גלולה למניעת היריון

כל אישה שהגיעה כבר לגיל ההתבגרות מכירה את זה: פעם בחודש עובר גופה תהליך מחזורי שבשיאו משתחררת מהשחלה ביצית מוכנה להפריה ורירית הרחם מתעבה ומוכנה לקליטה ועידוד צמיחתו של עובר. אם מתרחשת הפריה, כלומר תא זרע מתאחד עם ביצית, העובר הטרי יכול להיקלט ברחם ומזל טוב – יש לנו היריון. אם לא, רירית הרחם ניתקת ויוצאת מהגוף בצורת דימום, שנקרא "וסת" או בסלנג: "המחזור", והתהליך מתחיל מהתחלה. הסלג לדימום הויסתי, "המחזור", הוא מבלבל, משום שהמילה מחזור מתייחסת לתהליך המחזורי כולו: הדימום הויסתי, הבשלת הביצית, הביוץ, והכנת הרחם להיריון.

את התהליך מווסתים ההורמונים LH ו-FSH המשוחררים מהמוח וגורמים לביצית להבשיל ולתהליך הביוץ שבו משתחררת הביצית מהשחלה לצאת לדרך. הזקיק – הגופיף שמכיל את הביצית לפני הביוץ – מפריש הורמוני מין נשיים, הכוללים בעיקר אסטרוגן לפני הביוץ ופרוגסטרון אחריו. שני אלה גורמים להתעבות רירית הרחם, הנחוצה לקליטת העובר, ודואגים שתישאר מעובה במשך זמן מה.

אחרי הביוץ, הרמות הגבוהות של אסטרוגן ופרוגסטרון משפיעות על המוח ובאמצעות מנגנון של היזון חוזר שלילי (תהליך המעכב את עצמו ככל שהזמן עובר) עוצרות את השחרור של ההורמונים LH ו-FSH. בהיעדר ההורמונים האלה לא משתחררת ביצית נוספת, הזקיק שהכיל את הביצית הקודמת מתנוון, ריכוז ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון יורד והמחזור מגיע אל סופו.

כשאישה או גבר אינם  רוצים להיכנס להיריון, הם יכולים לבחור באחד מאמצעי המניעה השונים שהתפתחו לאורך השנים. דרך אחת היא להשתמש באמצעים פיזיים שיחסמו את דרכם של תאי הזרע השוחים לעבר הביצית. אפשר לעשות את זה באמצעות אביזרים שונים, כמו קונדומים, או על ידי חסימת צינורות הרביה, כפי שנעשה בעיקור – קשירת של החצוצרות בנשים, או חיתוך צינור הזרע בגברים.

דרך שנייה, שנכון להיום עדיין אינה מעשית, היא להשתמש בתרופה שתפגע בהתפתחות ובהבשלה של תאי הזרע. ה"גלולה" הזו לגבר נמצאת עדיין בשלבי פיתוח וצפויה להיכנס לשימוש בעתיד.

בדרך השלישית אנו משתמשים בהורמונים כדי למנוע שחרור של ביצית מהשחלה, כך שההפריה אינה יכולה להתרחש מלכתחילה. יש כמה דרכים להכניס את ההורמונים לגוף – בזריקה, דרך העור באמצעות מדבקה, בהשתלה של אביזר שמשחרר בהדרגה הורמונים מתחת לעור, או דרך מערכת העיכול בבליעת גלולות המכילות הורמונים. שימוש בגלולה היא הדרך הנפוצה ביותר למניעת היריון במדינות המפותחות.

איך בוחרים אמצעי המניעה? קוראים, לומדים, בוחרים. אישה מתלבטת | מקור: Pixel-Shot, Shutterstock

איך הגלולה פועלת?

הגלולה המשולבת מכילה הורמונים סינתטיים הדומים לאסטרוגן ולפרוגסטרון שאותם הזכרנו קודם. הריכוזים שבהם הם נמצאים בגלולה מספיקים כדי למנוע את הפרשת ההורמונים LH ו-FSH, ולכן מונעים גם את הביוץ. ההורמונים שבגלולה משפיעים גם על הרחם בצורה שמקשה על מעבר תאי הזרע ועל המשך תנועתם לעבר הביצית, אם היא תשתחרר בכל זאת. גלולות אחרות מכילות רק פרוגסטרון והשפעתן העיקרית היא על הרחם.

גלולות של יצרנים שונים נבדלות זו מזו בתרכובת המדויקת של אסטרוגן ופרוגסטרון וכן בריכוזי ההורמונים האלה, ולכן עשויים להיות הבדלים קלים בהשפעתן.

כמו הרבה תרופות אחרות, הגלולה משפיעה על תהליכים נוספים מעבר לתהליך הרצוי. מחקרים גילו שאצל נשים שנטלו גלולות מסוימות הייתה עלייה בסיכון לבעיות בקרישת דם (פקקת ורידים ותסחיפים ריאתיים) ולבעיות בכלי הדם (התקפי לב ושבץ איסכמי). לכן רצוי לנשים בעלות משקל יתר או אלה שנמצאות בקבוצת סיכון מבחינת גיל, עישון והיסטוריה משפחתית, יימנעו משימוש בגלולות האלה.

חשש נוסף שהתעורר בקשר לגלולות הוא שהן מעלות את הסיכון לסרטן. היו מחקרים שהראו עלייה בסיכון לסרטן השד אצל נשים שנטלו גלולות למניעת היריון. הסיכון נעלם כעשר שנים אחרי הפסקת נטילת הגלולות. עם זאת, מעניין לציין שנשים שנוטלות גלולות נמצאות בסיכון נמוך יותר לחלות בסרטן הרחם והשחלות.

פרט לקשר למחלות שונות, מסתמן שגלולות מסוימות עלולות לגרום דיכאון – כנראה מפני שהן גורמות לירידה ברמות המתווך העצבי סרוטונין המשפיע על מצב הרוח. כך שאף על פי שהגלולה היא אמצעי מניעה נפוץ מאוד, יעיל ובטוח יחסית, יש להתייחס אליה כמו לכל תרופה אחרת – לשקול את היתרונות והחסרונות שלה ולעקוב אחר השפעותיה כדי להימנע מתופעות לוואי שליליות.