פרפרים חוצים את האוקיינוס, למנוע מנת יתר ממשככי כאבים, רובוט מרחף בין השמשות, נוגד קרישה נגד הכשה וטיפול במשקל כבד – וממושך

מה חדש?

  • פרפרים חוצים את האוקיינוס
  • למנוע מנת יתר ממשככי כאבים
  • רובוט מרחף בין השמשות
  • נוגד קרישה נגד הכשה
  • טיפול במשקל כבד – וממושך

פרפרים חוצים את האוקיינוס

בסוף אוקטובר 2023, בשעה שחוקר החרקים ג'ררד טלוורה (Talavera) שוטט על החוף בגיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה, הוא מצא עשרה פרפרים מוטלים על החול. שבעה מהם כבר מתו ושלושת הנוספים רבצו על הארץ באפיסת כוחות. הוא אסף את הפרפרים וזיהה אותם בהמשך כנימפית החורשף (Vanessa cardui) - פרפר מרהיב עין הנפוץ בכל היבשות זולת דרום אמריקה ואנטארקטיקה ואפשר למצוא אותו בקלות גם בישראל. 

מה עושים הפרפרים ביבשת שהם אינם אמורים להימצא בה? איך הגיעו לשם? מאחר שהם נמצאו על החוף עם כנפיים מרופטות, התעורר חשדם של טלוורה ועמיתיו שהפרפרים הגיעו בתעופה ונדדו מרחק רב לאורך האוקיינוס האטלנטי, דבר שטרם התגלה אצל חרקים. כדי לבדוק אם זה מה שקרה, שילבו החוקרים כמה שיטות, כגון מודלים של זרימת רוחות, ניתוח גנטי של הפרפרים ושל גרגירי אבקת פרחים שנדבקו אליהם, ניתוח אקולוגי של בתי גידול אפשריים וניתוח איזוטופים מכנפי הפרפרים. כל שיטה תרמה עוד פיסת מידע לפאזל שהרכיב את סיפורן המדהים של הנימפיות. נראה כי עשרת הפרפרים אכן נדדו ממערב אפריקה לדרום אמריקה, מרחק של 4,200 ק"מ מעל האוקיינוס האטלנטי, במסע שנמשך חמישה עד שמונה ימים.

המסע המפרך הזה לא היה מתאפשר ללא עזרתן של רוחות גביות, וייתכן שהנימפיות מצאו את עצמן נסחפות איתן שלא מרצונן. הרוחות אפשרו להן לצמצם מאוד את נפנוף הכנפיים ולחסוך באנרגיה. אך גם כך, רק פרפרים שאגרו מספיק שומן יכלו לשרוד את המסע הארוך הזה. יתרה מכך, ניתוח גנטי של הפרפרים הראה שמקורם בכלל במערב אירופה וייתכן שהנדידה מעל האוקיינוס הייתה רק השלב השני במסע שהחל בנדידה מאירופה לאפריקה.

זהו התיעוד הראשון של חרק שנדד בהצלחה מעבר לאוקיינוס האטלנטי. אולם מכיוון שחקר נדידת החרקים הוא משימה קשה ומאתגרת מאוד, יכול להיות שהתופעה רווחת יותר מכפי שידוע לנו. בהתחשב בשינויי האקלים ובתמורות שעלולות לחול במשטרי רוחות ולשנות את תפוצתם של חרקים מסוימים בעולם ולאיים על מגוון המינים הקיים, נראה שכדאי להתחיל לנטר את נדידת החרקים ביתר תשומת לב. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה.


עופפה אלפי קילומטרים מעבר לאוקיינוס האטלנטי. נימפית החורשף | צילם אלדד גולן

למנוע מנת יתר ממשככי כאבים

אופיואידים, כמו מורפיום, הם משככי כאבים חזקים שחוסמים קולטני כאב במערכת העצבים. אך מעבר לכך שהם ממכרים, בשימוש לא מבוקר הם מסכני חיים. ואכן בארצות הברית מתים מדי שנה עשרות אלפי אנשים ממנת יתר של אופיואידים.

התרופה המקובלת במקרים של מנת יתר היא נלוקסון – אופיואיד בעצמו, שנקשר לאותם קולטנים וחוסם את פעולתם למשך כשעתיים. אולם נגזרות חזקות של מורפיום, למשל פנטניל, עלולות להישאר בגוף זמן רב יותר, ועדיין קיימת סכנה שהחולה ימות ממנת היתר.

בחיפוש אחרי פתרון סרקו חוקרים מאגר של כ-4.5 מיליארד מולקולות וגילו בה תרכובת, שמספרה 368, שנקשרת לקולטן לצד נלוקסון, מייצבת את הקישור ביניהם וכך משפרת את חסימת הקולטן. התרכובת חיזקה את השפעת הנלוקסון פי 7.6 בתרבית של תאי אדם והאריכה את משך הפעולה שלו פי עשרה. כשנתנו אותה לעכברים לצד מינון נמוך של נלוקסון, השילוב צמצם את התופעות המזיקות של האופיואידים. כעת נותר לחקור את השפעת הטיפול המשולב על בני אדם, בתקווה להציל חיים. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).


