מי צריך שקרים?

להונאה יש ערך הישרדותי עבור בעלי חיים רבים. היא יכולה לשפר את סיכוייהם למצוא זיווג, להציל אותם ממלתעותיו של טורף או לעזור להם לגבור על מתחריהם בדרך לארוחה. לעיתים נדמה שבכל מקום שיש בו חיים, יש שקר. גם בני האדם מרבים לשקר, ומשתמשים בשקרים למגוון צרכים. אם כך, האם השקר מוטבע בנו מלידה?

בספרו "שקרנים מלידה" טוען העיתונאי איאן לסלי (Leslie) כי לא רק שהאנושות אינה מסוגלת לחיות בעולם ללא שקרים, אלא ההונאה הייתה כלי חשוב באבולוציה שלנו. לדבריו, המצאת השקר נשענה על שני בסיסים מרכזיים במהותם של בני האדם: הצורך לשרוד והצורך בחברה.

בדומה לאיברים אחרים בגוף האדם, גם המוח האנושי התפתח בצורה שתסייע  לפרט להתרבות. במהלך האבולוציה הייתה עדיפות ליכולות מנטליות שיסייעו לנו להפיץ את הגֵנים שלנו, ואלה שנמצאו בלתי מועילות – נופו.

לדברי הפילוסוף וחוקר הטבע האנושי דיוויד ליווינגסטון-סמית (Livingstone-Smith), מחבר הספר "מדוע אנו משקרים", כנות והצלחה ברבייה לא תמיד צועדות יד ביד. כיוון שמרמה סייעה לנו במאבק ההישרדות והפצת הגֵנים שלנו, הברירה הטבעית הפכה אותה לחלק בלתי נפרד מקיומנו. "אנו בעלי חיים שמוליכים שולל עקב הפירות שההונאה קטפה עבור אבותינו הקדמוניים, ואלה שאנחנו קוטפים עד היום", כתב.

בעלי חיים מרמים באמצעות צבעים, תעתועי ראייה או התחזות. בני אדם מרמים בעיקר באמצעות הכלי הייחודי של האנושות – השפה. אך האבולוציה הובילה אותנו למעין פרדוקס. היא העניקה לנו כלי תקשורת שלכאורה פותח לפנינו דרך קלה במיוחד לניצול ולמניפולציות, ובאותה עת לא מאפשרת לנו להשתמש בו במלוא יכולתנו, מסיבות מוסריות או חברתיות.

ברור לנו שהשקר עלול להוביל לפגיעה באמון ולסכסוך קשה עם מי ששיקרנו להם, ובכל זאת אנחנו משקרים. מה מניע אותנו לחשוף את עצמנו למצב אפשרי של אי אמון ושל ערעור שמנו הטוב והמוניטין שצברנו, ולסכן מערכות יחסים עסקיות ואישיות? הרי גם אם נוציא מהדיון מעשי הונאה, התחזות ופלילים, כולנו משקרים – השקר הוא תופעה נורמלית ונורמטיבית יותר ממה שהיינו מעדיפים לחשוב.

מחקרים מראים כי הסיבות לשקר הן רבות ומגוונות, אך אפשר לחלק אותן לשתי קטגוריות עיקריות: שכר ועונש. אנחנו משקרים כדי להשיג תוצאה חיובית שתועיל לנו, בדמות הערכה, הצלחה או פרס, או על מנת לחסוך מעצמנו תוצאה שלילית כגון רגשות לא נעימים של אי-נוחות או מבוכה, פגיעה במעמדנו או עונש. גם כשלי חשיבה מעודדים אותנו לשקר. למשל הטיית ההווה, כלומר הנטייה האנושית להעדיף ודאות בטווח הקצר על פני תוצאה טובה יותר בעתיד, תומכת בבחירה לשקר, ולהעדיף את הרווח המיידי שנותן לנו השקר על פני הסיכון שהשקר ייחשף בהמשך.

ההונאה הייתה כלי חיוני באבולוציה של בני האדם | כריכת הספר "שקרנים מלידה" משנת 2011, בהוצאת Quercus 

מדבר שקר תרחק?

מי משקרים? במילה אחת, כולם.

אומנם אנחנו לא משקרים כל הזמן, אבל אנחנו משקרים הרבה – הרבה יותר מכפי שאנחנו מוכנים להודות אפילו לעצמנו. השקר מאפשר לנו לנווט במים הסוערים של העולם החברתי והתעסוקתי. במובנים רבים הוא סירת ההצלה שלנו. לשקרנים מיומנים יש ביטחון עצמי גבוה יותר, הם מרוויחים יותר כסף, מגיעים למעמד חברתי גבוה יותר, ואפילו נהנים מהצלחה מינית רבה יותר לעומת השקרנים הגרועים – אם כי יכול להיות שהם משקרים גם בנושא הזה כשהם עונים לשאלונים במחקרים.

