבל הארי היה משוכנע שאילו יכול העכביש לדבר הוא היה צורח [...]
'כאב', אמר מודי בשקט. 'אין צורך בסכינים או במכשירי עינויים כדי לייסר מישהו, אם אתם יודעים להטיל קללת קרושיאטוס'". (הארי פוטר וגביע האש, ע' 202; כל הציטוטים מהספרים מובאים בתרגומה של גילי בר הלל-סמו).

קללת הקרושיאטוס גורמת למי שהיא הופנתה כלפיו כאב עז מנשוא בכל גופו. כשבהמשך הספר אדון האופל וולדמורט מטיל את הקללה על הארי עצמו, הנער הקוסם עם הצלקת על המצח חווה כאב חזק יותר מכל שלל המכאובים שהיכו בו בעבר: "הכאב היה מעבר לכל מה שהארי חווה בחייו; עצמותיו עלו באש; ראשו ודאי התבקע לשניים לאורך הצלקת; עיניו פילבלו בגולגלתו בפראות" (ע' 595). "סכינים מלובנות דקרו כל סנטימטר בגופו, ראשו ודאי עמד להתפוצץ מרוב כאב" (ע' 597).

גם התגובה הפיזית והרגשית של הארי מתאימה לעוצמת הכאב: "הוא רצה שזה יסתיים... להיעלם...למות" (ע' 595); "הכאב היה כה עז, כה מקיף, עד שכבר לא ידע איפה הוא [...] הוא צרח חזק יותר משצרח אי פעם בחייו" (ע' 597).

סדרת הארי פוטר מתארת דרכים קסומות רבות לגרום כאב וסבל. למשל שיקוי הפולימיצי, שמאפשר לאדם לעטות את צורתו של אחר, גורם תחושה של בערה, כאב, וגירוד; שיקוי "הפלא ושלד", שמעודד צמיחת עצמות, כרוך בתחושה מתמשכת של דקירות רבות; העט הנודע לשמצה של פרופ' אמברידג' המרושעת, שמשתמש בדם של הכותב בו כדיו, גורם כאב ואף מותיר חתכים וצלקות; ובל נשכח את התוצאות המכאיבות של לחש ההכשלה אימפדימנטה, או את הלחש סקטומסמפרה שהגה פרופ' סנייפ כשעוד היה תלמיד מן השורה בבית הספר לקוסמוּת הוגוורטס, ויוצר חתכים מדממים בכל גופו של הקורבן. ייחודה של קללת הקרושיאטוס לעומת כל שאר הקללות שגורמות כאב הוא כפול: היא גורמת כאב חזק במיוחד, ועושה את זה בלי לפגוע כלל בשלמות הגוף.

קללת הכאב היא אחת משלוש הקללות הבלתי נסלחות בספרי הארי פוטר. בקטע הזה המורה להתגוננות מכוחות האופל, עין-הזעם מודי, מציג בפני אותן התלמידים והתלמידות:

מהו כאב?

הפדרציה האירופית לכאב מגדירה כאב כ"חוויה חושית או רגשית לא נעימה, הנקשרת לנזק ממשי או פוטנציאלי לרקמת הגוף. כאב הוא חוויה אישית, שמושפעת מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים", כלומר זהו תהליך שדורש מודעות.

כמעט בכל איברי הגוף יש קולטנים לכאב (נוסיספטורים), שמגיבים לגירויים שעלולים לגרום נזק לרקמות. קולטני כאב מדווחים לנו על טמפרטורות חריגות שעלולות ליצור כוויות חום או קור, או על חומרים שעלולים ליצור כווייה כימית. הם מתריעים גם מפני לחץ חזק שעלול למעוך את איברינו, דקירות שמאיימות לפצוע אותנו וכן הלאה. לכל אחת מהתחושות האלה יש קולטנים ייעודיים.

