על גרפולוגיה
והונאה עצמית

מזה מאות שנים אנשים מאמינים שכתב ידו של אדם מלמד על אישיותו ועל כישוריו. הטכניקה הזאת, הקרויה גרפולוגיה, התפתחה מאוד במהלך המאה ה-19, בד בבד עם פריחתם של תחומי אבחון וחיזוי אחרים בעלי יומרות מדעיות, כמו פרנולוגיה (קריאה במבנה הגולגולת), כירולוגיה (קריאה בכף היד) ואסטרולוגיה. הגרפולוגיה הגיעה לשיא הפופולריות שלה בחציה הראשון של המאה ה-20, אך איבדה את מעמדה בהדרגה כשמחקרים יותר ויותר איכותיים בתחום שללו שוב ושוב את התוקף המדעי שלה.

מחקרים רבים ניסו לבדוק במהלך העשורים האחרונים את תוקפה של הגרפולוגיה כשיטת אבחון של תכונות אישיות וכישורים. התמונה המצטברת העולה מהם חדה וברורה: פעם אחר פעם הראו מחקרים מבוקרים שיכולת הניבוי וההערכה של גרפולוגים אינה עולה על זו של הטלת מטבע. עוד נמצא שבאופן עקבי אין הסכמה אפילו בין תחזיותיהם של גרפולוגים שונים המתבססים על אותו טקסט.

במחקר טיפוסי, שנערך בשנות ה-70 בארצות הברית, התבקשו שישה גרפולוגים מקצועיים ומנוסים לדרג כתבי יד של כחמישים אנשים שונים על פי 15 מדדי אישיות. כותבי הטקסטים הללו עברו במקביל כמה מבדקים פסיכולוגיים מתוקפים שהוצלבו זה מול זה, כדי לקבוע את ערכיהם של אותם 15 מדדים. התוצאות הראו שאיכות הניתוח של כתבי היד הייתה נמוכה מאוד: לא נמצא כל קשר סטטיסטי בין האבחונים הגרפולוגיים לבין מדדי האישיות הפסיכולוגיים המתוקפים. כמו כן לא הייתה הסכמה גבוהה בין הגרפולוגים לבין עצמם, והכותבים לא הצליחו להבדיל בין האבחונים הגרפולוגיים שלהם עצמם לבין אבחון אקראי שניתן להם. הציונים הגבוהים היחידים במחקר היו אלה שהגרפולוגים נתנו לעצמם כשהתבקשו לנקוב במידת ביטחונם בהערכותיהם.

תוצאות דומות חזרו והופיעו במחקרים שבדקו את יכולת הניבוי של גרפולוגים בעוד ועוד נושאים. ניתוח כתבי יד לא הצליח לחזות הצלחה בעבודה, להבחין בין סטודנטים מוחצנים או מופנמים, לנבא מאפיינים שונים, לאבחן תכונות אישיות, לחזות את מידת ההצלחה של סוכני מכירות,  ושלל תחזיות ואבחונים אחרים שגרפולוגים טענו שבאפשרותם לבצע. מרגע שנוטרלו גורמים כמו ידע מוקדם על הכותבים או הבדלי תוכן בין החומרים הכתובים שהוצגו לגרפולוגים, אבחון על פי כתב יד לא היה מהימן יותר מניחוש אקראי לצורך ניבוי תכונות אישיות, באבחון נטיות או איתור כישורים ויכולות.

מזה מאות שנים אנשים מאמינים שכתב ידו של אדם מלמד על אישיותו ועל כישוריו. הטקסט המוכר הקדום ביותר בנושא ״מדע הגרפולוגיה״, שחיבר קאמילו באלדי בשנת 1622 | דרך Europeana

ניבוי המובן מאליו

התכונות היחידות שנמצא שאפשר לזהות באופן פחות או יותר מהימן באמצעות כתב היד הן מין ומצב סוציואקונומי. אפילו כאן, המהימנות של הגרפולוגיה הייתה נמוכה יותר משיטות שעברו תיקוף מחקרי כגון שאלוני אישיות (EPQ) או מודל NEO. שוב ושוב הראו מטא-אנליזות – מחקרים שמנתחים את ממצאיהם של מחקרים קודמים רבים בתחום -  שכתב יד אינו מאפשר ניבוי בעל ערך.

