להחלים מסרטן המעי הגס

הרבה מאוד מידע זמין כיום לציבור באינטרנט, וזו כמובן תופעה מבורכת. עם זאת, כשמדובר בהמלצות לנקיטת התנהגויות בריאות, הררי המידע מעוררים קושי: איך אמור האדם הפשוט להבחין בין ההמלצות שבאמת מתאימות לו לבין ההמלצות הרבות שעלולות להטעות אותו ולגרום לו לקבל החלטות שגויות?

בישראל מתנהל בשנים האחרונות ויכוח פומבי בתקשורת בנושא הבדיקה ה"עדיפה" לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס: האם מספיקה בדיקת דם סמוי בצואה, או שמא צריך להעדיף את הקולונוסקופיה – בדיקה יותר מדויקת, אבל חודרנית, מסוכנת לנבדק, ומאוד לא נעימה? כפי שיתברר מיד, השאלה מקפלת בתוכה את הפער בין עולם הטיפול המונע באוכלוסיות, לבין עולם הטיפול הקליני המתמקד בפרט.

מהו סרטן המעי הגס והחלחולת?

סרטן המעי הגס הוא הסרטו השני בשכיחותו בישראל, והוא נפוץ במיוחד אחרי גיל 50. מדובר במחלה קטלנית שמדי שנה מאובחנים בה בישראל כ-3,000 חולים. אחד מגורמי הסיכון ההתנהגותיים הידועים למחלה הוא תזונה לא בריאה, וידוע שאכילת ירקות ופירות, תפריט דל שומנים ופעילות גופנית סדירה מפחיתים את הסיכון ללקות במחלה.

סרטן המעי מתחיל בפוליפים או גידולים קטנים בדופן המעי, ומתפתח בארבעה שלבים, שבראשונים שבהם אין בדרך כלל סימפטומים. בשלבים מתקדמים יותר יכולים להופיע כאבי בטן, שינויים ביציאות, דימום בצואה, ולעתים חסימת המעי. הדימום אינו קבוע והוא קיים בצורה סמויה ולא מורגשת גם בשלבים הראשונים, לפני שמופעים סימנים אחרים.

חולים שמתלוננים לרופא שלהם על סימפטומים כאלה מופנים לבירור בבדיקת קולונוסקופיה, שבמהלכה מוחדרת מצלמה למעי והרופא מחפש פוליפים (גידולים שפירים) וגידולים על הדפנות. הסימפטומים מופיעים בדרך כלל כשהמחלה כבר נמצאת בשלב מתקדם (3 או 4) וסיכויי ההחלמה נמוכים יחסית.

אולם אפשר לאבחן את סרטן המעי כבר בשלבים מוקדמים של המחלה, לפני הופעת סימפטומים, באמצעות בדיקת דם סמוי בצואה. ככל שאבחון המחלה נעשה בשלב מוקדם יותר של התפתחותה, ובמיוחד לפני שהגידול הגיע לשלב ממאיר, סיכויי ההחלמה טובים. כך יכולה מחלה קשה וקטלנית להפוך למחלה פשוטה לטיפול, שאפשר להחלים ממנה ולחיות עוד שנים רבות.

חשיבות הגילוי המוקדם

לפני שאתם רצים לרופא המשפחה ומבקשים בדיקה, האם אתם צריכים בכלל להיבדק? ואיך? התשובה אינה זהה לכל האנשים. רמת הסיכון לחלות בסרטן המעי מחולקת לשתי דרגות, ולפיהן ממליצים הרופאים על עריכת בדיקות: סיכון גבוה וסיכון רגיל או ממוצע. בסיכון הרגיל נמצאים רוב האנשים שהגיעו לגיל 50. מעל לגיל הזה עולה רמת הסיכון ולכן גם השכיחות של המחלה. בסיכון גבוה לפיתוח המחלה נמצאים מי שיש להם "סיפור משפחתי": קרובים מדרגה ראשונה (הורים, אחים וילדים) של אנשים שחלו בסרטן המעי הגס.

לכל אחת מהקבוצות הותאמה בדיקה מומלצת שונה. באוכלוסייה בסיכון רגיל מומלץ בדרך כלל לעשות בדיקת דם סמוי בצואה אחת לשנה, החל מגיל 50. לאנשים שנחשבים בסיכון גבוה ממליצים לעשות בדיקת קולונוסקופיה כל כמה שנים, לפי המלצת הרופא המטפל האחראי למעקב, החל מגיל 40. הבדיקות האלה כלולות בסל הבריאות וממומנות על ידי קופות החולים.