נהוג לאפיין שני סוגים מרכזיים של כאב, שלכל אחד מהם קולטנים משלו. הראשון הוא הכאב המכני, המכונה גם "כאב דוקר", שמתעורר בתגובה ללחץ חזק שמופעל על הרקמה. הסוג השני הוא הכאב התרמי, המכונה גם "כאב שורף", שמתעורר כשאנו נחשפים לטמפרטורה גבוהה או לחומר שעלול לגרום כווייה כימית. חשיפה לכאב קיצוני עלולה להוביל להתקף אפילפטי, אובדן הכרה, פגיעה בזיכרון, ואפילו מוות.

כשקולטני הכאב מופעלים הם מעבירים אות חשמלי לתלמוס, מבנה במוח שאחראי על ויסות המידע החושי, וממשיך משם אל קליפת המוח התחושתית (סומטו-סנסורית), שמעבדת את המידע ומעניקה לו משמעות. רק אז נחוש את הכאב בפועל.

המסלול העצבי שמעביר למוח אותות של כאב איטי יותר באופן משמעותי לעומת המסלול שעוברים האותות העצביים המודיעים לנו על מגע רגיל. נסו להיזכר בפעם האחרונה שבה בעטתם בטעות במשקוף הדלת. סביר להניח שידעתם שהמכה עומדת לכאוב מעט לפי שחשתם את הכאב בפועל. 

מדוע? בניגוד לקולטני המישוש, שמתאפיינים בסיבים עבים המכוסים בשכבה עבה של מיאלין – חומר מבודד שמקל על מעבר האות החשמלי בתאי עצב – לקולטני הכאב יש סיבים הרבה יותר דקים, עם שכבת מיאלין דקה או בלי מיאלין כלל. בנוסף, האות של הכאב לא מגיע ישירות למוח, אלא צריך לעבור צומת עצבי נוסף בחוט השדרה. מסיבות אלו המידע על התרחשותה של המכה מגיע למוח קודם כל באמצעות קולטני המגע, ומעורר בנו ציפייה לבוא הכאב, על סמך ניסיון העבר. תחושת הכאב עצמה תתעורר רק כשהאות מקולטני הכאב יגיע לבסוף אל המוח.

כמעט בכל איברי הגוף יש קולטנים לכאב, וכשהם מופעלים הם מעבירים אות חשמלי למוח. אילוסטרציה של מעבר האותות מקולטני הכאב למוח | Marc Phares, Science Photo Library

איך (אולי) פועלת הקללה?

מתיאור התחושות של מי שאתרע מזלם ליפול קורבן לקללת קרושיאטוס, נראה שהיא גורמת להפעלה חזקה של כל סוגי הקולטנים של הכאב, ועל ידי כך יוצרת תחושת כאב חובקת כול. אפשרות נוספת היא שהקללה מדלגת על הקולטנים ומפעילה מעגלים עצביים היישר בחוט השדרה עצמו, בדומה לכאב נוירופתי, שמתרחש כשעצבים פגועים שולחים אותות כאב על דעת עצמם.

ההשלכות של הקללה אכן מתאימות לתגובה לכאב קיצוני. מחברת הספרים, ג'יי. קיי. רולינג, מספרת כמה פעמים במהלך הסדרה שתומכיו של וולדמורט עינו באמצעות הקללה את אליס ופרנק לונגבוטום, הוריו של חברו של הארי פוטר, נוויל. בעקבות העינוי זיכרונם התערער והם איבדו את שפיותם, עד כדי כך שחדלו לזהות אפילו את בנם. כך מספר להארי דמבלדור, מנהל בית הספר לקוסמים הוגוורטס:

"'כן, דיברו שם על הוריו של נוויל', אמר דמבלדור. 'אביו, פרנק, היה הילאי[...] הוא ואשתו עונו כדי להוציא מהם מידע על מקום הימצאו של וולדמורט לאחר שאיבד את כוחותיו, כפי ששמעת'.
'אז הם מתו?' אמר הארי בשקט.
'לא', אמר דמבלדור, וקולו נמלא מרירות שכמותה הארי לא שמע מעולם. 'הם השתגעו. שניהם מאושפזים בבית החולים על שם הקדוש מנגו למחלות קוסמים. אני מאמין שנוויל מבקר אותם בחופשות עם סבתו. הם לא מזהים אותו'".