אפילו תחקירים עיתונאיים לא מדעיים על גרפולוגיה העלו תוצאות מביכות למדי. גרפולוגים מובילים בארץ שהתבקשו לאבחן פרופסור לפיזיקה ודוקטור למדעי המחשב קבעו שאין להם כישורים מתמטיים ושהאינטליגנציה שלהם נמוכה. מועמד שלישי, לעומת זאת, הם זיהו לפי כתב ידו כאדם נעים הליכות, לא תוקפני ובעל יחסי אנוש טובים. אך ללא ידיעתם, כתב היד של אותו מועמד שניתחו נלקח מהספר "ההחלטה לרצוח", המתעד מכתבים ששלחו רוצחים מורשעים מתא כלאם.

בהיעדר מחקרים איכותיים שיגבו את עיסוקם המקצועי, גרפולוגים רבים מציגים לביסוס מעמדם מחקרים שנראים מדעיים לכאורה, אך בפועל סובלים מהטיות עמוקות ומשתמשים בשיטות מחקר פגומות. באתרי אינטרנט של גרפולוגים לא מעטים אפשר למצוא עבודות סטודנטיאליות שלא פורסמו בכתבי עת מקצועיים; מחקרים שבהם נתנו לגרפולוגים לנתח טקסטים לא אקראיים – למשל קורות חיים – שמאפשרים שיפוט לפי תוכן ולא לפי כתב; מחקרים חלשים מבחינה סטטיסטית, שמציגים ממצאים חלשים שמובהקותם נמוכה, כגון 65 אחוזי הצלחה בניבוי של גרפולוגים לעומת 59 אחוז אצל אנשים אקראיים, ועוד.

לצד אלה, האתרים מרבים להציג כתבות עיתונאיות אוהדות, חסרות נתונים או מקורות, העוסקות בהיגיון האינטואיטיבי לכאורה העומד בבסיס השיטה ובפופולריות שלה. פרסומים של גרפולוגים עושים גם שימוש רב בסיפורי הצלחה נקודתיים ובראיונות עם מעסיקים המביעים את שביעות רצונם מהתמורה שקיבלו על הוצאתם הכספית המשמעותית עבור האבחון הגרפולוגי.

הראיונות ממחישים היטב כמה מועט המשקל הסגולי של הראיות, שכן הם משקפים שני כשלי חשיבה: האחד הוא הטיית אישור של המנהלים המרואיינים שמלכתחילה פנו לשרותיהם של גרפולוגים, ובאופן אנושי ייטו  לחפש רק מידע שמאשר את דעתם ולהתעלם ממה שסותר אותה; והשני הוא כשל השורדים, הבא לידי ביטוי בכך שהמרואיינים הם רק אלה שיצאו מרוצים מהאבחון, ולא כל אלה שהתאכזבו ולא חזרו להיעזר בשירותיו של בעל האתר.

״ההחלטה לרצוח״, מכתבים מאנשים לא תוקפניים עם יחסי אנוש טובים. לפחות מבחינה גרפולוגית | כריכת הספר

גרפולוגיה בעולם האמיתי

אגודות גרפולוגיה מרבות לטעון שניתוח כתב יד הוא כלי אבחון נפוץ מאוד לגיוס ולסינון של עובדים חדשים. לעיתים קרובות מצוטט ספרו של רוברט לוי "כתב יד ואיתור עובדים" משנת 1979, שבו נטען כי "באירופה מולדתה משמשת הגרפולוגיה באופן שגרתי לאיתור עובדים חדשים בכ-85 אחוז מהחברות". הערכות דומות מצוטטות בחלק מהספרות בתחום, וגם בעיתונות.

