כריתה כירורגית מצילה חיים – של נמלים, האסון שקירב את הקופים זה לזה, חיקויי ענבר מתקופת האבן, לרזות ללא בחילה ומי היא האמבה אוכלת המוח?
מה חדש?
- כריתה כירורגית מצילה חיים – של נמלים
- האסון שקירב את הקופים זה לזה
- חיקויי ענבר מתקופת האבן
- לרזות ללא בחילה
- מי היא האמבה אוכלת המוח?
כריתה כירורגית מצילה חיים – של נמלים
נמלים מהמין קמפונית פלורידה (Camponotus floridanus) מטפלות בחברותיהן שנפצעו, ולעיתים אף כורתות להן רגל פצועה. חוקרים שבחנו את ההתנהגות הזאת מצאו שכשנמלה נפצעה ב"ירך", כלומר בחלק הכי קרוב לגופה, חברותיה כמעט תמיד כרתו את רגלה – והצילו כך את חייה. יותר מ-60 אחוז מהנמלים שנפצעו בירך ולא קיבלו טיפול מתו, לעומת 10-5 אחוזים בלבד מהנמלים שרגלן נכרתה.
החוקרים ראו שכשנמלה נפצעה ב"שוק", כלומר בצד הרחוק מגופה, חברותיה לא כרתו את הרגל, אלא רק ניקו את הפצע. בחינה של החיידקים שזיהמו את הפצעים העלתה שכריתות של רגליים פצועות בירך הפחיתו בצורה משמעותית את הזיהום החיידקי בגוף, ואילו כריתה של רגל פצועה בשוק לא השפיעה עליו כלל. נראה כי פציעות בירך פוגעות בזרימת ההמולימפה, המקבילה לדם אצלנו. כך דרוש לזיהום זמן רב יותר להגיע לגוף - והנמלים מנצלות את השהות הנוספת כדי לכרות את הרגל ולמנוע מהזיהום להתפשט. לכתבה באתר.
"לא רק שהן מבצעות כריתות, הן אפילו מסוגלות לאבחן את הפצעים". נמלה כורתת את הרגל של נמלה אחרת | מקור: Danny Buffat
ד"ר יונת אשחר
האסון שקירב את הקופים זה לזה
קופי מקוק רזוס (Macaca mulatta) ידועים בתחרותיות הגבוהה שלהם, ותוקפניים גם כלפי חברי קבוצתם. אך לאחר שהוריקן היכה באי הקריבי קאיו סנטיאגו ב-2017, קופי המקוק שחיים בו שינו את התנהגותם, והפכו סובלניים יותר.
חוקרים השתמשו במידע שנאסף משבע קבוצות של קופי מקוק, כמעט 800 קופים בוגרים, והראו שהקופים היו סובלניים יותר זה לזה ותוקפניים פחות, גם חמש שנים לאחר האסון. יותר מכך: אלה מהם שלא אימצו את המנהגים החדשים, ולא גילו סובלנות כלפי אחרים, נמצאו בסיכון גבוה יותר למות.
הגורם המרכזי האחראי לכך הוא כנראה הצל, שהפך למשאב נדיר אחרי שההוריקן הרס 63 אחוזים מהצמחייה באי. הטמפרטורות באי מגיעות ליותר מ-40 מעלות, והקופים מתקשים מאוד להתקרר בלי צל. קופים שיודעים לחלוק ולשבת לצד חבריהם יכולים ליהנות יחד ממעט הצל שנותר, בשעה שקופים תוקפניים עלולים להישאר בשמש. אבל הצל הוא רק ההתחלה: הקופים החלו לבלות יותר ביחד גם בשעות קרירות יחסית, והיו סובלניים יותר באופן כללי. קישור לכתבה.
הסובלנות "זולגת" גם ליחסים האחרים של הקופים. שני קופי מקוק זה לצד זה | צילום: לורן ברנט
חיקויי ענבר מתקופת האבן
במשך רוב ההיסטוריה האנושית היה הענבר סמל של כוח ומעמד. תרמה לכך העובדה שמדובר בחומר נדיר וקשה להשגה. למשל רוב אבני הענבר שנמצאו בחצי האי האיברי באתרים מהתקופה הנאוליתית, בין האלף החמישי לאלף השלישי לפני הספירה, אותרו בשלושה קברים בלבד.
