מדע בדקה: אבנים פונות לשמים

1. אבנים פונות לשמים

באיים הבריטיים יש כמה מעגלי אבנים גדולים, המפורסם שבהם הוא סטונהנג' שנמצא באנגליה ונבנה בשנים 2600-2400 לפני הספירה. כ-500 שנים לפני כן נבנו המעגלים הקדומים ביותר בסקוטלנד: קלניש (Callanish) שנמצא באי לואיס וסטנס (Stenness) שבאי אורקני, המתוארכים לשנים 3000-2900 לפני הספירה.

הודות לתוכנה הממפה באופן מפורט את הגבעות ואת העמקים שנמצאים בקו האופק של האזור, יחד עם מיפוי הנקודות שבהן מתרחשים אירועים אסטרונומיים, צמד חוקרים אוסטרלים הצליח לחשב את הסיכוי הסטטיסטי שקלניש וסטנס נבנו במיוחד כדי להתאים למסלולים שמימיים של השמש ושל הירח. האירועים העיקריים של השמש הם נקודות ההיפוך (solstice), כלומר היום הקצר ביותר והארוך ביותר בשנה, שלהם יש מחזוריות של שנה אחת. המחזוריות של מסלול הירח מורכבת יותר והיא מתחדשת אחת ל-18.6 שנים.

נמצא שנקודות הזריחה והשקיעה של השמש ושל הירח במסלול הקצר והארוך ביותר שלהם מתאימות לנקודות הגבוהות באופק שאפשר לראות מהאתרים האלה. בעזרת מבחנים סטטיסטיים חדשים, החוקרים גילו שהסיכוי שקלניש וסטנס נבנו בכוונה להתאים למסלולי הגופים השמימיים הוא 98 אחוז. נוסף על כך, הם גילו שאתרים אחרים בסקוטלנד, שנבנו גם אלף שנה לאחר מכן, תוכננו בהתאמה אסטרונומית דומה. כלומר, היתה חשיבות רבה להבנת תנועת גרמי השמיים והתאמת מבנים אליהם.

יעל ארליך

2. מקצוע העתיד: חוטבי זגוגיות

חוקרים מאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית בחנו את תכונותיו הפיזיקליות של עץ שקוף, העשוי להוות חלופה אטרקטיבית לזכוכית כחומר בנייה. החוקרים גילו שחלונות עץ שקוף מפזרים את האור בצורה אחידה יותר מזכוכית, הודות למבנה הפנימי של העץ, הנשמר במהלך העיבוד המעניק לו את שקיפותו. כאשר השמש חולפת מעל בית עם חלונות מזכוכית, זווית המעבר של האור דרך חלון זכוכית משתנה במהלך היום; חלונות עץ שקוף, לעומת זאת, מפזרים את האור ויוצרים תאורה אחידה יותר.

העץ השקוף גם מבודד טוב יותר מזכוכית: קרני אור בתחום הנראה עוברות דרכו, ואילו קרינת חום נחסמת. לאור הפרסומים שחודש יולי 2016 היה החם ביותר מאז החלו המדידות בשנת 1880, חלון מבודד חום נשמע כמו רעיון מצוין.

החוקרים כבר רשמו פטנט על תהליך הייצור של העץ השקוף.

גיא שלייר

3. התאים המווסתים את התיאבון

האם השמנת-יתר קשורה לפעילות במוח? לאחר שממשל אובמה הכריז על השמנת-יתר של ילדים כמגפה לאומית, מחקר חדש חושף את הקשר בין פעילות נוירונים לבין משקל עודף.

חוקרים חשדו זה זמן רב כי קבוצת תאים מסוימת במוח קשורה לוויסות התיאבון, מפני שתאים אלו פועלים ברציפות, אך מפסיקים לפעול כאשר אנו אוכלים. לאחרונה התגלה שתאים אלו, המייצרים את המולקולה אורקסין (orexin), חסרים במטופלים הסובלים מנרקולפסיה – הפרעה נוירולוגית הכרוכה לעתים גם במשקל עודף. הגילוי הוביל לסברה שפעילותם של תאים אלה מגנה עלינו מפני השמנת-יתר.

במחקר הנוכחי נמצא כי גם בעכברים, קבוצת תאים זו מפסיקה לפעול בזמן אכילה. כאשר תאים אלה שותקו באמצעים גנטיים, העכברים אכלו יותר מהרגיל, ולפיכך השמינו.

גילי גינוסר

4. הצב שאיבד את מינו

צבי ים משמשים כסמן למצבן של מערכות אקולוגיות, ומצבם מעיד על מצבן של חיות בר אחרות ושל בני אדם. לפיכך, ממצאיה של קבוצת מחקר מאוניברסיטת מיזורי אמורים להדאיג אותנו מאוד.

החוקרים בדקו את השפעת החומר ביספנול-A (BPA) על אוכלוסיית צבי ים מהמין צבגון מצויר. BPA הוא כימיקל נפוץ בתעשיית אריזות הפלסטיק, המשפיע על הגוף בדומה להורמון המין הנשי אסטרוגן ולכן עלול לשבש את הפעילות ההורמונלית הטבעית.

לצבי ים אין כרומוזומי מין, ומינם נקבע לפי טמפרטורת הדגירה של הביצה. בעבר הראתה קבוצת מחקר זו שחשיפת ביצי צבים ל-BPA גרמה לזכרים שבקעו לפתח איברי רבייה נקביים. השנה הראו שהדגרת הביצים בטמפרטורה המתאימה לקבלת זכרים, תוך חשיפה ל-BPA, גרמה גם לשינויים התנהגותיים. הצבים שבקעו עדיין היו זכרים, אך הראו דפוסי התנהגות שמאפיינים את המוח וההתנהגות דווקא של נקבות. החשש הוא שזכרים "נקביים" אלה לא יראו התנהגויות חיזור ורבייה נורמליות, ולכן יתרמו להכחדת המין. זוהי דוגמה להשפעת כימיקלים מזיקים על הישרדות מינים בטבע, שאפשר ללמוד ממנה גם על פגיעה אפשרית בבני אדם.

ד"ר בת חן וולף

5. מחקר צורב במיוחד

חוקרים מהרווארד ומאוניברסיטת מונאש שבאוסטרליה מדווחים במאמר משותף על מציאת המנגנון האחראי לתחושת הגירוד בעקבות מגע עם סרפד.

החומר הפעיל בסרפד, תרכובת שומנית בשם אורושיול (Urushiol), מפעיל תאים מיוחדים של מערכת החיסון המצויים בעור ונקראים תאי לנגרהנס. בניסויים בעכברים גילו החוקרים שבעקבות החשיפה לסרפד, נקשר האורושיול לקולטן מיוחד בתאים אלה הנקרא CD1a. כמו כן גילו כי תאי לנגרהנס בעור מסוגלים "לאמן" תאים אחרים במערכת החיסון, הקרויים תאיT , להגיב כנגד האורושיול בתגובה דלקתית. תגובה זו גורמת לתחושת הגירוד הפתאומי והלא-נעים המוכרת לנו ממגע עם סרפד. החוקרים אף הצליחו למנוע את התגובה הדלקתית על ידי שימוש בנוגדנים כנגד CD1a.

לתגלית עשויים להיות יישומים רבים בטיפול במחלות עור כגון פסוריאזיס ואסתמה של העור.