המעגל העצבי של הפוריות, מה קורה כשכוכב נבלע בתוך חור שחור? גלקסיות יכולות להשתנות מהר משחשבנו ועוד מחקרים חדשים

רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

מה חדש?

  • המעגל העצבי של הפוריות 
  • מה קורה כשכוכב נבלע בתוך חור שחור? 
  • מה מחמיר את מחלת הנטינגטון?
  • גלקסיות יכולות להשתנות מהר משחשבנו
  • אליזבת אן - החמוסה המשובטת

המעגל העצבי של הפוריות 

התאים המרכיבים את המעגל העצבי הזה מתחילים את דרכם באף, ובמהלך ההתפתחות העוברית נודדים לתוך המוח. בדרך למוח, עוצרים התאים באזור בגולגולת שמכונה "לוח המסננת".  עד כה לא היה ידוע מדוע התאים צריכים להתעכב שם. כעת, מחקר חדש של קבוצת חוקרים רב-לאומית, בהובלת מתן גולן ממכון וולקני למחקר חקלאי בישראל, מציע פתרון אפשרי לתעלומה. החוקרים עקבו אחרי תהליך הנדידה של התאים הללו במוחם של דגי זברה, מרגע ההפריה ואילך. הם גילו שבתוך צביר התאים הנודדים נוצרים צמתים עצביים שמאפשרים לתאים לתקשר ביניהם, כולל תאים שבסופו של דבר מגיעים לצדדים שונים של המוח. כך נוצר מעגל עצבי חדש שמחבר את שני חצאי המוח. רק תאים שהצליחו ליצור קשרים אחד עם השני ולהשתלב במעגל העצבי מסוגלים לחצות את לוח המסננת ולהמשיך במסעם אל המוח. מדובר במנגנון התפתחותי שלא היה מוכר קודם לכן ואף על פי שהמחקר נעשה על דגי זברה, עשויות להיות לו השלכות גם על פוריות האדם ועל השליטה בפוריות של חיות משק. לקריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון

עובר של דג זברה בניסוי עם חלבון זוהר בגופו| ד"ר מתן גולן
עובר של דג זברה בניסוי עם חלבון זוהר בגופו| ד"ר מתן גולן

מה קורה כשכוכב נבלע בתוך חור שחור? 

שני מחקרים בהשתתפות חוקרים ישראלים שופכים אור חדש על התופעה, בעזרת תיעוד של בליעה כזו שנצפתה לפני כמה שנים, בחור שחור ענקי כ-700 מיליון שנות אור מכאן. במאמר אחד, בהובלת אסף חרש מהאוניברסיטה העברית ויאיר הרכבי מאוניברסיטת תל אביב, זיהו החוקרים פליטה של גלי רדיו כמה חודשים אחרי התיעוד הראשון של האירוע. העובדה שגלי הרדיו נפלטו זמן רב אחרי גלי האור הנראה, מעידה שקיימים תהליכים המשחררים אנרגיה גם לאחר שהכוכב מתפרק ונבלע בחור השחור. החוקרים עדיין אינם יודעים להסביר אותם, אבל הגילוי יאפשר לעקוב אחרי פליטת הרדיו מאירועים כאלה גם זמן רב אחרי זיהויים, ולחקור אותם לעומק. במאמר השני, בהשתתפות חרש ואבישי גל-ים ממכון ויצמן למדע, זיהו החוקרים פליטה של חלקיקי נייטרינו בעת קריעת הכוכב הנשאב לחור השחור, תגלית שעשויה לסייע בהבנת התהליכים המתרחשים באירוע הקוסמי האלים, ואולי להסביר את מקורן של קרניים קוסמיות באנרגיה גבוהה. הכתבה המלאה באתר מכון דוידסון

איור: גלאי הנייטרינו  IceCube באנטארקטיקה, spl
גלאי הנייטרינו  IceCube באנטארקטיקה, spl

מה מחמיר את מחלת הנטינגטון?

