לכל אדם בעולם יש "חתימה גנטית" שייחודית רק לו. החתימה הזו קיימת משום שלכל אדם יש רצפי דנ"א שייחודיים אך ורק לו, פרט לתאומים זהים שהדנ"א שלהם זהה כמעט במלואו. בשל כך, ראיות שמבוססות על זיהוי אנשים באמצעות דנ"א נחשבות קבילות לחלוטין בבתי המשפט. יתר על כן, הן נחשבות לראיות פיזיות ראשונות במעלה ונהנות מרמת המהימנות הגבוהה ביותר מבין כל הממצאים האפשריים לשימוש לשם הרשעה במשפט הפלילי.

דרגת המהימנות הזו מוצדקת, משום שהסיכוי שלשני אנשים שונים שאינם תאומים זהים יהיה פרופיל גנטי זהה הוא לכל צורך מעשי אפס. לכן דנ"א שנמצא בזירת פשע יכול להתאים בדיוק לפרופיל הגנטי של אדם אחד בלבד. אם בזירת הפשע התגלה דנ"א של אדם מסוים, ההנחה המקובלת במשפט הפלילי היא שהוא היה שם בהכרח, משום שלאף אדם אחר אין את חתימת הדנ"א הייחודית הזאת. אולם מדענים הראו לאחרונה שאפשר בקלות יחסית לזייף, או ליתר דיוק לייצר, חתימת דנ"א של אדם מסוים ולשתול אותה בזירת הפשע.

את חתימת הדנ"א שרוצים לזייף אפשר להשיג בשתי דרכים: הראשונה דורשת מה"זייפן" להשיג תאים אמיתיים מגופו של האדם שאת חתימתו רוצים לזייף. בשנייה מספיק להשיג גישה לתוצאות של בגיקה גנטית שנעשתה לו בעבר, ואז לייצר את הדנ"א שלו באופן מלאכותי. לאחר מכן כל מה שנשאר זה לשכפל את הדנ"א שמייצג את הפרופיל הגנטי של האדם שאת זהותו רוצים לזייף, כדי להשתיל כמויות גדולות שלו בזירת הפשע.

מדענים ישראלים הראו שבאמצעות הליך פשוט כזה אפשר "לשתול" את נוכחותו של כל אדם בזירת פשע, גם אם לא היה בה מעולם. העובדה הזו יכולה לערער את מהימנותן של בדיקות דנ"א בבתי המשפט ולהחזיר את מערכת הזיהוי הפלילי במשפטים שנים אחורה. אולם באופן לא מפתיע המדענים גם מציעים שיטה שתאפשר להבדיל בין דנ"א אותנטי מגופו של אדם לבין דנ"א מזויף. השיטה מבוססת על ההבדל שקיים בין דנ"א שעבר את שלבי השכפול הנחוצים כדי שאפשר יהיה לשתול אותו בזירת הפשע לבין דנ"א אותנטי השייך לגופו של אדם שבאמת נכח בזירה.

השיטה מבוססת על כך שדנ"א שנמצא בגוף האנושי עובר שינוי כימי שנקרא "מתילציה" וכרוך בהוספת קבוצת מתיל לדנ"א. לעומת זאת, בדנ"א ששוכפל באופן מלאכותי מחוץ לגוף יחסרו קבוצות המתיל הללו. על סמך ההבדל הזה המדענים השתמשו בהליך מעבדתי ידוע ומקובל שמאפשר להבדיל בין דנ"א ממותל לבין דנ"א לא ממותל. כך יוכלו לדעת אם הממצאים שנמצא בזירה אכן הגיעו מגופו של החשוד, או שמא נעשה פה ניסיון להפליל אדם חף מפשע.

תובל בן יחזקאל
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

5 תגובות

  • ארנון

    דנ"א חלקי וטביעת אצבע חלקית

    נתחיל בט"א חלקי- בדרך כלל בזירות פשע לא מוצאים ט"א מושלם (כשמדברים על ט"א זה לא רק האצבעות אלא כל כף היד). למרות שהט"א לא מושלם המומחה שמשווה את הט"א מהזירה מול החשוד מחליט אם יש מספיק נקודות השוואה (נקודות השוואה זה מפגשים של רכסים בטביעה ועוד צורות שונות)בשביל לקבוע שזהו האדם שהשאיר את הטביעה.
    לגבי דנ"א- אז יש דבר כזה שנקרא דנ"א חלקי בזירות פשע. לפעמים מוצאים בזירה מעט דנ"א ויתכן ןהדנ"א הזה במצב לא טוב. למשל כתם קטן של דם שהיה חשוף ללחות/שמש לזמן רב. כאשר משווים את זה לחשוד, למעשה לא משווים את כל הרצף של הדנ"א אלא רק 12 אתרים. לפעמים חלק מהאתרים האלו חסרים כי הדנ"א התפרק ואז בשפה המקצועית אומרים שיש דנ"א חלקי.

  • אלון

    שאלה

    ידוע לי שטביעת אצבעות הם לא מדויקות
    למרות שרוב האנשים שפגשתי חושבים אחרת

    כי אנחנו לא משארים טביעת אצבע מושלמת
    ולכן, חלק מטביעת אצבע שלי יכולה להיות כמו שלך

    האם גם DNA יכל להיפגם? וכיצד?

  • עידו קמינסקי

    תשובה

    שלום אלון

    טביעת אצבע חלקית פירושה מצב בו האצבע לא הותירה את טביעת האצבע במלואה על המשטח, או שחלק ממנה נמחקה (תמיד יש את האפשרות גם לפגיעה באצבע). בניגוד לטביעת אצבע, טביעת DNA פירושה שהפושע השאיר בזירת הפשע זקיק שיער, רוק, דם, זרע או כל דוגמא אחרת מהגוף המכילה תאים. כל תא מכיל את כל הגנום, והגנום בכל התאים זהה לזה לזה, אך שונה בין בני אדם. אם כן אין דבר כזה טביעת DNA חלקית. מכאן שאין דבר כזה דגימה חלקית. או שיש או שאין. יתכן מצב בו אין מספיק תאים בדגימה (לבדיקה צריך מעט מאוד תאים), אך במצב כזה לא ניתן לערוך את הבדיקה,

    מקווה שעזרתי

    ארז

  • אלון

    תמיד... שאלת המשך

    אפשר גם לקבוע גם את התאריך ?
    כלומר אם נשאר DNA אני יכול לקבוע גם ת'גיל שלו?

  • עידו קמינסקי

    תשובה

    שלום אלון

    אני מניח שבשאלתך אתה מתכוון לקבוע את גיל ה-DNA בזירת הפשע (טביעת DNA). ובכן התשובה לכך היא לא. על מנת לקבוע גיל של משהו, צריך לחול בו שינוי מהרגע שהוא הונח שם וצריך לדעת מה היה מצבו ההתחלתי ומה קצב השינוי. ל-DNA ישנו קצב פירוק מסויים, אך זהו קצב איטי מאוד ולא מדוייק. הדבר תלוי גם במצב ההתחלתי של ה-DNA ובתנאים בסביבה בה הוא נמצא רמת לחות, רמות חמצן וכו'.

    דוגמא לשיטה יעילה לקבוע גיל של חומרים הינה תארוך רדיואקטיבי, אך גם זאת לא עבור פרקי זמן קצרים.

    מקווה שעזרתי

    ארז