אנחנו מתחילים לפתח את כישורי ההונאה שלנו כבר בינקות, מחקרים מצאו שכבר בגיל חצי שנה תינוקות מזייפים בכי ובוחנים את סביבתם כדי לבדוק אם זה עובד. כך אנחנו מתחילים ללטש את מיומנות השקר אפילו בהיעדר שפה ומילים. בהמשך החיים אנחנו משכללים את מיומנויות ההונאה שלנו עד כדי כך שאנחנו מצליחים לרמות אפילו את עצמנו ומאמינים לשקרים שלנו. אנחנו מספרים לעצמנו שזאת הסיגריה האחרונה, שמחר נתחיל דיאטה ועוד.

סימנים של מיומנות גבוהה בשקרים אפשר למצוא כבר אצל קרובינו הרחוקים, קופי האדם. הפרימטולוגים ריצ'רד בַּיירן (Byrne) ואנדרו וַייטֶן (Whiten) תיארו למשל תקרית שבה שני שימפנזים צעירים נצפו חופרים באדמה בחיפוש אחר אוכל שקברו קודם לכן. כשהבחינו בשימפנזה מבוגר מתקרב הם הפסיקו לחפור, התרחקו וגירדו את ראשיהם במאמץ להפגין התנהגות שגרתית. כשהקוף המבוגר התרחק, חזרו שני הצעירים לחפור והוציאו במהירות את האוכל מהמחבוא.

במקרה אחר הסתבך בבון צעיר בקטטה עם בבונים מבוגרים יותר ונמלט מהם. כשהבחין שרודפיו מצמצמים את הפער ממנו, הוא נעמד במקומו וצפה בריכוז אל האופק, כאילו הבחין בתנועה חשודה. הבבונים המבוגרים הסיקו שהוא הבחין בפולש המתקרב אליהם ופנו גם הם להסתכל לאותו כיוון. אף על פי שלא באמת היה שם שום אויב, דעתם של קופי האדם המבוגרים הוסחה והם שכחו להעניש את הבבון הצעיר.

אילו קופי אדם יכלו לדבר, האם הם היו משתמשים ביכולת הזאת כדי לשקר? הזדמנות מפתיעה לענות על זה זימנה לנו הגורילה קוקו בניסוי המפורסם שביצעה הפסיכולוגית ההתפתחותית פני פטרסון (Patterson) בשנת 1972. פטרסון ביקשה להראות שלגורילות יש יכולות שפתיות מורכבות אף על פי שחסרה להן היכולת המכנית להפיק קולות דיבור, ולכן לימדה את קוקו סמלים בשפת הסימנים האמריקאית. באחד הימים נכנסה החוקרת לחדרה של קוקו וגילתה שהגורילה עקרה את הכיור שלה ממקומו. כששאלה את הגורילה מי עקר את הכיור, קוקו האשימה את החתולה. כלומר הגורילה שיקרה במודע, כנראה כדי להתחמק מעונש.

מתחילים לשקר בינקות ומשכללים את היכולת, שהופכת לחלק מאיתנו. גברים ונשים עצובים וכעוסים מסתירים רגשות אמיתיים בעזרת מסכות | GoodStudio, Shutterstock

מוח של שקרנים

אף על פי שנדמה כאילו האבולוציה מכוונת אותנו להשתמש בשקרים, השקר אינו פשוט עבורנו. כשאנחנו משקרים, מוחנו חווה עומס מנטלי שמשפיע על זיכרון העבודה ומאט את זמן התגובה שלנו, כאילו עליו לווסת פעילות מורכבת של מעבר בין מטלות – משקר לאמת ומאמת לשקר. העומס הזה קשה במיוחד לילדים ולבני נוער, מאחר שהאונה הקדמית במוחנו, שתפקידה להתמודד עם משימות מורכבות של עיבוד מידע, מגיעה לשיא התפתחותה רק בגיל 25.

אזור נוסף במוח שמושפע משקרים הוא האמיגדלה, מבנה מוחי המעורב בעיבוד רגשות. מתברר כי בניגוד לקושי שהשקר מציב בפני מנגנוני החשיבה ועיבוד המידע שלנו במשך כל החיים, העומס הרגשי שהוא מעורר פוחת כשהמוח מתרגל לשקר. כשאנחנו משקרים אנחנו נוטים לחוות רגשות שליליים של מתח, לחץ נפשי ואשמה. אולם כשאנו משקרים הרבה, הרגשות השליליים הללו נחלשים ומתקהים, ואנו מפתחים מעין עמידות רגשית.

אנשים בעמדות כוח מפגינים לא פעם ביטחון עצמי גבוה ורגשות חיוביים, וייתכן שזה מקנה להם עמידות נפשית ויכולת לשקר באופן שאינו גוזל מהם משאבים מנטליים רבים. קיימות ראיות נוירולוגיות לכך שאנשים כאלה חווים עלייה ברמת הורמון המין הזכרי טסטוסטרון בקליפת המוח הקדמית, ושהעלייה הזאת מדרבנת את האמיגדלה לא לבטא רגשות שליליים כשהם משקרים. מחקר אחר חשף כי מבנה מוחם של שקרנים כפייתיים שונה מזה של שאר האנשים ומתאפיין בריבוי קשרים בין תאי העצב ובחשיבה מהירה מהממוצע.

