תלמידי התיכון יצאו לחופשת הקיץ ובקרוב יצטרפו אליהם תלמידי בתי הספר היסודיים. זו הזדמנות מצוינת לשאול אם מבנה שנת הלימודים בישראל מתאים לצורכי התלמידים או שהוא משרת צרכים אחרים
איך יודעים שהחופש הגדול הגיע? שומעים ביקורת באמצעי התקשורת על חופשות התלמידים. השנה נראה שהקולות הקדימו והם קיצוניים ורמים יותר בעקבות התנהלות משרד החינוך בעניין חופשת ל"ג בעומר. הקולות האלה מעלים את הצורך בשינוי מבנה שנת הלימודים מתוך אינטרסים של קבוצות שונות, בהן ההורים, המורים והמשק.
מהאופן שבו נוטים להציג את מערכת החינוך בישראל אפשר לחשוב שהיא עשירה בחופשים הרבה יותר מהנהוג בעולם. לכן אולי מפתיע לגלות ששנת הלימודים הישראלית היא מהארוכות ביותר ב-OECD ובכלל, הן מבחינת שעות ההוראה בשנה והן מבחינת ימי הלימודים.
מתוך הדו"ח education at a glace 2013 של ה-OECD
מתמונת הפיזור רואים שאין גישה אחת מגובשת למבנה מיטבי של שנת הלימודים בעולם. חלק מהמדינות, כמו דנמרק, דוגלות בימי הוראה רבים אך קצרים יחסית, וברוסיה מאמינים שפחות שעות ופחות ימים מובילים ליותר למידה. מה שמשותף לכל המדינות הוא קיומה של חופשת קיץ ארוכה.
מבנה שנת הלימודים הנפוץ כיום בעולם הוא עשרה חודשי לימודים, שבמהלכם משובצות חופשות קצרות ואחריהם חופשת קיץ שאורכה כחודשיים. מבנה זה הוא תוצר של מה שהיה משותף למדינות רבות במאה ה-19 שהוא לוח השנה החקלאי. בכלכלה המבוססת על חקלאות, המשק הסתמך על הילדים ככוח עבודה בעונת הקיץ. לכן מערכות החינוך עברו התאמה ללוח שנה שבו יש פרק זמן ארוך שבמהלכו הילדים אינם מגיעים לבית הספר. גם עם גידול האוכלוסייה העירונית מבנה שנת הלימודים נשאר כפי שהיה בגלל הקושי לדאוג לטמפרטורה נוחה ללמידה בכיתות והתפיסה שסביבה חמה וצפופה תורמת להתפשטות מחלות.
בימינו טיעונים כאלו כבר אינם רלוונטיים וחדשים תופסים את מקומם, אך מה שמסרב להשתנות הוא העובדה שהאינטרסים שעל סדר היום הם עדיין צורכי ההורים והמשק. האם האינטרסים האלו רלוונטיים בכלל במערכת החינוך המודרנית שמכוונת לשים את צורכי התלמיד במרכז?
צורך מס' 1: פיתוח היצירתיות, העצמאות וחשיבה מחוץ לקופסה
כמעט בכל שיח על מטרות מערכת החינוך בתקופה האחרונה עולה כי ככל הנראה רוב התלמידים הלומדים בבית ספר יסודי היום יעבדו כבוגרים במקצוע שאינו קיים עדיין. האמירה הזו מצביעה על כך שהידע המסורתי שמערכת החינוך מעניקה כבר אינו מספיק בשביל לנבא התפתחות, הצלחה או אפילו ביטחון תעסוקתי בחייו הבוגרים של תלמיד. מה הקשר לחופשות במערכת החינוך? מחקרים קושרים בין מה שמכונה "זמן לא מובנה" (Unstructured Time) לבין פיתוח יצירתיות ועצמאות אצל ילדים.
במהלך יום לימודים, לוח הזמנים של הילדים נוקשה מאוד: אומרים להם באיזו שעה להגיע לשיעור, מה לעשות שם, במה להתעניין ומתי להפסיק ולעבור לנושא הבא. הזמן שאינו מובנה מצומצם יחסית, חוץ מאשר בזמן חופשת הקיץ הארוכה. הזמן הזה חשוב במיוחד מפני שהילדים אחראיים לניהול הפנאי של עצמם: הם חופשיים לעסוק בתחביבים, לפתח תחומי עניין ולקיים חיי חברה ללא ניהול חיצוני של מבוגר.