אולם מחקרים מראים שמדובר בהערכות חסרות כל בסיס. מחקרים שנעשו ביוון ובאיטליה מצאו שפחות מעשירית מהחברות השתמשו אי פעם בגרפולוגיה ככלי לאיתור עובדים או לסינון מועמדים לעבודה, ובמדינות נוספות נמצאו אחוזים נמוכים אף יותר: בהולנד פחות מארבעה אחוזים מהחברות השתמשו אי פעם בגרפולוגיה למטרות האלה, ובגרמניה ונורבגיה שני אחוז בלבד. סדרה של חמישה מחקרים הראתה שאפילו בשווייץ, שנטען שתפוצת הגרפולוגיה בה גבוהה במיוחד, כמעט שלא נעשה בה שימוש בפועל.

הזהירות שמגלה רוב העולם העסקי ביחס לגרפולוגיה ככלי למיון עובדים מובנת, כמובן – עסק שרוצה את העובדים הטובים ביותר לא יסתמך לצורך מיונם על שיטה שנמצאה לא יעילה במחקרים רבים. גרפולוגים אומנם מייחסים לעיתים את הממצאים השליליים ליחס מחקרי מוטה מצד החוקרים, אך הטענה הזאת לא נשמעת סבירה. את המחקרים ביצעו חוקרים רבים, ולפחות חלקם היו שמחים בוודאי להגיע לממצאים שיסתרו את הקונצנזוס ויזכו לפרסום רב. אחד המחקרים המרכזיים שהפריכו את התועלת המיוחסת לגרפולוגיה אף מומן בידי אגודת הגרפולוגים האמריקאית, שאפילו איימה לתבוע את החוקרים אם יפרסמו את ממצאיהם, כשאלה לא התאימו למטרותיהם.

עם זאת, עדיין לא מעט אנשים דבקים בגרפולוגיה. גם כיום יש מי שנעזרים בה כדי לבדוק התאמה לעבודה, ללימודים או אפילו לזוגיות. מכאן גם נובעת אחת מההצדקות השכיחות לערכה של הגרפולוגיה: מדוע שמקומות עבודה יוציאו סכומי כסף לא מבוטלים על אבחונים לפי כתב יד אלמלא הייתה בהם תועלת?

טיעון כזה לוקה בהיגיון מעגלי שאינו ניתן להפרכה, ולכן אין בו תועלת. הוא דומה, למשל, לטיעונים בזכות הקזת הדם, שבאירופה של ימי הביניים הייתה הטיפול הסטנדרטי ברוב המחלות, או לטענה לפיה כדור הארץ שטוח, שהתקבלה על דעתם של רבים באותה תקופה.. העובדה שכולם נוהגים באורח מסוים או מאמינים בטענה כלשהי, אינה בפני עצמה ראיה לנכונותה של הטענה או ליעילותו של הטיפול. 

עם זאת, מסקרן להבין מה עשויה להיות הסיבה לכך שגרפולוגיה, אפילו יותר מתחומים פסאודו-מדעיים רבים אחרים, מצליחה לשמור על חזות של אמינות אובייקטיבית בעיני אנשים לא מעטים.

מה עשויה להיות הסיבה לכך שגרפולוגיה מצליחה לשמור על חזות של אמינות אובייקטיבית? אילוסטרציה של אנליזת כתב יד, עם מד זווית וזכוכית מגדלת | Shutterstock, kronikarz.com

ההיגיון שמאחורי האמונה בגרפולוגיה

כתב ידינו עשיר בפרטים וייחודי לנו, ולכן המחשבה שאפשר ללמוד ממנו רבות על הכותב נשמעת לנו הגיונית ואינטואיטיבית. אבל האינטואיציה האנושית אינה מדד אמין להבנת העולם, מאחר ומנגנוני החשיבה שלנו שופעים הטיות וכשלים. עם השנים אותרו ונחקרו כמה מנגנונים פסיכולוגיים שמסבירים את כוח המשיכה של פסאודו-מדע כמו גרפולוגיה.

אפופיניה

מה זה: הנטייה האנושית למצוא משמעות או סדר מדומים בתוך מדגם אקראי.

