מחקר מגלה שהמוח מגיב לכאב נפשי וכאב פיזי באותם אזורים, מדגיש את הקשר בין מצוקה רגשית לתגובות פיזיות

דמיינו שני מצבים: בראשון נשפך עליכם בטעות קפה רותח, ובשני אתם מסתכלים בתמונה של אהובתכם שזרקה אתכם לא מזמן באכזריות. למרות ששני המצבים מעוררים בכם כאב אמיתי ומוחשי, הם שונים. באחד יש כאב פיזי מוחשי ובשני לא. אך האמנם זה כך?

בשנת 2011 התפרסם בכתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב מחקר שנתן משמעות מוחשית לביטוי "כאב לב". במחקר השתתפו 40 משתתפים שחוו לפני כן טראומה רגשית בתחום הרומנטי והם התבקשו לראות שתי תמונות ולהעלות במוחם זיכרון. תמונה אחת הייתה של האהוב או האהובה הנכזבת ובזמן ההתבוננות בה הם התבקשו לחשוב על אירוע הפרידה. בשנייה הם ראו דמות אהובה מאותו מין של האהוב או האהובה לשעבר והתבקשו לחשוב על אירוע חיובי שחוו עם אותו אדם.

בנוסף נעשו לנבדקים בדיקות של כאב שבהן החוקרים נגעו בהם בעצם חם מאוד, והשוו את התגובה למגע של עצם חמים ונעים. הנבדקים עברו סריקת הדמיה מוחית (fMRI) והם התבקשו גם למלא שאלון שבו דירגו את עוצמת הכאב שחשו בכל אחד מהמבחנים.

כצפוי, הנבדקים ציינו שהכאב החזק ביותר שקשו היה כשראו את התמונות של בן או בת הזוג לשעבר וכשנגע בהם העצם החם. בדיקות ההדמיה הראו שאותם אזורים במוח הגיבו לשני סוגי הכאבים – הפיזי והנפשי. כדי מנת לסנן "רעשי רקע" סיננו החוקרים מהתוצאות של הניסוי "הכואב" את המידע שהתקבל מהאזורים במוח שהופעלו בביקורת של עצם חמים או של תמונה של חבר אהוב. התוצאה שהתקבלה הייתה מפתיעה: התגלתה חפיפה גדולה מאוד בין האזורים במוח שמופעלים בתגובה לכאב נפשי או לכאב פיזי.

כאבים פסיכוסומטיים: מציאות או דמיון

למעשה, החוקרים גילו את התופעה של כאבים פסיכוסומטיים כאבים שאין להם מקור פיזי מוחשי אבל המוח תופס אותם באותה צורה. לכן, כמו שכאב אמיתי יכול לגרום לנו מצוקה ולהשפיע על התגובה הגופנית שלנו, כך גם כאב נפשי. התגובה הפיזית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתכווצויות שרירים, הפרשה של הורמונים ובהפעלת מנגנון "הילחם או ברח" (fight or flight) שמשמש אותנו להישרדות.

הממצאים מסבירים מדוע כאשר מצב הגוף שלנו אינו במיטבו, בגלל מחלות רקע, בעיות נפשיות וכדומה, עלולים להיווצר סיבוכים בתגובה למצבים כואבים נפשית. זה יכול לתת הסבר אחד למדוע גבר בן 90 שאשתו מתה בפתאומיות, והוא עצמו סובל ממחלת לב, עלול ללקות באירוע לב בשל האבל עליה ולמות זמן קצר לאחר מכן (מובן שיתכנו גם סיבוכים נוספים).

מאחורי התופעה הזו יש היגיון אבולוציוני – אחרי הכול כאב הוא סוג של מנגנון אזהרה. ממש כפי שהמוח שלנו מזהיר אותנו ממגע לא רצוי עם חומר חם מדי שעלול לפגוע בנו פיזית, כך הוא מזהיר אותנו גם ממצבים לא רצויים (אבולוציונית) של פרידה מבת זוג או דחייה חברתית.

3 תגובות

  • משה

    היגיון אבולוציוני

    איך ההשערה שהמוח שלנו "מזהיר" אותנו ממצב לא רצוי של פרידה מבת/בן זוג מתיישבת עם ההשערה שקיים אצלנו צורך להפיץ את הDNA, ודווקא על ידי פרידה מבת/בן זוג אנו נגדיל את סיכויינו בהשגת בני זוג חדשים ונגדיל את הסיכוי להפצת הDNA. והאם סביר שהמנגנון הזה קיים רק בבעלי חיים מונוגמים או לא?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובה

    שלום משה
    ראשית דייקת בהגדרה שלך, זו אכן השערה.

    הרציונל של ההשערה הזאת מבוסס על הרציונל של מונגמיות או מונוגמיות לכאורה אצל בני אדם כיתרון אבולוציוני. זה נכון שזכר שמפזר את מטענו הגנטי אצל נקבות רבות הוא מוצלח יותר אבולוציוני, אך ככה"נ לא הזכר קובע את זה אלא הנקבה.

    על פי תאוריות שונות בפסיכולוגיה אבולוציונית, הנקבה היא הזאת המשקיעה את האנרגיה המירבית בהתרבות, על כן היא זו שקובעת את המדיניות האם היא רוצה להזדווג עם הזכרים המוצלחים ביותר אבל לחלוק אותם עם שאר העדר או אולי להתפשר על זכר שאינו המוצלח ביותר אבל שיעזור לה להביא מזון לצאצאים. מינים שונים מוצאים פתרונות שונים.

    אצל בני האדם התקבע המודל של מונוגמיות לכאורה (בכל זאת יש גם לא מעט בגידות), על כן כאשר זכר מרגיש באיום שזוגתו תעזוב אותו בניגוד לרצונו, או לחליפין נקבה מרגישה איום שבן הזוג שלה יעזוב אותה בניגוד לרצונה, הדבר מהווה תמרור אדום עבורם משום שיהיה להם קשה יותר להביא צאצאים או לתמוך בהם.

    כל טוב
    ארז

  • משה