נלוקסון (ירוק) נקשר לקולטן ומונע מהאופיואיד (אדום) להיקשר. קולטן אופיואידי | Nemes Laszlo, Shutterstock

רובוט מרחף בין השמשות

מארגני המשחקים האולימפיים בפריז השקיעו מאמץ ניכר באבטחת האירוע, בין השאר באמצעות רחפנים. הם, וכל מי שמנהלים אירועים גדולים או משברים ואירועי חירום, ישמחו בוודאי לשמוע על ההמצאה החדשה של חוקרים מסין שפורסמה בכתב העת Nature: רחפן רובוטי זעיר שמונע באנרגיית השמש. הרחפן נקרא CoulombFly, על שם כוח קולון, שהוא הכוח החשמלי שפועל בין מטענים. המכשיר מבוסס על תא סולרי זעיר שמייצר שדה חשמלי בין לוחות המסודרים במעגל וטעונים לסירוגין במטענים מנוגדים. כך נוצר בין הלוחות כוח דחייה שמניע אותם כמו להבי המדחף במסוק.

ב"טיסת המבחן" שלו, הצליח הרחפן הזעיר לרחף למשך שעה אחת בגובה של 15 ס"מ כשהוא נושא 2 גרם של חיישנים או בקרים. בינתיים זה לא הרבה, אך עוד חזון למועד! למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

טיסת המבחן של הרחפן הזעיר. מונע באנרגיית השמש | תמונה מתוך הסרטון

נוגד קרישה נגד הכשה

הטיפול המקובל כיום נגד הכשות נחש מבוסס על מתן נוגדנים ספציפיים לארס של הנחש הפוגע. אולם הנסיוב יקר, ניתן באשפוז בלבד ולא בהכרח מונע את הנזק לרקמה. במחקר חדש השתמשו מדענים בעריכה גנטית כדי לזהות אצל בני אדם גנים שהחלבונים שהם אחראים על ייצורם משמשים מטרות לארס של הקוברה היורקת.

לשם כך לקחו תאים, שינו בכל אחד מהם גן אחר ואז חשפו אותם לארס. נמצא שפגיעה בגנים המעורבים בייצור סוכרים שנקראים הפארנים הותירה את התא עמיד לארס. מכאן נובע שהארס נקשר לסוכרים הללו וכך פוגע ברקמה. אחד מהסוכרים, הפארין (Heparin), מוכר כתרופה נוגדת קרישת דם. 

כדי לבדוק אם הפארין ודומיו יכולים למשוך אליהם את רעלני הארס במקום להזיק לרקמה, הציפו החוקרים את התאים בהפארין וחשפו אותם לארס. התרופה אכן מנעה פגיעה בתאי אדם במעבדה וצמצמה גם את הנזק לעכברים שהורעלו, אך הועילה רק נגד חלק מסוגי הארס שנבדקו. כיוון שזו תרופה מאושרת נגד קרישה, ייתכן שהשימוש בה לטיפול בהכשות יאושר כבר בעתיד הקרוב. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).


תרופה מוכרת נגד קרישת דם עשויה לשמש סותרן להכשת נחשי קוברה. קוברה יורקת | Heiko Kiera, Shutterstock

טיפול במשקל כבד – וממושך

ככל שעולה גילנו, תפקוד השרירים שלנו יורד. מחקרים הראו כי אימוני משקולות משפרים את מסת השריר ותפקודו, אך חסר מידע על יעילותם והשפעתם בטווח הארוך על האוכלוסייה המבוגרת. מחקר חדש בחן אם שנה של אימונים משאירה את חותמה על פנסיונרים גם כעבור שלוש שנים. 

369 מבוגרים בגיל ממוצע של 71 חולקו אקראית לשלוש קבוצות: אחת קיבלה אימוני משקולות בעצימות גבוהה, השנייה התאמנה בעצימות בינונית והשלישית לא ביצעה שום אימון. המשתתפים עברו בדיקות רפואיות ומבדקי כושר בתחילת הניסוי ואחרי שנה, שנתיים וארבע שנים. 

נמצא כי רק חברי הקבוצה הראשונה הצליחו לשמר את כוח השריר וביצועים תפקודיים נוספים בתום ארבע שנות מעקב. הממצאים מדגישים את החשיבות הרבה של אימוני שרירים מאומצים בגיל הפנסיה. עם זאת, מכיוון שהנבדקים במחקר היו בריאים ותפקודם גבוה, קשה להסיק מהממצאים איך ישפיעו אימונים דומים על אנשים פחות בריאים. למחקר (באנגלית).


מבין הנבדקים, רק מתאמני משקולות בעצימות גבוהה שימרו את כוח השריר לאורך זמן. אדם קשיש מתעמל | PeopleImages.com - Yuri A, Shutterstock

תגובה אחת

  • אדם

    הקטע עם הפרפרים זה מעניין אבל

    הקטע עם הפרפרים זה מעניין אבל לדעתי לא כדאי להתערב ולשנות את הדרך הטבעית בה חרקי העולם חיים בסוג של הרמוניה