(הארי פוטר וגביע האש, עמ' 548-547).

בהמשך הסדרה סבתא של נוויל מציגה תיאור דומה של מצבם, כשהארי וכמה מחבריו פוגשים בה ובנוויל בבית החולים על שם הקדוש מנגו: "'בני ואשתו [...] עונו בידי תומכיו של אתם-יודעים-מי עד שאיבדו את שפיות דעתם'". (הארי פוטר ומסדר עוף החול, ע' 531).

ובהמשך אותו ספר נוויל עצמו נמצא בסכנה להיקלע לאותה דרך ללא מוצא כמו הוריו, או גרוע מכך. זה קורה כשבלטריקס לסטריינג', מראשי חסידיו של וולדמורט, מאיימת על הארי שאם לא יציית לה היא תענה את נוויל למוות: "'ועכשיו, פוטר, בחר אם לתת לנו את הנבואה או לצפות בחבר שלך נופח את נשמתו בדרך הקשה!'" (ע' 818).

נראה שהקללה גורמת להפעלה חזקה של כל סוגי הקולטנים של הכאב. אילוסטרציה של אדם השרוי בכאבים | Claus Lunau, Science Photo Library

לנצח את הכאב

אחת הדרכים להפחית את הכאב היא הפחתה של עוצמת אותות הכאב שמגיעים אל המוח. ב-1965 הציעו הפסיכולוג הקנדי רון מלזק (Melzack) ומדען המוח הבריטי פטריק וול (Wall) הסבר לאופן שבו אפשר לעשות את זה. לפי תיאוריית בקרת השער על הכאב, בחוט השדרה יש צמתים עצביים משותפים לתאי העצב שמעבירים למוח תחושת מגע ולאלה שמשדרים כאב. השילוב של שני סוגי התחושה באותו צומת יוצר מעין שער שמווסת את הכאב, כיוון שכשעובר בו אות עצבי שמדווח על מגע, הוא מדכא את אותות הכאב שמבקשים לעבור באותו צומת. ואכן, כשאנו משפשפים איבר כואב, המגע לבדו מעניק לנו תחושת הקלה מסוימת.

הבעיה היא שהשיטה הזאת מתאימה רק לשיכוך כאב ממוקד. לעומת זאת, קללת קרושיאטוס גורמת כאב בכל הגוף בעת ובעונה אחת. לכן לא נוכל להיעזר בשער הבקרה על הכאב כדי להתגבר על כאבי הקללה.

לא רק תחושת המגע נוגדת כאב, אלא גם הגירוד. הקשר הזה פועל לשני הכיוונים, כך שכשמגרדים את העור באזור של עקיצת יתוש, הכאב הקל שחשים מביא להקלה זמנית בתחושת הגירוד. באופן דומה, כאב יכול להתחלף בתחושת גירוד.

חישבו למשל על תהליך ההחלמה של פצע בעור. תחילה האזור הפצוע רגיש וכואב. בהמשך הכאב פוחת ומתחלף בגירוד. אם קללת קרושיאטוס פועלת ישירות על הנוסיספטורים – סיבי הכאב – אפשר לכאורה להפעיל את הקולטנים המעבירים תחושת גירוד, באמצעות מולקולה אורגנית בשם היסטמין המעורבת בפעילות מערכת החיסון ובתגובות אלרגיות, וכך להקל את הכאב שמעוררת הקללה. הבעיה היא שלא בטוח שהתועלת מצדיקה את המחיר, כי הרי גם גירוד בכל הגוף הוא סיוט... בנוסף, ריכוז גבוה של היסטמין בדם עלול ליצור קרישי דם, נפיחות, דלקות ועוד.