מחלת הנטינגטון היא מחלה תורשתית חשוכת מרפא שגורמת לבעיות תנועה, שינויים באישיות וקשיים של ממש בתפקוד היומיומי. ידוע שהיא נובעת ממוטציה ברצף ה-DNA, הגורמת לייצור חלבון פגום שמצטבר בתאי המוח ופוגע בתפקוד התקין שלהם. כעת חוקרים מ- MIT טוענים שמצאו את המנגנון שגורם למחלה להחמיר. החוקרים השתמשו באלגוריתם חישובי שפיתחו כדי לסרוק מספר מאגרי נתונים המכילים מידע על רמות הביטוי של גנים במוחם של עכברי מודל למחלה. מטרת האלגוריתם היתה לזהות את השינויים שמתרחשים בביטוי הגנים בשלבים המתקדמים יותר של המחלה. הם מצאו שההחמרה מתרחשת בעקבות כשלים במערכות התחזוקה הבסיסיות של התאים, שבמצב תקין מצליחות לפצות על החלבון הפגום. החוקרים גם גילו ממצאים דומים בגופם של אנשים שנפטרו מהמחלה. כעת הם מקווים להשתמש בממצאיהם לפיתוח גישות טיפוליות חדשות למחלה. את הקוד שפיתחו הם משתפים כדי שחוקרים אחרים יוכלו ליישם אותו בחקר מחלות אחרות. לקריאה הרחבה (אנגלית) 

 סריקת MRI צבועה של מוח של חולה הנטינגטון, מקור: spl
סריקת MRI צבועה של מוח של חולה הנטינגטון, מקור: spl

גלקסיות יכולות להשתנות מהר משחשבנו

גלקסיות הן מבנים ענקיים הכוללים אינספור כוכבים וכמות אדירה של גז ואבק בין-כוכבי. גודלן של הגלקסיות יכול להגיע למאות אלפי שנות אור. הן מתחילות לרוב ללא צורה מוגדרת ועם הזמן משנות את תצורתן לצורה לוליינית של ספירלה מרובת זרועות, כמו שביל החלב, ובסופו של דבר מתקבעות בצורת אליפסה. הסברה הרווחת עד היום הייתה שתהליכי השינוי האלה לוקחים מיליארדי שנים. במחקר שפורסם בכתב העת Science, מדווח צוות אסטרופיזיקאים בהובלת חוקרים מבריטניה על זיהוי גלקסיה לוליינית שנוצרה רק 1.2 מיליארד שנים לאחר המפץ הגדול. הגלקסיה מכונה ALESS 073.1 ועצם קיומה ותצורתה פותחים צוהר להבנה מחודשת של התהליכים הקוסמיים המובילים להיווצרות גלקסיות והתפתחותן. למחקר

 איור של גלקסיה לוליינית, מקור: spl
איור של גלקסיה לוליינית, מקור: spl

אליזבת אן - החמוסה המשובטת

הכירו את אליזבת אן – חמוסה שחורת רגל בת חודשיים וחצי, ושיבוט גנטי של חמוסה שמתה לפני 30 שנה. החוקרים ששיבטו אותה מקווים שתוכל להכניס שונות גנטית נחוצה מאוד למין שלה, שנמצא בסכנת הכחדה. החמוס שחור הרגל, שבעבר חי בערבות המערב התיכון של ארה"ב, כמעט ונכחד בשנות ה-80. מאמצי שימור הובילו לכך שהיום יש יותר ממאתיים חמוסים בוגרים, אך כולם צאצאים של אותם שבעה פרטים – ולכן השונות הגנטית ביניהם נמוכה מאוד. כעת, שיתוף פעולה של חברת Revive & Restore עם "גן החיות הקפוא" בסן דייגו, בו נשמרות רקמות של יותר מאלף מינים, הוביא לשיבוט של חמוסה השונה גנטית מהאוכלוסייה הקיימת. החוקרים מתכוונים לשבט חמוס נוסף שתאיו נשמרו בגן החיות הקפוא, לזווג ביניהם, ולשלב את צאצאיהם באוכלוסיית החמוסים. הגדלת המגוון הגנטי לא תפתור את כל בעיותיהם של החמוסים – הדבר החשוב ביותר הוא עדיין לדאוג לסביבה בטוחה עבורם– אבל היא תוכל לעזור להם להתמודד עם האתגרים בעתיד. אליזבת אן, אמר מנהל Revive & Restore, "היא ניצחון לשונות ביולוגית והצלה גנטית". לכתבה המלאה באתר שלנו
 
| USFWS Mountain-Prairie
אליזבת אן בגיל 50 יום, צילום: USFWS Mountain-Prairie

0 תגובות