מי מפחד מקרינה?

ב-10 במאי 2015 התפרסמה בערוץ 10 כתבת תחקיר שעסקה בנזקים בריאותיים שעלולים להיגרם כתוצאה מחשיפה לקרינה בלתי מייננת שנפלטת ממכשירים חשמליים, כמו הטלפונים הסלולריים שלנו, המיקרוגל, משדרי רדיו ונתבים אלחוטים (מודם). בכתבה הועלו טענות על נזקי הקרינה הבלתי מייננת ובעיקר הודגש חוסר הוודאות שקיים בעמדת המדע לגבי קיומם של הנזקים הללו. עם זאת לא הובאו מספיק מחקרים מדעיים שישפכו אור על הנושא המורכב הזה, ובעיקר ניכרה תחושה מגמתית של הפחדה בהצגת מקרים פרטניים של רגישות יתר לקרינה בלתי מייננת ושל התופעות שנלוות לה.

אז האם קרינה בלתי מייננת היא באמת אויב שקוף?

כאן ננסה לבחון בהרחבה חלק מהטיעונים שהועלו בכתבה, ובעיקר נציג את עמדת המדע בסוגיה הסבוכה והחשובה הזאת. מידע מורחב יותר ומחקרים נוספים תוכלו למצוא בכתבה "קרינה סלולרית – מגפת העתיד?" כאן באתר.

מהי קרינה בלתי מייננת?
קרינה בלתי מייננת היא קרינה שאין לה די אנרגיה כדי לפגום בתכונות האטומים והמולקולות שבגופנו ובמבנה שלהם. תחת ההגדרה הזאת נמצאים האור הנראה (כל הצבעים מסגול ועד אדום), קרינה תת-אדומה (אינפרה-אדומה), גלי מיקרו וגלי רדיו.

לעומת זאת, קרינה מייננת כמו קרני גמא וקרני רנטגן יכולה לחדור את רקמות הגוף ולפגום באטומים או במולקולות שבהם היא פוגעת, ובמיוחד בדנ"א. הרס הדנ"א יכול לגרום לסרטן, מומים ובעיות תורשתיות. לכן החשיפה לקרינה מייננת מסכנת את בריאותנו באופן ישיר ומיידי. הקרינה הבלתי מייננת נחשבת הרבה פחות מסוכנת עבורנו מהבחינה הזאת.

מדוע קרינה סלולרית כל כך מפחידה?
קרינה סלולרית היא קרינת רדיו בלתי מייננת. בזמן השיחה, הטלפון שלנו משדר וקולט בו-זמנית גלי רדיו מהאנטנה הסלולרית הכי קרובה. עוצמת גלי הרדיו שנפלטים מהטלפון הסלולרי נמוכה יחסית לגלים שיוצאים מהאנטנה הסלולרית, אך מוסכם כמעט על כולם שדווקא גלי הרדיו שנפלטים מהטלפון הסלולרי מסכנים את בריאותנו יותר, בשל הקירבה של המכשיר לראשנו.חשוב לזכור שככל שמתרחקים ממקור הקרינה עוצמתה יורדת בריבוע. כלומר, אם נתרחק ארבעה מטרים מהמקור, עוצמת הקרינה תרד פי 16.

ריבוי אנטנות סלולריות באזורי אוכלוסייה צפופים עשוי דווקא להועיל בהפחתת הקרינה שנפלטת מהטלפון הסלולרי. ככל שצפיפות האנטנות קטנה יותר, כך גדל הסיכוי שנימצא רחוק מאנטנה סלולרית. כתוצאה מכך הקליטה הסלולרית נחלשת והפלאפון "מתאמץ" ופולט הרבה יותר קרינה. אולם אין כמובן בטענה הזאת לבדה כדי להצדיק התקנת אנטנות סלולריות על גגות בניינים ובריכוזי אוכלוסייה צפופים.

עמדת המדע ביחס לטענות שהועלו בכתבה
כעת נציג את הטיעונים שהועלו בכתבה ונבחן אותם בהתאם לעמדת המדע:

1. גלי מיקרו וגלי רדיו אינם אנרגטיים מספיק כדי ליינן מולקולות (להוציא אלקטרון), ולכן הם מוגדרים "קרינה בלתי מייננת".
הטענה הזו נכונה בהחלט. עם זאת, גלי רדיו וגלי מיקרו עדיין נושאים אנרגיה מסוימת שיכולה להיבלע במולקולות מסוימות, ובמיוחד במולקולות מים, ולגרום להם לרטוט במהירות ולייצר חום.יש חוקרים שסבורים שחימום יתר של הרקמה עלול להוביל בעקיפין לשינוי בפעילות התא.  