בחוט השדרה יש צמתים עצביים משותפים לתאי העצב שמעבירים למוח תחושת מגע ולאלה שמשדרים כאב. אילוסטרציה של המסלולים העצביים של כאב ומגע ביד | Shutterstock, Blamb

פתרון שימושי יותר יכול לבוא מעולם הרוקחות: תרופות לשיכוך כאב. משככי כאבים מדכאים בשיטות שונות את פעילות האותות העצביים של הכאב ואת העברתם אל המוח, ולכן עשויים לסייע לנפגעי הקללה. משככי כאבים השייכים למשפחת ה-NSAIDs (נוגדי דלקת לא סטרואידים) כמו איבופרופן ואספירין, מעכבים את ההפרשה של חומרים דלקתיים שמגבירים את הרגישות שלנו לכאב. משככי כאבים השייכים למשפחת האופיאטיים כמו מורפין (מורפיום) ואוקסיקודון מדכאים את ההעברה העצבית של הכאב, ולכן מיועדים לטיפול בכאבים חזקים במיוחד. השיפור יורגש גם אם הקללה פועלת ישירות על קולטני הכאב וגם אם היא מפעילה תאי עצב בהמשך המסלול.

למרבה הצער, גם לפתרון התרופתי יש מגבלות. ראשית, עוצמת הכאב העזה שגורמת הקללה תדרוש כנראה מינון גבוה במיוחד של משככי כאבים, אולי אף מעבר למינון המרבי המותר. מינון גבוה כזה עלול ליצור תופעות לוואי קשות, במיוחד באופיאטים, שהם גם ממכרים מאוד וגורמים לתמותה רבה ממנת יתר. חיסרון משמעותי נוסף הוא האיטיות: רוב משככי הכאבים ניתנים בבליעה, ולא פעם נדרש לחומר הפעיל זמן רב – עד חצי שעה – לעבור את מערכת העיכול ולהגיע אל מחזור הדם. זו תהיה חצי שעה של ייסורים.

פתרון שימושי יתר יכול לבוא מעולם הרוקחות, אבל גם לו יש מגבלות. תרופות לשיכוך כאבים | Shutterstock, Stanislaw Mikulski

מה בדבר קצת קסם?

נראה שהשיטות המוכרות לנו לשיכוך כאב לא יועילו מספיק לשיכוך כאבי הקללה. מזל אם כן שבעולם שלנו אין לאיש כוחות קסם ואין קללות. אך מה בנוגע לעולם הספרותי של "הארי פוטר"? אולי אחדים מהקסמים המוזכרים לאורך הסדרה יכולים להתמודד עם קללת קרושיאטוס?

ללחשים ולתכשירים שנותנים תחושה נעימה יש סיכוי לעזור לשכך את כאבי הקרושיאטוס. אחד מהם הוא אימפריוס - קללת השליטה המוחית, שמאפשרת לכפות על אדם לעשות דברים נגד רצונו. לפי המתואר בספרים, השפעתה מנוגדת לזו של הקרושיאטוס, והיא מעוררת תחושה קלילה ונעימה. כך היא מתוארת ב"הארי פוטר וגביע האש": "זאת הייתה הרגשה נפלאה. הארי חש תחושת ריחוף, כאילו כל מחשבה ודאגה במוחו נמחקה כליל, ולא נשאר דבר מלבד אושר כללי, חסר פשר" (ע' 217). ואכן בהמשך הספר, אחרי שוולדמורט מענה את הארי, הוא מפעיל עליו את קללת האימפריוס, וכאבי הקרושיאטוס נעלמים:

"'שאלתי אם אתה רוצה שאעשה זאת שוב', אמר וולדמורט בשקט. 'ענה לי! אימפריו!'
והארי הרגיש, בפעם השלישית בחייו, את ההרגשה שמוחו נמחק מכל מחשבה... אה, איזה תענוג זה, לא לחשוב, ממש כאילו הוא מרחף, חולם..." (ע' 598).