ייתכן שאנשים בעמדות כוח המפגינים ביטחון עצמי רב מסוגלים לשקר ביתר קלות, ובלי "לשלם" ברגשות שליליים. אדם מחווה מאחורי גבו סימן לשקר | ravipat, shutterstock

שקרים חברתיים

לכאורה אפשר לצפות שהתנהגות כל כך טבעית ונפוצה תתקבל בהבנה, אבל כמעט כל מי שתשאלו יצהירו שהאמת היא נר לרגליהם, ושאין דבר שהם שונאים יותר משקרנים. איך אנחנו חיים עם הסתירה הזו? אנחנו משקרים לעצמנו שאנחנו אנשים כנים וישרים.

לדברי ליווינגסטון-סמית האמת נהנית מיחסי ציבור טובים ללא בסיס אמיתי. היכולת השפתית לשקר זמינה לכולנו, אולם השימוש בה נתפס בדרך כלל באופן שלילי, בין השאר משום שאנו נוטים להתייחס למי שנתפס בדבר שקר כאל אופורטוניסט, שפועל לקדם את עצמו על חשבון אחרים. בנוסף, ייתכן שאנחנו מגיבים לשקר מבחינה רגשית – מעליב אותנו לגלות ששיקרו לנו, גם עקב עצם מעשה ההונאה שהופנה כלפינו, וגם משום שההבנה שנפלנו בפח מקטינה אותנו וגורמת לנו תחושה רעה לגבי עצמנו.

הסנקציה החברתית שמופעלת בדרך כלל על מי שנתפס כשקרן היא פגיעה בשמו הטוב: הוא מזוהה כאדם שאין לבטוח בו ולכן עלול להיתקל ביחס של אי-אמון מסביבתו. אולם לא כל השקרים שווים – שקרים לבנים, כלומר דברי שקר בלתי מזיקים שנאמרו שלא מתוך זדון, נוטים להתקבל בהבנה רבה יותר ואפילו בקריצה. יתר על כן, במקרים מסוימים דווקא אמירת האמת עלולה להיחשב מעשה לא מנומס – למשל לומר למארח שהתבשיל שעליו טרח רבות יצא בקושי אכיל. אז אפשר לומר ששקרים הם בלתי נמנעים, אולי אפילו מומלצים במידה מסוימת ובהקשרים המתאימים, אך כשמשתמשים בהם בהגזמה ובהקשרים לא מתאימים נענים בהתנגדות ובגינוי חברתי.

מעניין שגם ההלכה היהודית מכירה בהבדל בין שקר לשקר. למשל הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות מצווה "לא תענה ברעך עד שקר". אם שקר הוא התנהגות שלילית, מדוע לא נכתב פשוט "לא תשקר"? ייתכן שהציווי ניתן על מנת למנוע מהאדם לפגוע באדם אחר באמצעות עדות שקר, ומשאיר את שאר השקרים למצפון הפרטי של כל אחד ואחת.

על המוסר הכפול שלנו כלפי אמת ושקר אפשר להתווכח, אבל השאלה הגדולה היא אם אפשר בכלל לחיות ללא שקרים. הרי השקר כל כך מובנה בהתנהגות האנושית כבר מינקות, עד שבשלב שאנו מתבגרים ומתחילים את חיינו המקצועיים אנחנו כבר מזייפים את האמת באופן טבעי למדי.

מחקר שערכה חברת כוח-האדם SHRM בארצות הברית גילה ש-53 אחוז מהמועמדים לעבודה משקרים בקורות החיים שלהם או בריאיון עבודה – למשל בנוגע לשכר שקיבלו, ממליצים, פרויקטים שביצעו, ותק ותפקידים שמילאו. השקרים לא נפסקים עם הקבלה לעבודה ונפוצים בכל הדרגים בהיררכיה הארגונית. אנשים משקרים על ימי מחלה, איחורים, הערכות זמנים, ובמיוחד נפוצים שקרים ללקוחות כדי להסביר איחורים ותקלות, או דיווחים כוזבים על התקדמות שלא הייתה ולא נבראה בפרויקט.

השקר עתיק מההיסטוריה הכתובה, שגם היא עצמה מורכבת משקרים קטנים וגדולים: מהפרעונים במצרים הקדומה שהרבו לתעד תבוסות צורבות בקרב כאילו היו ניצחון, ועד למדינות מערביות מתקדמות במאה ה-21 שנבהלות כשאתר אינטרנט מאיים לחשוף את השקרים הדיפלומטיים שלהן. גם גינוי השקר עתיק מאד, וכתבי מוסר מכל הדורות מתייחסים אליו כהתנהגות שמסכנת את המבנה החברתי כולו. ובכל זאת, הוגים רבים ציינו גם את יעילותו הבלתי ניתנת לערעור.

האם אפשר לקיים חברה ללא שקרים? השקר מגן עלינו ומאפשר לנו להתנהל כפרטים בתוך חברה מתפקדת. לפעמים פשוט מוטב לנו לשמור את העולם הפנימי שלנו, את מחשבותינו ואת רגשותינו האמיתיים – לעצמנו.