האבולוציה של הסבתא, להשיב את הממותה מהמתים? והנדידה בעקבות המים
מה חדש?
- האבולוציה של הסבתא
- להשיב את הממותה מהמתים?
- הנדידה בעקבות המים
האבולוציה של הסבתא
רוב נקבות היונקים ממשיכות להעמיד צאצאים כל חייהן, אך אצל נשים, ונקבות של כמה מינים נוספים, הווסת נפסקת זמן רב לפני סוף החיים. לפי "השערת הסבתא", הנשים הזקנות מבטיחות את העברת הגנים שלהן דרך עזרה לילדיהן, במיוחד בגידול הנכדים, ומחקרים הראו שאכן לנשים שחיו שנים רבות יותר אחרי גיל הפוריות היו יותר נכדים.
הפסקת וסת מוקדמת נפוצה למדי אצל לווייתני שיניים, קבוצה שכוללת את הדולפינים וקרוביהם, וזוהתה בחמישה מינים שלהם. במחקר חדש בחנו חוקרים את המינים הללו והגיעו למסקנה שהתכונה הזאת מתפתחת רק בתנאים מסוימים. "למין חייב להיות מבנה חברתי שבו נקבות חיות בקרבת צאצאיהן ובני צאצאיהן", הסביר אחד החוקרים. "וצריך שתהיה להן אפשרות לעזור בצורה שתשפר את סיכויי המשפחה לשרוד".
החוקרים מצאו שאצל כל חמשת המינים הנקבות הזקנות נתנו לצאצאיהן יתרון ממשי, והעובדה שהן לא המשיכו להתרבות הבטיחה שהן יקדישו את המשאבים שלהן לנכדים. בכך הם מחזקים את השערת הסבתא, ולא רק אצל בני האדם. לכתבה המלאה באתר.
אצל כל חמשת המינים הנקבות הזקנות נתנו לצאצאיהן יתרון ממשי. נקבת אורקה ובנה הצעיר | Shutterstock, slowmotiongli
ד"ר יונת אשחרלהשיב את הממותה מהמתים?
אחת השאיפות מרחיקות הלכת בביולוגיה היא להקים לתחייה מינים שנכחדו, כמו הממותה הצמרירית (Mammuthus primigenius). חברה בשם "קולוסל" עשתה לאחרונה צעד חשוב בדרך לכך, כשיצרה תאי גזע של הפיל האסייתי, קרוב משפחה של הממותה. בעבר מדענים כבר הצליחו להפוך תאים בוגרים של בעלי חיים רבים לתאי גזע מושרים, שיכולים להתפתח לעוברים, אך לא אצל פילים. כעת עלה הדבר בידם, כשדיכאו את פעילותו של גן שמעורב במניעת סרטן.
בעזרת תאי הגזע האלה, החברה מתכוונת להטמיע תכונות של ממותות בעוברים של פילים אסייתים, שנמצאים בסכנת הכחדה. החזון של ג'ורג' צ'רץ (Church), ממייסדי החברה, הוא ליצור חווה של רחמים מלאכותיים שייוצרו אף הם מתאי גזע, ולגדל בהם את עוברי הפילים המהונדסים, דמויי הממותות.
הדרך לפילוני ממותה קטנים וצמריריים עוד ארוכה, וידרשו מאמצים ניכרים והרבה מאוד משאבים כדי להגשים את החלום הזה. האם זה שווה את המאמץ? למחקר (באנגלית).
הדרך לפילוני ממותה קטנים וצמריריים עוד ארוכה. ממותה | Dotted Yeti, Shutterstock
הנדידה בעקבות המים
לפני כ-70 אלף שנה יצאה קבוצה של בני אדם מאפריקה, וצאצאיה, אבותינו, התפשטו בכל רחבי העולם. מה דחף את היציאה מהיבשת בה התפתחנו? ואיך חצו אבותינו את המדבריות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון?
בעבר ההשערה הרווחת הייתה שהאנשים הקדומים עברו ב"מסדרונות ירוקים", שהופיעו בזמנים בהם ירדו משקעים רבים יותר. אך מחקרים אחרים הראו שבאותה תקופה האזור היה צחיח למדי. כעת מציעים חוקרים שדווקא אקלים יבש, שמלווה בהתייבשות עונתית של נחלים ומקווי מים, עשוי היה להיות אחד הגורמים שדחפו את אבותינו לצאת לאסיה.
בעונות היבשות בעלי חיים רבים מתרכזים לצד מקווי המים הנותרים, וקל יותר לצוד דגים בנחלים המתייבשים. מקומות כאלו משכו בוודאי את בני האדם הקדומים, אך המשאבים שהציעו היו מוגבלים. לאחר שניצלו את המזון הזמין, אותם אנשים עשויים היו לעבור למקווה המים הארעי הבא בנתיבו של הנחל המתייבש. הנדידה של אבותינו, אם כך, נעשתה לא דרך מסדרונות ירוקים ועתירי צמחייה אלא דרך "נתיבים כחולים", ממקווה מים אחד למשנהו. לכתבה המלאה באתר.
אבותינו יצאו מאפריקה דרך "נתיבים כחולים", ממקווה מים אחד למשנהו. מקווה מים מתייבש | Ingrid Curry, Shutterstock
