קטרקט (בעברית: ירוֹד), הוא מצב שבו נוצרת בעדשת העין עכירות שמפריעה לאור לעבור לרשתית ולכן פוגעת באיכות הראייה. קיימות מספר סיבות להיווצרות קטרקט, שהשכיחה שבהן היא הזדקנות – כ-40 אחוז מהאנשים מעל גיל 60 מפתחים תסמינים של קטרקט. עם זאת, קטרקט עלול להיווצר גם מסיבות תורשתיות או כתופעת לוואי של מחלות אחרות כגון סכרת. בהיעדר טיפול, קטרקט עלול לגרום לעיוורון. ואכן במדינות העולם השלישי קטרקט שלא טופל הוא הסיבה העיקרית לעיוורון. הסרטון שלפנינו מציג שתי שיטות לניתוח קטרקט.
הסרטון והכתבה נועדו לתת אינפורמציה מדעית למטרות חינוכיות בלבד ואין לראות בהן המלצה לטיפול או לשיטה כלשהם. המידע שבאתר אינו תחליף לייעוץ רפואי ואין להשתמש במידע שבו כשיקול להעדפת טיפול זה או אחר.
הסרטון הופק בידי חברת Nucleous Medical Media. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין
ניתוח הקטרקט הוא ניתוח העיניים הנפוץ ביותר - בישראל לבדה מבוצעים מדי שנה יותר מחמישים אלף ניתוחים. במהלך הניתוח הרופאים מסירים את העדשה הטבעית העכורה ומשתילים במקומה עדשה מלאכותית חדשה. בשל קשיחותה היחסית, העדשה המושתלת פוגעת ביכולת המיקוד של העין ומחייבת את המנותח להרכיב משקפיים לרוחק ראייה או קוצר ראייה, בהתאם למיקוד של העדשה שהושתלה. הניתוח נחשב בטוח יחסית, מתבצע באשפוז יום ובמרבית המקרים תחת הרדמה מקומית בלבד.
הסרטון סוקר שתי שיטות לביצוע ניתוח קטרקט. הראשונה שבהן היא פקו-אמולסיפיקציה – השיטה הנפוצה ביותר בעולם המערבי. בשיטה זו עושים בקרנית העין חתך קטן, לא יותר משלושה מילימטר, ומכניסים דרכו מכשור שמאפשר לרסק את העדשה העכורה באמצעות גלי-קול (אולטרסאונד). לאר מכן שואבים את חלקי העדשה המרוסקת דרך אותו חתך ומכניסים במקומם עדשה מלאכותית חדשה. כיוון שבדך-כלל אין צורך בתפרים לסגירת החתכים הקטנים המבוצעים בהליך הזה, ההחלמה מהניתוח מהירה יחסית.
השיטה הנוספת המתוארת בסרטון היא השיטה המסורתית, האקסטרה-קפסולרית. החתך שנעשה בה בעין גדול יותר (12-10 מילימטר) ודרכו מוציאים את העדשה הפגומה בשלמותה. לאחר מכן מכניסים עדשה מלאכותית קשיחה במקומה. בשיטה הזו יש לתפור את החתך בעין, בשל גודלו, ולכן משך ההחלמה מהניתוח ארוך יותר. עם זאת, השיטה הזו מבוצעת לעתים אצל חולים שסובלים מקטרקט חמור במיוחד או במקרים שבהם אי אפשר לבצע פקו-אמולסיפיקציה.