נראה, אם כן, שהביקוש לתכשיטים מענבר היה גבוה בימים ההם, ואנשים חיפשו תחליפים דומים. זה בדיוק מה שמצאו חוקרים שסקרו כאלפיים חרוזים שנמצאו ב-15 אתרים ארכיאולוגיים בספרד, המתוארכים בין האלף החמישי לאמצע האלף השני לפני הספירה. מהממצאים עולה כי בעלי מלאכה בימים ההם יצרו חיקויים של חרוזי ענבר מקונכיות מצופות בתערובת של שרף, שעווה ופיגמנטים טבעיים שהודבקו יחד בדבק מעצמות. החיקויים הללו הם הראיה הקדומה ביותר לטכנולוגיה המתוחכמת של הכנת ציפוי דומה בדרום מערב אירופה. נראה כי החרוזים המצופים נוצרו במענה לביקוש הרב לתכשיטים מענבר אמיתי, שכאמור היה נדיר. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
קונכיות מצופות בתערובת של שרף, שעווה ופיגמנטים טבעיים שהודבקו יחד בדבק מעצמות. חרוזים דמויי ענבר | מקור: Odriozola et al., 2019
סהר צדקה
לרזות ללא בחילה
בשנים האחרונות גובר והולך השימוש בתרופות המחקות את פעילות ההורמון GLP-1 לצורך ירידה במשקל. תרופות כאלה, כמו אוזמפיק, פותחו לטיפול בסוכרת, ועם הזמן התגלה שהן גם מפחיתות את התיאבון. חרף יעילותן, יותר ממחצית מהאנשים שנוטלים אותן מדווחים שהן גורמות להם בחילה. מחקר חדש נותן תקווה לכך שבעתיד נוכל להפחית את התיאבון גם בלי בחילה.
החוקרים השתמשו בעכברים כדי לזהות את מקומם ותפקידם של תאי העצב שהתרופה מפעילה. תאים כאלה נמצאים בכמה אזורים במוח, והחוקרים הרגו בכל פעם קבוצת תאים אחרת ובדקו איך השפיע התהליך על התגובה לתרופה. כך זיהו קבוצת תאים במוח האחורי שמתווכת את הירידה במשקל, שבהיעדרם העכברים לא רזו גם כשקיבלו את התרופה. ניסויי המשך גילו שהבחילה והירידה בתיאבון אינן תלויות זו בזו, ושבכל אחת מהן מעורבות קבוצות נפרדות של תאי עצב. אם נצליח לפתח תרופה שתפעיל את התאים הקשורים להפחתת התיאבון, בלי לערב את אלה שאחראים על הבחילה, נקל מאוד על המבקשים לרזות. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
התברר שהבחילה והירידה בתיאבון אינן תלויות זו בזו, ושבכל אחת מהן מעורבות קבוצות נפרדות של תאי עצב. אישה סובלת מבחילה | Goksi, Shutterstock
טל פישרמי היא האמבה אוכלת המוח?
ביום רביעי השבוע (24.7.2024) הודיע משרד הבריאות על ילד בן עשר שנדבק ב"אָמֶבָּה אוכלת מוח" בפארק המים חוף גיא בכנרת. זה המקרה השלישי הידוע בישראל של אדם שחלה במחלה הנדירה. בתחילת החודש מת אדם שנדבק באמבה באותו מקום.
האמבה, ששמה המדעי Naegleria fowleri, חיה בגופי מים מתוקים וחמימים. ההידבקות בה נדירה ביותר וקטלנית ביותר. בכל שנה מאובחנים בארצות הברית רק שלושה נדבקים בממוצע, ושיעור התמותה הוא יותר מ-97 אחוז.
אפשר להידבק באמבה אם מים נגועים מגיעים לרירית האף. האמבה חודרת דרך הרירית למוח, ניזונה ממנו וגורמת למחלה ששמה דלקת אמבית ראשונית של המוח וקרומי המוח (PAM). תסמיני המחלה דומים לאלו של דלקת חיידקית של קרומי המוח, אך מצב החולים מתדרדר במהירות והם לרוב מתים תוך חמישה ימים מתחילת התסמינים.
בגלל נדירות המחלה והדמיון לדלקת חיידקית, קל לטעות באבחון שלה. אך אפילו עם אבחון מהיר טיפול היא לרוב מסתיימת במוות, בהיעדר טיפול יעיל. אפשר להפחית את הסיכון להידבק באמבה אם נמנעים מכניסה למים חמימים, שומרים על הראש מחוץ למים, או אוטמים את האף. לכתבה באתר.
בהיעדר טיפול יעיל, ההידבקות בה לרוב מסתיימת במוות. האמבה Naegleria fowleri | מקור: Kateryna Kon, Shutterstock
נעם לויתן