תצלום של פוליפ (משמאל) במעי הגס המבשר את סרטן המעי הגס | תמונה: Nephron, wikipedia

מי צריך להיבדק?

מערכת הבריאות מפנה אנשים לבדיקות משתי סיבות – בירור וסינון.

את בדיקות הבירור יוזם הרופא המטפל בעקבות פנייה של המטופל עצמו, שסובל ממיחושים או משינויים בתפקוד היומיומי. במקרה זה, מטרת הבדיקה היא לאבחן את הגורמים לתלונתו ולאשר או לשלול את האפשרות שהסימפטומים נובעים ממחלה מסוימת – במקרה שלנו סרטן המעי הגס.

בדיקות סינון, לעומת זאת, נערכות באופן שגרתי ביוזמת מערכת הבריאות: משרד בריאות הוציא המלצות מפורטות בנושא, וכל קופת חולים אמורה לשלוח מכתבי זימון למבוטחיה הנמצאים באוכלוסיית היעד. המוזמנים הם אנשים בריאים שלא התלוננו בפני הרופא על בעיה, אך נמצאים בסיכון לחלות, והמטרה היא לגלות את המחלה כמה שיותר מוקדם. "גילוי מוקדם", בהקשר זה, פירושו אינו "מוקדם בבוקר", כמובן, אלא בשלב מוקדם בהתפתחות המחלה, כשעוד ניתן לרפא אותה.

ההחלטה את מי לשלוח לבדיקות סינון מתקבלת בידי רופאים מומחים לבריאות הציבור, על סמך מחקרים אפידמיולוגיים (מחקרים שבוחנים את הגורמים להופעת מחלות באוכלוסיות שונות) וחישובים של עלות הבדיקות לציבור לעומת התועלת שבהן.

איך בודקים?

ראינו מה חשוב כל כך בבדיקה המוקדמת ולמי היא מיועדת. עכשיו נשאלת השאלה איך בדיוק עושים את זה. הרי כבר אמרנו שלסרטן המעי הגס בדרך כלל אין תסמינים (סימפטומים) עד לשלבים המאוחרים של המחלה, כשסיכויי הריפוי כבר הרבה יותר נמוכים. הרפואה מציעה כיום שורה של בדיקות, ברמה שונה של פולשנות, בניסיון לאתר את הסימנים הראשונים של המחלה – בעיקר דימום ופוליפים טרום-ממאירים.

הגילוי המוקדם של סרטן המעי באוכלוסייה בסיכון ממוצע הוא תהליך דו-שלבי, שמתחיל בבדיקת דם סמוי בצואה וממשיך לבדיקה מורכבת יותר במקרה הצורך – על פי הממצאים שהתגלו בשלב הראשון. במקרה שהרופאים זיהו חשד לגידול בבדיקת הסיקור, כלומר נמצא דם סמוי בצואה, הנבדק מופנה להמשך הבירור, כדי לגלות אם מדובר בגידול שפיר, טרום ממאיר או בסיבה אחרת. הנבדק מופנה לקולונוסקופיה (בשלב זה כבדיקת אבחון. הסימן: דימום סמוי). על פי תוצאת המשך הבירור מוצעות לנבדק אפשרויות הטיפול המתאימות.