סין, כמו מדינות אסייתיות אחרות, שוללת מבחינה תרבותית קיום של זמן כזה. שם מונהגת שנת לימודים שהיא מהארוכות ביותר בעולם, הן מבחינת מספר ימי הלימוד והן מבחינת אורכם. הלימודים ממשיכים גם מעבר לזמן בית הספר, שאז מתקיימות תכניות העשרה ותגבור רבות. אמנם סין מציגה תוצאות גבוהות מאוד במבחני הפיזה (אף על פי שהתיעוד הוא רק של אזורים נבחרים במדינה), אך מחקרים מראים על יצירתיות ויזמות נמוכה של המבוגרים בסין לעומת מדינות כמו ארצות הברית שיש לה תרבות ענפה של זמן לא מובנה.
כוחה של סין הוא בעיקר בתחום התעשייה, והיותה מעצמה כלכלית מתבסס על יכולות ייצור והנדסה הפוכה (פירוק וחקר מוצר קיים בשביל לבנות גרסה אחרת שלו). ההון האנושי היצירתי שלה כנראה קטן יחסית לזה שקיים בכלכלות מתקדמות אחרות. לעומת תלמידים סינים, תלמידים בארצות הברית משיגים תוצאות נמוכות יותר במבחני פיזה אבל משם גם הגיעו ביל גייטס, סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג ואחרים ששינו את העולם.
צורך מס' 2: שוויון הזדמנויות במערכת החינוך
תופעה מוכרת הנמדדת במחקר החינוכי, קרויה Summer Loss Effect. הכוונה לאובדן ידע ומיומנות המתרחש בתקופת חופשת הקיץ במדדי קריאה וכתיבה, מתמטיקה ומדעים. לדוגמה, ההערכה היא שאובדן הידע והמיומנות במתמטיקה במהלך הקיץ הוא של 2.6 חודשי למידה, ושדרושים כשישה שבועות מלאים של למידה בתחילת השנה על מנת לפצות על אובדן הידע בכלל המקצועות. אמנם זה לא מפתיע במיוחד, אך מה שאינו מובן מאליו הוא שהאפקט משתנה מתלמיד לתלמיד על פי מצבו הסוציואקונומי כפי שניתן לראות בגרף
מתוך האתר summer matters, הגרף עובד ממחקר בנושא
אפשר לראות שתלמידים ממשפחות במעמד הביניים, שנהנים בדרך כלל מסביבה ביתית משכילה ותומכת, מפעילויות קיץ מעשירות ומגישה לאינטרנט אינם חווים את האפקט באותה עוצמה כמו תלמידים המשתייכים למשפחות בעלות הכנסה נמוכה. חוקרים שונים מעריכים שכשני שלישים מהפערים בין תלמידים המבוססים על הכנסה משפחתית נגרמים על ידי אפקט אובדן הידע בחופשת הקיץ.
אחת הדרכים המוצעות להתמודדות עם התופעה היא "בית ספר כל השנה", שפירושו שינוי לוח השנה הקיים לכזה שבו החופשות קצרות יותר ומפוזרות לאורך כל השנה, ללא חופשת קיץ ארוכה. שנת הלימודים בנויה בדרך כלל מארבעה מחזורים קבועים של תשעה שבועות למידה ושלושה שבועות חופשה, והתלמידים מגיעים לבית הספר כעשרים ימים בממוצע יותר בכל שנת לימודים.
לוח השנה הזה נחקר במדינות שונות ברחבי העולם ונמצא שיש לו יתרונות ברורים כמו קידום למידה רציפה המובילה לצמצום אפקט אובדן הידע בחופשת הקיץ. יש לו גם חסרונות ברורים לא פחות, בהם קושי בקביעת אירועים חוץ-לימודיים בהשתתפות תלמידים או מורים כמו טורנירים, טיולים, מחנות אימונים והשתלמויות מורים ארוכות. גישת "בית הספר כל השנה" קיימת נקודתית לכל אורך ההיסטוריה של מערכת החינוך אך רק בעשורים האחרונים היא נחקרת כחלופה מערכתית לגישה המסורתית. הממצאים עדיין אינם חד משמעיים, כך שקשה להעריך את יחסה לשנת הלימוד המסורתית המיושמת באופן מערכתי כבר כשתי מאות.
צורך מס' 3: יחס אישי
ישנן שתי דרכים לפגוע עם חץ במטרה: האחת היא לזרוק על המטרה הרבה חיצים עד שפוגעים, והאחרת לזרוק חץ אחד ולצייר סביבו מטרה. אם מתייחסים לדרך השנייה, אפשר להשתמש באחד מיתרונות הארגון מחדש של חופשות בגישת בית ספר כל השנה כדי לענות על צורך נוסף של התלמידים: לוח שנה כזה מאפשר לקבוצות שונות ללמוד במחזורי למידה שונים, כלומר באותה נקודת זמן יכולות להיות כיתות או שכבות בחופשה ואחרות שלומדות.
