בסוף שנת 2006 נולדה בארה"ב תעלומה – לאן נעלמות הדבורים? זו תעלומה, משום שכשמסתכלים על כוורות הן נראות כאילו הדבורים הפועלות יצאו "לעשות סידורים" ופשוט לא חזרו. לא רואים בכוורת דבורים מתות רבות, דבר שהיה מעיד על מחלה קשה, יש בה אוכל וגלמים שנשארו בכוורת (עדות לכך שלא רעבו למוות) והכוורת אינה הרוסה – אלמלא כן היא הייתה ננטשת. ובכל זאת הדבורים נעלמו.
מאז החשיפה המקורית, מדי שנה מדווחים חקלאים על ירידה דרמטית במספרן של דבורי הדבש, שבמצטבר הגיעה כבר לשליש מכלל הדבורים! עם הזמן התברר שהבעיה אינה מוגבלת רק לארה"ב אלא מתפשטת לעולם כולו והגיעה גם לישראל. חוקרים רבים מנסים כיום לגלות את הגורם לתופעה, שבגלל סממניה נקראת "הפרעת התמוטטות המושבה".
דבורה מאבקת פרח | התמונה לקוחה מוויקיפדיה
מושבת דבורים מורכבת משלושה סוגים של דבורים: מלכה, פועלות וזכרים. תפקיד המלכה והזכרים הוא לדאוג לדור הבא, והפועלות עושות את כל השאר: התחזוקה של הכוורת, החל בבנייתה וכלה בהאכלת הזחלים והמלכה. התצפיות מעידות שהפועלות יוצאות מהכוורת בחיפוש אחר מזון ואינן חוזרות, וכתוצאה מכך יש ירידה משמעותית במספר הדבורים בכוורת. נראה שכמה גורמים חוברים יחד כדי לגרום לתהליך הזה, בין השאר עליה בתחלואה, ירידה בנגישות למזון הטבעי והרעלה מחומרי הדברה.
חומרי ההדברה הנפוצים כיום בחקלאות הם רעלנים עצביים (נוריוטוקסינים) הקרויים נאוניקוטינואידים. מדובר בחומרים שמרעילים את מערכת העצבים של החרקים ומשפיעים עליהם בדומה להשפעה של גז עצבים על מערכת העצבים שלנו ושל יונקים אחרים. חשיפה לריכוז גבוה של הרעלנים האלה גורמת להתכווצות מתמשכת של השרירים ובסופו של דבר למוות.
חומרי ההדברה הללו משפיעים כמעט רק על חרקים, ולא על היונקים שצורכים את הצמחים המטופלים בהן – כלומר אנחנו כשמדובר בפירות וירקות, וחיות המשק שלנו במקרה של חציר. חרקים הניזונים מהעלים, לעומת זאת, נחשפים לריכוזים גבוהים של חומרי הדברה שגורמים למותם.
ריכוז חומרי ההדברה הללו בצוף ובאבקה הוא הרבה יותר נמוך ובעבר חשבו מומחים שהוא אינו פוגע כלל בדבורים הניזונות מהצמחים. אולם כיום מחקרים מצביעים על כך שחומרי ההדברה בכל זאת פוגעים בדבורים, כנראה בגלל הצטברות מתמשכת בגופן.
נמצא שהצטברות חומרי ההדברה, ובמיוחד של הרעל הנקרא אימידכלופריד, בגופן של הדבורים, משפיעה עליהן בדרכים רבות. השפעה אחת היא החלשת הדבורים – פגיעה ביכולתן להתגבר על מחלות, לאסוף מזון ולהתרבות. כמו כן נמצא שהרעל פוגע ביכולת הלמידה שלהן, דבר שעלול להתבטא בפגיעה בהתמצאות במרחב, ולכן לא מאפשר להן למצוא את דרכן חזרה לכוורת ופוגע גם ביכולת הדבורים לאסוף מזון. לבסוף, השפעת חומרי ההדברה הופכת את הדבורים רגישות יותר לפגיעה מגורמים אחרים.
הדבורים ואנחנו
מתבקשת כמובן השאלה: אז מה? ובכן, מתברר שהיעלמות הדבורים מסוכנת לעולם כולו. אומנם אנחנו איננו שמחים אף פעם לראות דבורים כשאנחנו אוכלים תפוח על הדשא בחוץ, אבל חשוב לנו שהדבורים ימלאו את תפקידן – אנחנו תלויים בהן כדי שבכלל יהיה לנו תפוח, שלא לדבר על תפוח בדבש.
נוסף על הדבש שהדבורים מייצרות, הן גם המאביקות העיקריות של האוכל שאנחנו אוכלים. גידולים כמו שקדים, שזיפים, תפוחים, אגסים, דובדבנים, מלונים, אבטיחים, תות שדה, חמניות, בצל, תלתן וכותנה תלויים כולם בדבורים להאבקה, שבלעדיה לא ייווצרו הפירות שאנחנו אוכלים ולא יהיה דור המשך לצמח. לכן, אם הדבורים ימשיכו להיעלם בקצב כזה, עולה חשש אמיתי להיעלמות המזון שאנו וחיות המשק שלנו אוכלים.
הצעד הראשון להצלת הדבורים הוא להיות מודעים לסכנה הקיומית שבה הן נמצאות. הצעד הבא יהיה נקיטת צעדים להצלתן. בזכות הממצאים המחקריים החליטו כבר מדינות מסוימות לאסור על השימוש בחומרי ההדברה המסוכנים לדבורים. ככל שיתקדמו המחקרים בנושא ויגבר הלחץ על הממשלות לדאוג לדבורים, אולי עתידן יהיה טוב יותר.
דרוש גם מימון לחברות שמנסות למצוא פתרונות לבעיות האחרות – דוגמת חברת Beeologics הישראלית שמפתחת תרופה המבוססת על RNAi ותעזור לדבורים להילחם באחד הווירוסים המנצלים את היחלשותן.
בינתיים, כפי שמסכמת מרלה ספיבק בהרצאתה על מצב הדבורים בסרטון המצורף למטה, אם כל אחד ואחת מאיתנו יעשו מאמץ קטן וישתלו פרחים מתאימים לדבורים, בלי חומרי הדברה, אולי נציל לפחות דבורה אחת בישראל. והרי כל המציל נפש אחת...
הרצאתה של מרלה ספיבק מפרויקט TED. הסרטון תורגם בידי שלמה אדם
ד"ר טלי מלקמן-זהבי
בוגרת מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