• בדיקת צואה לדם סמוי: בדיקה לא פולשנית ולא מכאיבה שמשתמשים בה כשלב הראשון בתהליך הדו-שלבי של הגילוי המוקדם. היא נעשית בבית הנבדק באמצעות ערכה ייחודית. דגימות הצואה שנלקחות בדרך זו על ידי הנבדק עצמו נועדו לבדוק נוכחות של דימום סירוגי במעי (ולכן דרושות כמה בדיקות מיציאות עוקבות), ולא ספציפית לגילוי סרטן, שכן לא כל דימום במעי נובע בהכרח מגידול ממאיר. במקרה שהתגלו תוצאות חיוביות, הנבדק יישלח להמשך בירור ואבחון באמצעות בדיקה יסודית יותר.
• סיגמואידוסקופיה: בדיקת פולשנית פשוטה יחסית, שבמהלכה מחדירים צינור לחלל הפנימי של החלק השמאלי של המעי הגס (החלק הסמוך ביותר לקצה החיצוני של המעי, לרקטום/פי הטבעת), ומתבוננים דרכו פנימה. ההכנה לבדיקה קלה, נעשית בלי הרדמה והסיכון לחירור המעי מזערי. הבדיקה נעשית לצורך בדיקות בירור (דיאגנוסטיות) למטופלים שהתלוננו בפני רופאם על תסמינים אפשריים של סרטן המעי הגס. הבדיקה מוצעת לעתים כחלופה פשוטה לקולונוסקופיה במסגרת תוכניות לגילוי מוקדם של סרטן המעי.
• קולונוסקופיה: בדיקה של החלל הפנימי של המעי הגס בצדו השמאלי והימני, באמצעות צינור גמיש שמוחדר לתוכו, שמחייבת הכנה נרחבת. קולונסקופיה משמשת לבדיקות בירור אצל מטופלים סימפטומטיים ולבדיקות סריקה אצל אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לחלות בסרטן המעי. במהלך הבדיקה הרופאים מחפשים סימנים לפוליפים ולגידולים, ובמקרה הצורך מוציאים דגימות לביופסיה, או מסירים פוליפים. הבדיקה נחשבת יעילה, אך נעשית בטשטוש או בהרדמה וכרוכה בסיכון מסוים לחירור דפנות המעי, שעלול לגרום לסיבוכים נוספים.
• קולונוגרפיה (קולונוסקופיה וירטואלית): בדיקה נוספת שמוצעת בשנים האחרונות, ובשונה מהבדיקות שתוארו עד כה אינה כלולה בסל הבריאות. הבדיקה הזו דומה לקולונוסקופיה "רגילה" מבחינת ההכנה הדרושה לקראתה, אך שונה ממנה בכך שאינה כוללת טשטוש או הרדמה, ולכן כרוכה באי-נוחות מסוימת. במסגרת הבדיקה הזו נעשה צילום של אזור המעיים בבטן של הנבדק והיא אינה מאפשרת סילוק פוליפים עם לקיחת דגימה בביופסיה. לכן, אם מתגלים בה ממצאים צריך לקבוע תור נוסף לקולונוסקופיה רגילה. מסיבה זו אינה מתאימה כבדיקת בירור, אלא מתבצעת באופן פרטי כבדיקת סינון, לפי החלטת הנבדק.

המטרה של העוסקים ברפואה מונעת היא למנוע מחלות באוכלוסיה – בין אם בחיסון המטופל כדי שלא יחלה במחלה אם ייחשף לגורם שלה (מניעה ראשונית), ובין אם בגילוי המחלה בשלבים מוקדמים, כשהטיפול בה עדיין פשוט יחסית (מניעה שניונית). האבחון המוקדם של סרטן המעי הגס, כפי שתיארנו כאן, הוא מניעה שניונית, אולם רצוי הרבה יותר למנוע את המחלה עוד לפני שהחלה. גם זה אפשרי במקרים רבים באמצעות שמירה על אורח חיים בריא.

מערכת העיכול | מקור: Medium69, wikipedia

מה הלאה?

ההמלצות הרחבות להתנהגויות המסייעות לשמירה ולטיפוח של הבריאות נכונות גם כאן ברמת המניעה הראשונית. נוכל להפחית באופן משמעותי את הסכנה ללקות בסרטן המעי אם נקפיד על תזונה נכונה הכוללת אכילת ירקות רבים ופירות והימנעות ממזון שומני מן החי, ואם נעסוק באופן סדיר בפעילות גופנית ונבצע בדיקות סינון לפי המלצות רפואיות ספציפיות. נוח לשלב ביחד את התנהגויות הבריאות הללו כאורח חיים. ההשפעה של אורח החיים הזה רחבה מאוד, ידוע שהוא משפר גם את איכות החיים, וביכולתו למנוע שורה ארוכה של מצבי מחלה מלבד סרטן המעי.

כיף וכדאי להיות בריא, ולשם כך לנהוג לפי מה שטוב לגוף. האדם המודרני איבד את האינסטינקט לדעת ולחוש מה נכון ומה לא נכון לגופו, ובמקום זאת עליו להישען על הנחיות של מומחים. אם אתם בגיל המומלץ לביצוע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן המעי ואינכם בסיכון גבוה – לטובתכם ולטובת בני משפחתכם עשו שימוש נאות בערכת בדיקה של דם סמוי בצואה. אם אתם מכירים אנשים בגיל זה – קרובים, חברים או שכנים – המליצו גם להם לעשות כן.