2. אין עדיין אף מחקר שמוכיח שהקרינה הבלתי מייננת מזיקה לנו.
הטענה הזו נכונה בהחלט. אך חשוב לשאול מדוע גם אחרי עשרות שנים של מחקר ותגליות עדיין אין למדע תשובות חד-משמעותיות?

ההסבר הוא שהמדע מתקדם בשלבים, וכל מחקר שמתבצע מסתמך על תוצאות של מחקרים קודמים. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר ההתאמה בתנאי הניסוי שבהם מתבצעים המחקרים ובמודלים שבהם החוקרים משתמשים כדי לנתח את התוצאות. שינוי בתנאי הניסוי עלול להוביל לתוצאות הפוכות ולסתור את התוצאות של מחקרים אחרים. השוני הרב בתוצאות שמתקבלות מאט לפעמים את ההתקדמות המדעית ומוביל למצב שבו אין מסקנות חד-משמעיות אפילו אחרי תקופה ממושכת. כמו כן, רוב הניסויים נערכים על תרביות תאים או על חיות ואינם מדמים בדיוק את הרקמה האנושית החיה, כך שכל מסקנה שמתקבלת במחקרים כאלה חייבת להיבדק לאחר מכן ישירות גם על בני אדם.

אסור גם להתעלם מכך שחלק מהמחקרים שמתבצעים בעולם בנושא הזה ממומנים על ידי חברות הטלפון השונות. אמנם מקובל להניח שכל המחקרים המדעיים מתבצעים באופן חף מהשפעה חיצונית ושמסקנותיהם מתקבלות משיקולים מדעיים גרידא, אולם ברור גם שכאשר המימון בא מחברות סלולר נוצר ניגוד עניינים.

3. למדע אין תשובות לגבי הרגישות לקרינה בלתי מייננת.
בכתבה הוצגו כמה מקרים של אנשים שלכאורה סובלים מגישות יתר לקרינה בלתי מייננת. אם תופעה כזאת אכן קיימת, היא כנראה איננה מוכרת למדע ולרפואה. חשוב לזכור שגם האור הנראה שמקיף אותנו כל הזמן הוא קרינה בלתי מייננת, ואנו מוקפים כל העת בקרינת רדיו שפולטות תחנות שידור.

4. חדירת הקרינה לראשו של ילד גדולה מהחדירה שלה לראשו של מבוגר.
הטענה הזו איננה מדויקת ומטעה. כפי שמסרה גם הכתבה, אכן נמצא שהחדירות של קרינת הסלולר לראשו של ילד גדולה יותר משל אדם מבוגר בשל השוני באנטומיה. אולם כפי שכבר צוין, יש מחקרים רבים שתוצאותיהם סותרות בשל חוסר ההתאמה בתנאי הניסוי, ולכן יש להיזהר בקביעות חד-משמעיות כאלה.

מחקר שנעשה בשנת 1998 קבע למשל שלא נמצאו הבדלים בחדירות קרינה בלתי מייננת בתדירות של 900 ו-1,800 מגה-הרץ (שמדמה קרינה סלולרית) לראשו של ילד לעומת ראשו של מבוגר (למאמר המלא). יש כמובן מחקרים נוספים בנושא שטוענים אחרת. חשוב לציין שבדיקות החדירות מתבצעות על מודלים של ראשים ולא על ראשים אמיתיים של בני אדם. במחקר שפורסם ב-2012 נטען שהמודל שמשמש להדמיית ראש של אדם אינו מתאים לצורך תיאור מדויק של חדירת קרינה אצל מבוגרים ובעיקר אצל ילדים (למאמר המלא).

5. אחרי סיום הכתבה נטען שבמחקרים שנעשו לא נצפתה השפעה על תאים כתוצאה מחשיפה ישירה לקרינה סלולרית.
גם זו טענה חד-משמעית מדי שאינה מדויקת. במחקר שנערך ב-2006 נמדדה השפעת הקרינה הסלולרית על התנועתיות והחיוניות של תאי זרע שנלקחו מ-27 אנשים שונים. התאים נחשפו ישירות לקרינה הסלולרית ופעילותם הושוותה לזו של תאי זרע שלא נחשפו כלל לקרינה. נמצא שחשיפה לקרינה סלולרית פוגעת בתנועתיות וחיוניות תאי הזרע ומאטה אותם. (למאמר המלא).

