החלבון שמגן מפנו סוכרת, הכוכבים שנוצרו במהירות, היונקים הימיים שנדבקו בנגיף וקופי האדם שהתהלכו זקוף מוקדם משחשבנו. מחקרים חדשים מהשבוע האחרון.
מה חדש?
- טיפול גנטי משולב לכמה מחלות זיקנה במקביל (בעכברים)
- חלבון מהשומן שמגן מפני סוכרת
- קופי אדם התהלכו זקופים כבר לפני 12 מיליוני שנה
- מגוון רחב של חלבוני HLA מאפשר תגובה טובה יותר לטיפולי אימונותרפיה בסרטן
- הכוכבים המוקדמים נוצרו במהירות רבה
- שיטה חדשה לקביעת מבנה של חלבון מורכב
- כיצד יונקים ימיים מהאוקיינוס השקט נדבקו בנגיף מהאוקיינוס האטלנטי?
טיפול גנטי משולב לכמה מחלות זיקנה במקביל (בעכברים)
גל פרלמןחלבון מהשומן שמגן מפני סוכרת
תאי בטא מייצרי אינסולין (באדום) ותאי בטא שהפסיקו לתפקד כראוי בעקבות סוכרת (בירוק וצהוב) | באדיבות צוות המעבדה Lo Lab
.jpg?itok=C_yzBWql){kind=small}
אלכס אברוטיןקופי אדם התהלכו זקופים כבר לפני 12 מיליוני שנה
עצמות מהשלדים המאובנים הדומות לאלו של בני אדם | Christoph Jäckle
ד"ר יונת אשחרמגוון רחב של חלבוני HLA מאפשר תגובה טובה יותר לטיפולי אימונותרפיה בסרטן
תא של מערכת החיסון (צהוב) נצמד לגוף זר שזוהה על ידו | MPI f. Developmental Biology/ Jürgen Berger
הכוכבים המוקדמים נוצרו במהירות רבה
הכוכבים המוקדמים נוצרו במהירות רבה. חוקרים מארצות הברית הצליחו למדוד את ריכוז היסודות הכבדים בענן גז שהאור ממנו הגיע אלינו לפני 13 מיליארד שנות אור, כלומר - התקיים רק כ- 850 מיליון שנה אחרי המפץ הגדול. בהיווצרות הראשונית של היקום נוצרו רק היסודות הקלים ביותר, מימן, הליום וליתיום. היסודות הכבדים יותר נוצרו בתהליכים גרעיניים בליבות כוכבים, והתפזרו כאשר הכוכבים הגדולים סיימו את חייהם בהתפוצצות. החוקרים ממכון קרנגי בוושינגטון קיוו לזהות בענן הקדום ריכוזים יחסיים של כמה יסודות השונים ממה שאנו רואים כיום, שיעידו על קיום כוכבים קדומים מסוג אחר. ואולם, המדידות העלו כי יחסי הריכוזים דומים לאלה הקיימים ביקום של ימינו. החוקרים הסיקו לפיכך שבתקופה הקצרה הזו - 850 מיליון שנה בלבד - כבר הספיקו להתקיים כמה דורות של כוכבים, ובמותם הם פיזרו את היסודות הכבדים. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.
חתך של מרחב וזמן מאז המפץ הגדול ועד היום. לוקח לאור כ-13 מיליארד שנה לעבור דרך כל ההיסטוריה של היקום עד שמגיע אלינו | Max Planck Society
גיא נירשיטה חדשה לקביעת מבנה של חלבון מורכב
מדענים מארה"ב ואוסטרליה פיתחו שיטה יעילה שמאפשרת לקבוע את המבנה של חלבון מורכב ברזולוציה גבוהה. כדי להבין את מנגנון הפעולה של חלבון מסוים, חשוב לקבוע את המבנה שלו. השיטה העיקרית לכך היום היא באמצעות הקרנת קרני רנטגן בזוויות שונות על גביש שהוכן מהחלבון מבעוד מועד וניתוח של פיזור הקרניים. השיטה הזו בעייתית מכיוון שקשה ליצור גבישים גדולים מספיק עבור חלבונים מורכבים וכן מכיוון שהקרינה מזיקה לגביש והורסת אותו. במחקר החדש, החוקרים הצליחו לייצר קרן עוצמתית וניתנת לשליטה מהירה באמצעות טכנולוגיית XFEL (X-ray Free Electron Laser). זה אפשר להם להשתמש בגבישים קטנים שנמצאים בזוויות שונות במקום בגביש אחד גדול שבכל פעם מטים אותו לזווית אחרת, ובכך התגברו על הבעיות של השיטה הקודמת. כדי להוכיח שהשיטה החדשה עובדת החוקרים קבעו את המבנה של החלבון המורכב Photosystem I שממוקם בקרום התא, מורכב מ-36 שרשראות חלבוניות וחיוני לתהליך הפוטוסינתזה בצמחים. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.
המבנה המורכב של Photosystem I ששימש את החוקרים בבדיקה של השיטה החדשה | Science Photo Library
יפתח דיבוןכיצד יונקים ימיים מהאוקיינוס השקט נדבקו בנגיף מהאוקיינוס האטלנטי?
בשנת 2004, חוקרים מארצות הברית זיהו לוטרות-ים מהאוקיינוס השקט, הנגועות בנגיף Phocine Distemper Virus (או בקיצור PDV), הגורם לתחלואה ותמותה של יונקים ימיים בחוף המזרחי של ארצות הברית. שנתיים קודם לכן התפרץ הנגיף בקרב כלבי ים באוקיינוס האטלנטי. החוקרים גילו שמדובר באותו נגיף, אך לא הבינו כיצד הנגיף המועבר במגע ישיר בין בעלי החיים הגיע מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. ניתוח אקלימי העלה כי בשנים האלה הצטמקה כיפת הקרח הארקטית במידה ניכרת, וכתוצאה מכך נפתחו נתיבי מעבר ימיים בין האוקיינוסים. אף על פי שיש גם הסברים חלופיים למעבר הנגיף, החוקרים סבורים כי שינויי האקלים הגורמים להפשרת הקרח מובילים להסרת המחסומים הפיזיים בין האוקיינוסים ומאפשרים גם התפשטות של מחלות מדבקות. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.
ד"ר בת שחר דורפמן