תיאור ההשפעה של הקללה מעלה את ההשערה שהיא מפעילה קולטנים של המוליך העצבי גאבא (GABA), שחלק מהתרופות לשיכוך כאבים פועלות עליהם וביכולתם לעכב את ההעברה העצבית. ייתכן שכך האימפריוס סותרת את הכאב של הקרושיאטוס, ומונעת מהאותות העצביים של הכאב להגיע למוח.

הבעיה היא שאימפריוס היא לא באמת פתרון מעשי. ראשית, אף אחד לא רוצה להעניק לאחרים שליטה מלאה במחשבותיו ובמעשיו. ושנית, זה פתרון זמני בלבד וכשקללת האימפריוס מוסרת, כאבי הקרושיאטוס מתחדשים:

"'אני לא עונה!'
ואלו המילים שפרצו מפיו של הארי; הן הדהדו בבית הקברות, ומצב החלום הופר בפתאומיות כאילו שפכו עליו דלי של מים קרים – והנה חזרו הכאבים שקללת הקרושיאטוס הותירה בכל גופו" (ע' 598).

פתרון קסם ממוקד יותר הוא זה שמציעה תמצית משושי מרטלפ. מדובר בתרופה לשיכוך כאבים שפועלת כל עוד האיבר הכואב בא במגע איתה, והארי נעזר בה נגד כאבי הפצעים שגרם לו העט שבו פרופסור אמברידג' השתמשה כדי להעניש אותו ב"הארי פוטר ומסדר עוף החול". בנוסף, התמצית מזרזת את החלמת הפצע.

בהמשך הספר מגלים חבריו התעלולנים של הארי, פרד וג'ורג' ויזלי, שאפשר להשתמש בתמצית בבליעה: "גילינו איך להיפטר מהשלפוחיות ההן. כמה טיפות של תמצית מרטלפ מסדרות את העניין מיד". (ע' 591). כך שאם אתם מתכוונים להתמודד עם קוסם אופל מרושע, אל תשכחו להצטייד מבעוד מועד במבחנה עם תמצית משושי מרטלפ.

הפתרון האולטימטיבי עשוי להיות קסם הפטרונוס, שנועד להרחיק סוהרסנים שניזונים מייאוש ומעצב. הארי מבצע את קסם הפטרונוס:

אולם הפתרון האולטימטיבי עשוי להיות קסם הפטרונוס, שנועד להרחיק סוהרסנים – יצורי אופל שניזונים מייאוש ומעצב – אך עשויות להיות לו גם השפעות משככות כאב. את קסם הפטרונוס יוצרים באמצעות התמקדות בזיכרון אחד, מאושר מאוד. נוכחותו מספקת תמיכה נפשית, ונראה שהקסם מביא גם להפרשה של אנדורפינים, הורמונים משככי כאבים ממשפחת האופיאטים. בדומה למשככי כאבים מאותה משפחה, אנדורפינים מדכאים את מעבר האותות העצביים מקולטני הכאב, וכן את שיגורם בהמשך המסלול אל קליפת המוח.

כבונוס, בשונה מתרופות לשיכוך כאבים, ההשפעה של האנדורפינים המשתחררים בגופנו היא מיידית, ולכן הלחש אמור לפוגג את הכאב בן רגע. ולבסוף, לאנדורפינים יש השפעה מיטיבה גם על מצב הרוח, דבר שעשוי אף הוא לסייע בהתמודדות עם קוסם (או מכשפת) אופל. לכן בפעם הבאה שקוסם אופל מנסה להטיל עליכם קללת קרושיאטוס, שלפו שרביט, התרכזו בזיכרון מאושר, וקראו בקול "אקספקטו פטרונום!"