במחקר אחר, שנערך בשנת 2002, נבדקה ההשפעה של הקרינה הסלולרית בהקרנה ישירה על תרבית של תאי אנדותל אנושיים (תאים שמצפים את כלי הדם). במהלך ההקרנה מדדו את טמפרטורת התאים כדי לקבוע אם פעילות התאים משתנה כתוצאה משינוי הטמפרטורה או מהקרינה עצמה. בחינה של התאים אחרי הקרנה של כשעה העלתה שהחשיפה לקרינה הסלולרית הכניסה את התאים למצב של עקה (לחץ), שעורר ייצור חלבונים מוגבר. על פי החשד החלבונים האלה עלולים לחולל סדרה של תגובות שיכולות בסופו של דבר לגרום לסרטן. כמו כן, נטען שהשינוי בפעילות התא לא נגרם כתוצאה מחימום התאים בשל החשיפה לקרינה. (למאמר המלא).

ממצאים מהגוף החי
עד כה הבאנו ממצאים של מחקרים פתולוגיים שבדקו את השפעת הקרינה על תאים, רקמות, חיות או מודלים, באמצעות חקר השינויים הכימיים והביולוגיים שנגרמים ברמה המולקולרית. אולם קיימים עוד אינספור מחקרים אפידמיולוגיים, כלומר כאלה שמחפשים קשר סיבתי בין התנהגות הנחקרים לבין התופעה הנחקרת, באמצעות שאלונים וראיונות.

במאי 2010 פורסמו תוצאות המחקר האפידמיולוגי הבינלאומי המקיף ביותר שנערך עד כה בנושא, "האינטרפון". במסגרת המחקר, שנערך ב-13 מדינות וביניהן ישראל, נחקר הקשר בין שיעור החשיפה לקרינה סלולרית לבין הסיכוי ללקות בסרטן המוח (גליומה ומנינגיומה). המחקר התבסס על ראיונות ושאלונים שניתנו ל-2,708 חולי גליומה, 2,409 חולי מנינגיומה ומספר דומה של נשאלים בריאים שנחשפו לקרינה סלולרית במשך 15-10 שנים.

על פי ממצאי המחקר לא נמצא קשר מובהק בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין התפתחות גידולים במוח אצל מבוגרים. עם זאת, גם המחקר הזה אינו שולל השפעות ארוכות טווח או השפעות מצטברות של שיחות שנמשכות חצי שעה ויותר (למאמר המלא ולאתר הרשמי). אולם, על-פי תוצאות הענף של המחקר שנערך בארץ נטען כי ייתכן וקיים קשר בין שימוש ממושך בטלפון סלולרי (מעל עשר שנים) לבין התפתחות גידולים בבלוטות הרוק, בייחוד אצל אנשים שנהגו להחזיק את הטלפון בצד שבו התפתח הגידול (למאמר המלא). אולם, מכיוון שהופעת גידולים בבלוטות הרוק היא נדירה (מקרה אחד בשנה מתוך 100,000 אנשים ובישראל 64 מקרים בשנת 2006) תוצאות אלו אינן מובהקות סטטיסטית ולכן לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי שאכן קיים קשר בין דיבור ממושך והתפתחות גידולים בבלוטות הרוק.  

עקרון הזהירות המונעת
כפי שהבנתם, הקרינה הבלתי מייננת, ובפרט הקרינה הסלולרית, היא כרגע בגדר חשוד בלבד. כתבות מחקר שמתפרסמות בתקשורת לעיתים רבות זורעות פאניקה בקרב הציבור ולא מספקות מידע מעשיר ומדויק. נכון להיום אין למדע מסקנות חותכות וברורות לגבי הסכנות והנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מחשיפה קלה או מתמשכת לטלפונים ניידים ולאנטנות. עם זאת יש לזכור שההתפתחות הטכנולוגית שהביאה את העלייה המשמעותית בהיקף החשיפה לקרינה בלתי מייננת החלה רק בעשרים השנים האחרונות, כך שנכון להיום איננו יכולים לדעת בוודאות האם יש לה השפעות ארוכות טווח. לכן, בדומה להמלצת משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן, אנו ממליצים לאמץ את עקרון הזהירות המונעת כל עוד אין מידע חותך לכאן או לכאן, ולהשתדל לדבר עם אוזניות ולהימנע מחשיפה מרובה.