הגילוי שהרחם אינו אשם הוא דוגמה לדרך שבה השיטה המדעית מפריכה הנחות קודמות ומשנה תפיסות שגויות. זה נושא לוח השנה החדש של מכון דוידסון לחינוך מדעי
פעם חשבו שמגוון רחב של תסמינים שנשים חוו, ביניהם עילפון, עצבנות, נדודי שינה, קשיי נשימה, חוסר תיאבון ואובדן יצר המין (ליבידו), הם ביטויים של מחלה אחת, שקיבלה את השם "היסטריה" – מהמילה היוונית ל"רחם". שורשיה של התפיסה הזאת ביוון העתיקה, והיא הייתה נפוצה עד לתקופה הוויקטוריאנית, במחצית השנייה של המאה ה-19, יחד עם אמונה מוטעית נוספת שקשרה את התסמינים עם תיאוריית נדידת הרחם.
על פי תיאוריית נדידת הרחם, הרחם משנה מפעם לפעם את מקומו בגוף האישה ובתוך כך מחולל תסמינים קשים כמו חנק, כאבי בטן ואף אובדן הכרה. התיאוריה הזאת ביטאה חוסר הבנה של האנטומיה האנושית, ותפיסות מוטעות לגבי תפקוד מערכת הרבייה הנשית. טיפולים נפוצים היו עיסוי, איזון נוזלים באמצעות הנחת עלוקות, רקיחות צמחים, נישואין ולידה.
היום ידוע שהרחם אינו מסוגל לנדוד בגוף – הוא שוכן במשך כל חייה של האישה באגן הירכיים שלה. גם היסטריה נשית אינה מוכרת כאבחנה רפואית, אם כי המושג שרד בלשון הדיבור לציון תגובה רגשית שלילית מוגזמת, בדרך כלל של נשים. היחס של הרפואה לגוף הנשי ולמיניות הנשית בימינו הוא בדרך כלל ענייני ובלתי מוטה, וקיימות יכולות טובות יותר לאבחנה ולטיפול במגוון הפרעות נפשיות ופיזיולוגיות. מגוון התסמינים שיוחסו בעבר להיסטריה ולנדידת הרחם מוסברים כיום על ידי מגוון בעיות רפואיות, שחלקן ייחודיות לנשים (למשל אנדומטריוזיס או מיומה) אך מרביתן בעיות אנושיות כלליות, כמו בעיות עיכול, הפרעות חרדה והפרעות אכילה.
רופאים רבים האמינו שההיסטריה נובעת מחוסר סיפוק מיני אצל נשים. אישה צורחת | יוסי לגזיאל
השיטה המדעית היא מנגנון יעיל להפליא של בחינה ותיקון. מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים היום עשוי להשתנות מחר, כשראיות חדשות והסברים טובים יותר ישנו את מה שאנחנו יודעים על המציאות.
לוח השנה של מכון דוידסון עומד הפעם בסימן בחינה מחדש של מוסכמות. אנו מזמינים אתכם להתקדם איתנו, חודש אחרי חודש, מההשערות שנחשבו פעם אמת, לתיאוריות המוצקות יותר שבאמצעותן אנו מסבירים את המציאות כיום. אך מי יודע? אולי גם בהן נגלה בעתיד חורים ושגיאות, ומלאכת התיקון תעזור לנו להבין טוב יותר את המציאות שאנו חיים בה.