ובהרחבה: מוחנו מחפש סדר ותבניות בכל מקום. כפי שאיננו מסוגלים להימנע מלקרוא טקסט שנמצא מול עינינו, אנו מוצאים בקלות צורות בעננים, מזהים פרצופים בסלעי מאדים או שומעים קולות ברעש אקראי. כתב היד, בהיותו עשיר בפרטים ושונה מאדם לאדם, מספק לנו מצע מושלם להשליך עליו את הצורך שלנו בסדר. מערכות עיבוד הנתונים וזיהוי התבניות שלנו מתקשות להאמין ששפע המידע הזה הוא אקראי או חסר משמעות.

אנו מוצאים בקלות צורות בעננים, מזהים פרצופים בסלעי מאדים או שומעים קולות ברעש אקראי. ה"פנים" על מאדים, ואותו סלע מזווית אחרת | Viking 1, NASA

מתאם מדומה

מה זה: אמונה בקיומו של קשר בין אירועים או תכונות שאינם תלויים זה בזה.

ובהרחבה: הצורך במציאת חוקיות וסיבתיות מוביל אותנו למצוא קשרים שאינם קיימים, כגון חולצת מזל שאנחנו חייבים ללבוש כדי לנצח בתחרות או הקשה בעץ כדי להימנע ממזל רע.

מתאמים מדומים נחקרו לראשונה בשנות ה-60, ובהקשר הגרפולוגי הודגמה התופעה בסדרת ניסויים שנעשו בשנת 2000. בניסויים אלה קיבלו המשתתפים דוגמאות של כתבי יד ותיאורי אישיות קצרים שניתנו באקראי ושלא היה כל קשר אמיתי ביניהם. התברר שגם משתתפי הניסוי שהיו חסרי כל הכשרה בניתוח כתב יד המציאו מחדש את הקישורים המקובלים בגרפולוגיה: הם הסיקו שכתב גדול משמעו אנוכיות וכתב קטן מעיד על צניעות; נטייה קדימה בכתב היד מעידה על מוחצנות רגשית ונטייה אחורה מלמדת על מופנמות; כתב זוויתי מעיד על ישירות ותוקפנות, כתב מעוגל על חברותיות, כתב מרובע על גישה מעשית וכן הלאה.

בפועל לא היה כל קשר בין הקישורים האינטואיטיביים האלה לבין תכונות האישיות של הכותבים כפי שנמדדו במבדקים פסיכולוגיים. משתתפי הניסוי פשוט השתמשו בדמיון אסוציאטיבי כדי ליצור מתאם מדומה בין מאפייני כתב יד למאפייני אישיות. קשר יפה שכן נמצא היה בין שיטות ההיסק של גרפולוגים מקצועיים לבין אלה של אנשים אקראיים. אלה גם אלה הצביעו על אותם מתאמים מדומים, אינטואיטיביים אך שגויים, בניסיונם לשער תכונות אופי על פי כתב יד.

צורך במציאת חוקיות וסיבתיות מוביל אותנו למצוא קשרים שאינם קיימים - כמו בין חתול שחור למזל רע. בחורה צועדת בשביל מול חתול שחור | Shutterstock, The Curious Pirate

הטיית בחירה

מה זה: הסקת מסקנות על בסיס מדגם שאינו אקראי.

ובהרחבה: במקומות שבהם נעשה בו שימוש, המבדק הגרפולוגי הוא רק אחד השלבים במיון עובדים למקום עבודה חדש, ובדרך כלל לא אחד מהשלבים הראשונים. לפניו נהוג לדרוש מהמועמדים להציג קורות חיים, לעמוד בדרישות בסיס כמו רמת השכלה מסוימת או ניסיון קודם, לעבור ריאיון אישי ועוד. לכן סביר להניח שרוב המועמדים שמגיעים לאבחון גרפולוגי כבר הוכיחו התאמה בסיסית לתפקיד המבוקש. כלומר, לעובדים שהתקבלו לעבודה אחרי אבחון גרפולוגי יש סיכוי טוב להצליח בתפקידם בלי קשר לאבחון עצמו, פשוט משום שמלכתחילה רק המתאימים הגיעו אליו.

הטיית אישור

מה זה: בחירה ועיבוד של מידע באופן מגמתי, כך שיתמוך באמונות קודמות.

