תכנית שביט למצוינות מדעית מאתגרת לא רק את התלמידים שמשתתפים בה, אלא גם את המורים. ישראל אלפנדרי מספר על החוויה יוצאת הדופן שהוא עובר יחד עם תלמידיו
"זה אחד המקצועות הקשים ביותר, והמעניינים ביותר בבית הספר", אמר לי אחד מתלמידיי לפני כשנה. הוא דיבר על מסלול שביט למצוינות מדעית, תכנית לתלמידים מצטיינים של מכון דוידסון לחינוך מדעי שפועלת בחטיבת הביניים ע"ש גולדה מאיר בנס ציונה, שבה אני ומורי החטיבה מיישמים אותה בשלוש השנים האחרונות.
להיות מצוין פירושו לעשות כל מה שאפשר בשביל להיות טוב בכול, וזה בדיוק מה שנדרש מהתלמידים והמורים כאחד. דרישותיי מהתלמידים הן כדרישותיי מעצמי בהתנהגותם כלפיי ובהתנהגותם כלפי אחרים. אני מעודד אותם לשאול שאלות ולא להיות פסיביים בלמידה, לתור אחר הבנת תהליכים מדעיים מורכבים בלי לוותר - בדיוק כמו בחיים.
זהו המקצוע שאני הכי נהנה ללמד מבין מקצועות המדעים הנלמדים בשכבות ז'-ט' בבית הספר, למרות העובדה שלא קל לי מבחינת עומק הידע שאני מצפה מעצמי לרכוש בטרם אכנס לכיתה ומבחינת ההשקעה בארגון השיעורים. במהלך השנה אני משתתף בהשתלמויות פרונטליות ומקוונות שבמהלכן אני מתנסה בעצמי בכל ניסוי שאחר כך התלמידים עושים, ולומד מחוויותיהם של מורים מכל הארץ. אנחנו מדברים על הנושאים שבהם עסקנו בכיתות, לומדים מטעויות וחולקים תובנות יחד.
להיות מצוין פירושו לעשות כל מה שאפשר בשביל להיות טוב בכול, וזה בדיוק מה שנדרש מהתלמידים והמורים כאחד | צילום: באדיבות ישראל אלפנדרי
תכנית שביט מבוססת על ניסויים שנעשים בקבוצות קטנות, וכל נושא נלמד בזמן קצר יחסית ומוקדשים לו שניים-שלושה שיעורים כך שהתלמידים אינם מתעייפים מהלמידה. אחרי כל ניסוי מתקיים בכיתה דיון על פי שאלות מכווינות מהחוברת שכל תלמיד מקבל בתחילת השנה. התלמידים לא נדרשים לכתוב מהלוח, או להקשיב זמן רב למורה שמדבר, אלא לחוות למידה כשאני לצדם.
פרט למבחן שבודק את הבנת החומר, אתגרתי את התלמידים בלא מעט הערכות חלופיות. למשל, ביקשתי מהם לראיין תלמידי כיתות נמוכות ולתעד תפיסות שגויות שלהם לגבי הנושאים המדעיים שהועלו בפניהם. אחר כך הם הכינו מצגת שבה הם הסבירו למה לדעתם נוצרו התפיסות השגויות שהעלו התלמידים הצעירים, והציגו המלצות למורים כיצד להימנע מהן. במקרה אחר, התלמידים צילמו סרטון לשיר שחיברו בנוגע לתופעה מדעית אחת, כשעליהם לדבר או לשיר בלוויית לחן של שיר מוכר.
התוצרים היו מדהימים! התלמידים קיבלו דרור ליצירתיות ולתעוזה, הם למדו לעמוד מול קהל כדי להציג את התוצרים שלהם, והכי חשוב – הבמה הייתה שלהם, והם יכלו לעשות מה שהם רוצים כל עוד עמדו בהנחיות הנדרשות למטלה. ומבחינתי? בדיקת עבודות הפכה להיות הנאה צרופה.
תלמידי מסלול שביט לא רק מאזינים למורים שלהם אלא גם מתנסים בעצמם בעבודה מדעית ובדרכים יצירתיות לדווח עליה | צילום: באדיבות ישראל אלפנדרי
התלמידים לומדים לא רק בכיתה, אלא גם בפעילויות חווייתיות המתקיימות במהלך השנה במכון ויצמן למדע. הפעילויות מתקיימות ביום ובלילה, ואחד האירועים האלה הוא כנס האסטרונומיה שנערך בחודש מאי בכל שנה. כנס זה הוא חוויה רבת עוצמה ומהנה. במהלך ערב אחד נפגשו תלמידים מתכנית המצוינות מכל הארץ, חולקו לקבוצות ופתרו חידות בעזרת מכשירי הטלפון הסלולרי שלהם, צפו בגרמי השמים בטלסקופים משוכללים, רצו ברחבי גן המדע ומילאו משימות קבוצתיות. היה מדהים להיות לצד התלמידים במהלך הפעילות, כשהם כה נלהבים מריבוי האתגרים המחשבתיים, הכיפיים, המגבשים עד מאוד, שהעלו חיוך על פניהם.
באחד הסמינריונים שעשיתי במסגרת לימודי התואר השני עסקתי בגורמים לפרישה של מורים ממערכת החינוך בחמש השנים הראשונות לעבודתם. אצלי זה הפוך: התכנית למצוינות מדעית גורמת לי לרצות להישאר בשדה החינוכי בשל הדרישות הגבוהות שלה להתחדש תמיד ולאתגר את עצמי בניסויים ובנושאים לא מוכרים. העשייה נותנת דחיפה להמשיך לתת וללמוד עוד.
חלק מהדברים שללא ספק מרתקים הוא להתבונן מהצד ולגלות שבכל שנה, בכל שכבת גיל בחטיבת הביניים, תלמידים מתמודדים עם בעיות מדעיות לא פשוטות להבנה ועושים זאת כשהם מלאי תשוקה לגילויים חדשים ורצון להמשיך לאתגר את עצמם. ובסופו של יום, אם תלמידים מעדיפים שיהיו יותר שעות של המקצוע מצוינות מדעית במערכת השעות שלהם במהלך השבוע (דבר שאני שומע מתלמידיי לא פעם), כנראה שקורה כאן משהו טוב.