היתרונות ברורים: ניצול אופטימלי של מרחב בית הספר ושל העובדים בו, הקטנת העומס היומיומי על המורים שמלמדים פחות כיתות שיש בהן פחות תלמידים, ומתן מענה לאוכלוסייה הגדלה בארץ. מובן שמבחינת התלמיד הקטנת הצפיפות בכיתה ובבית הספר מאפשרת קבלת יחס אישי, רגשי ולימודי ותחושת נראות רבה יותר. עניין זה הוכח מעל לכל ספק במחקר חינוכי כתורם ללמידה ולהעלאת ההישגים אצל תלמידים, בייחוד בתחומי המתמטיקה והמדעים.
גם כאן עולות כמה בעיות שיש להתייחס אליהן, בעיקר עניינים לוגיסטיים: מהן עלויות התפעול ושכר העובדים לאורך כל השנה, היקף העבודה של המורים והמנהלים, וכמובן איך יוצרים מצב שבו כל הילדים בני משפחה אחת הם באותו מחזור למידה וחופשה. אלו בעיות מורכבות אך פתירות, וחשוב לתת את הדעת על הצעות מסוג זה במיוחד במציאות הישראלית של ילודה גבוהה יחסית למדינות האיחוד האירופי, שבגללה הצפיפות בבתי הספר עולה וההישגים יורדים.
צורך מס' 4: ללמוד מהטובים ביותר
אי אפשר לנתק את הקשר בין מבנה שנת הלימודים לבין תנאי העבודה של מורים. בשנים האחרונות מתרבות העדויות הקושרות הצלחות לימודיות של תלמידים לפיתוח מקצועי של מורים במסגרת השתלמויות ותכניות שונות. הדוגמה הטובה ביותר היא מערכת החינוך הפינית, המניבה תוצאות מזהירות בהישגי תלמידים בעשור האחרון.
הצלחתה של מערכת החינוך הפינית מיוחסת לאיכות המורים ולאוטונומיה שהם מקבלים בעבודתם. רק המצטיינים מכל דיסציפלינה מתקבלים להוראה, ויש להם חופש רב בבחירת שיטות הוראה וחומרי לימוד ובפיתוח שלהם. המורים הפינים מקבלים זמן חופשי והמערכת מעודדת אותם להיות גם תלמידים במקביל לעבודתם בהוראה, מה שכולל רכישה שוטפת של ידע פדגוגי ותוכני עדכני. כל זה מתאפשר הודות ליום הוראה קצר יחסית ושנת לימודים המקבילה באורכה ובחופשיה לזו שקיימת בישראל. קיצור שעות ההוראה תורם לכך שהמורים רואים בהתפתחות המקצועית וההכנה לשיעורים חלק בלתי נפרד מעבודתם והם מקדישים לה את מלוא תשומת לבם.
בשנים האחרונות החלה בארץ תרבות מבורכת של פיתוח מקצועי של מורים למדעים במסגרת קהילות לומדות. הגדלת ימי ושעות ההוראה בשנה תגדיל את העומס המוטל על מורים ומכאן עלולה לפגוע בתרבות ההתפתחות המקצועית ותקדם את התרבות של חיפושי שיעורים מוכנים באינטרנט ויישומם בכיתה ללא עיבוד רב.
* * * * *
כמו סביב כל סוגיה מורכבת, במחקר החינוכי בנושא החופשות יש רק מעט ממצאים חד משמעיים. מהתמונה שמתקבלת אפשר להסיק שיש להתאים את מבנה שנת הלימודים ואת אורה למאפיינים ספציפיים של כל מדינה, בהתאם לנושאים שמערכת החינוך שלה מעוניינת לקדם, או במילים אחרות למטרות הלמידה.
מערכת החינוך המודרנית מעידה על עצמה כעל כזו ששמה את התלמיד במרכז מתוך הסתכלות ארוכת טווח על צרכיו. על כן, מוטב שננסה לתקן את המעוות ולעצב את מבנה תכנית הלימודים על פי צורכי התלמידים כדי לקדם את הלמידה שלהם ולהכין אותם לחיים בוגרים בעולם המודרני.
אולי סביב צרכים ומטרות אלו חשוב שייפתח דיון ציבורי על מנת לתאם ציפיות של כל המעורבים בעניין – מערכת החינוך, ההורים והתלמידים - לגבי מהותה של מערכת החינוך. ייתכן שבעקבות המציאות הכלכלית והתרבותית תהיה השמירה על הילדים בשעות העבודה של ההורים מטרה מרכזית, אך כדאי להיזהר משום שאם זו המטרה שתכתיב את המדיניות במערכת החינוך, זה כל מה שהמערכת תהיה ולא מעבר לכך.