ובהרחבה: סביר להניח שמעסיק שמשלם על מבדקים גרפולוגיים מניח שהם יעילים, שהרי אחרת לא היה משקיע בהם. לכן אם העובד אכן מתאים לתפקידו המעסיק יראה בזה ראיה להצלחת השיטה; ולעומת זאת במקרים שבהם המעסיק מתאכזב מהעובד הוא ייטה לייחס את הכישלון לגורמים אחרים, כגון קשיי התאקלמות, בעיות אישיוֹת, שיבוץ לא מדויק וכיוצא בזה.

הדגמה יפה להטיות אישור מוצאים גם בטענותיהם של גרפולוגים מפורסמים. כך בחר למשל הגרפולוג ברטרם דורנד (Durand), מנהל רשת בינלאומית לגיוס מנהלים, להגן על השימוש בשיטה לסינון מועמדים: "העובדה שאי אפשר למדוד את הצלחתה של השיטה באופן מתמטי או סטטיסטי לא אומרת שמדובר בכלי חסר תוקף. מידת שביעות הרצון שכל הלקוחות מציינים בשאלוני המשוב היא גבוהה ביותר". תיאור יפה של הטיית אישור: הכלי שבו השתמשנו נבדק ולא נמצא שהוא יעיל, אבל הלקוחות ששילמו עבורו מרוצים.

"הכלי שבו השתמשנו נבדק ולא נמצא שהוא יעיל, אבל הלקוחות ששילמו עבורו מרוצים". אילוסטרציה של הטיית האישור | קולו אור

אפקט פורר

מה זה: התייחסות לתיאור כללי ומעורפל שעשוי להתאים לאנשים רבים כאילו הוא מתייחס אלינו באופן אישי.

ובהרחבה: בשנת 1948 החליט הפסיכולוג ברטרם פורר (Forer) לערוך ניסוי בקורס מבוא לפסיכולוגיה שלימד. באחד השיעורים הוא ביקש מ-39 הסטודנטים שנכחו בכיתה למלא שאלון פסיכולוגי מפורט. כעבור שבוע הוא החזיר לכל אחד מהם את האבחון שהתקבל וביקש מהם לדרג עד כמה הכתוב מתאר אותם במדויק. אחרי שכל הציונים נאספו, עם ציון התאמה ממוצע גבוה של 86 אחוז, חשף פורר שכולם קיבלו את אותו טקסט. כל משתתף היה בטוח שהטקסט התייחס ספציפית אליו ונתן לו ציון התאמה אישית גבוה, אף על פי שהוא כלל רק תיאור אישיות מעורפל וגנרי שהיה זהה אצל כולם.

קוסמים ו"אומני חושים" למיניהם מרבים להשתמש באפקט הזה במסגרת טכניקת קריאה קרה, שמאפשרת להם ליצור את הרושם שהם קוראים את תכונותיו, מחשבותיו או תולדותיו של מי שמולם. לפעמים התופעה הזו מכונה אפקט ברנום, כינוי שנטבע בשנות ה-50 על שם איש הקרקס פ"ט ברנום (Barnum), שנהג להשתמש בו במופעי מנטליזם.

פורר לקח את ניתוח האישיות שחילק לסטודנטים שלו מתחזיות אסטרולוגיות, ולא בכדי: רוב ההורוסקופים האסטרולוגיים מצייתים לאפקט פורר, כמו גם קריאה בכף היד, קריאה בקפה ו... אבחונים גרפולוגיים.

לא פעם מה שנראה נכון ואינטואיטיבי על פניו, רחוק מלהיות נכון בפועל. השיטה המדעית שואפת לנטרל את הדרכים הרבות שבהן ידע קיים וציפיות מוקדמות מעוותים את הבנתנו. במקרה של גרפולוגיה יש מגוון מנגנונים פסיכולוגיים הפועלים יחד לעודד אותנו להאמין שכתב היד שלנו מבטא את תכונותינו, אך בדיקות מדוקדקות מגלות שוב ושוב שהניסיון לפענח את התכונות הללו מכתב היד הינו ככל הנראה חסר ערך.