שיעור במדע

"לפעמים צריך להכות בפטיש בראש כדי שיבינו", נהגה סבתי לומר. הקורונה היא הפטיש, וההבנה מתייחסת למקומו של המדע בחיינו. היה צריך צונמי נגיפי שישטוף את הגלובוס כדי שנבין שהידע, המיומנויות וסימני השאלה שמאפיינים את המדע נחוצים לכל אחד ואחת מאhתנו כדי לקבל החלטות מושכלות בחיי היומיום. קובעי מדיניות בנושאים כמו חינוך, התנהגות במרחב הציבורי, תעסוקה ועוד, מוצאים את עצמם נדרשים למדענים מתחומי דעת רבים ומגוונים כדי לבחון מצב ששיקולים פוליטיים, כלכליים ומדיניים לבדם אינם מספיקים על מנת להתמודד עמו בהצלחה.

מי שעקב אחר התנגשות העולמות שאפיינה את שני העשורים הראשונים של המאה ה-21 לא מופתע. מצד אחד, המחקר המדעי הוסיף לפרוץ גבולות גיאוגרפיים, מדיניים ונושאיים גם יחד. נוצרו יותר ויותר שיתופי פעולה בין מוסדות מדעיים ומדענים, ועל כן הידע, היכולות והתובנות הנובעות מהם טשטשו גבולות מסורתיים. מרכז המחקר הגרעיני סרן (CERN), שהוקם בידי 12 מדינות במטרה לחקור שאלות בסיסיות בפיזיקה, הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. כיום מתקיימים בו מחקרים של מדענים מכל רחבי העולם, ובכלל זה מדינות שמגדירות את עצמן אויבות מושבעות. בין השאר העבודה בסרן קידמה את התפתחות האינטרנט, ששינה את פני העולם כולו.  

מצד שני, האדרת הבורות והתנגדות לאינטלקטואליזם הפכו לבון-טון עולמי. כתוצאה מהתהליך המסוכן הזה היינו עדים לדחיקת רגליו של המדע ממכלול שיקוליהם של מובילי דעה וקובעי מדיניות לאומיים ובינלאומיים גם יחד. התנערות של מנהיגים מהסכמים לשמירת הסביבה היא אחת הדוגמאות המוכרות יותר, אבל התבוננות נוספת חושפת מדיניות של קיצוצים גורפים בתקציבי מחקר, רמיסת החינוך המדעי, זלזול בעמדות מדעיות כלפי סוגיות מרכזיות שנוגעות לכולנו והכחשת הישגים בסיסיים של המדע על-ידי קבוצות שונות, כמו מתנגדי חיסונים או "שטוחיסטים" שטוענים שכדור הארץ שטוח ושהמדע כולו מבוסס על קנוניות, מקבלת לגיטימציה.

להבין מתוך צניעות

משבר הקורונה השיב לקדמת הבמה את ההתייחסות למדע ולמאפייניו כאל הדלק המניע את החיפוש התמידי אחר מענה לשאלות, הנחוץ לצמיחה, בריאות, חוסן כלכלי, קיימוּת ואיכות החיים של החברה כולה. המשבר פותח הזדמנות למדע לתפוס את מקומו הנכון כדרך הטובה ביותר הקיימת בידינו כיום כדי להבין את העולם ולהתמודד עם האתגרים המורכבים הניצבים לפני האנושות.

המקום הנכון הזה כולל כמה ערכים נשכחים, כמו צניעות, גישה מערכתית וחשיבה ארוכת טווח. שינוי ואי-ודאות הם מרכיב בסיסי של החיים. לצד כל אתגר שנפתור, אין ספק שיתפתח אתגר חדש. זו מהותם של מערכות אקולוגיות ושל תהליכי אבולוציה, וכל מה שהיה צריך זה נגיף קטן כדי להוכיח שהם חזקים מאיתנו. מי שחושב שהמדע והטכנולוגיה פותחו כדי להפוך אותנו לשליטי הארץ, טועה. כל סביבה שניצלנו בחמדנות, היכתה ביכולתנו להתקיים; מקומות שכבשנו בלי לחשוב לטווח הרחוק, התהפכו נגדנו; מקומות שרתמנו מתוך צניעות וכבוד לסביבה, הזכירו לנו שאנחנו חלק ממערכת אקולוגית גדולה מאיתנו; ובכל הזדמנות שבה ניסינו לרתום את המדע לקידום אינטרסים פוליטיים, כלכליים ומדיניים, המציאות ירקה בפנינו. התשובה למשברים מסוג הקורונה אינה להפוך מדענים ליועצי החצר של פוליטיקאים, לעלי התאנה של קובעי מדיניות או למשרתיהם של תעשיינים. מי שמצפה שהמדע יספק תשובות חד-משמעיות או ישועבד לעיסוק בצרכים של בעלי אינטרסים זרים, חוטא למהות שלו, הדורשת גמישות מחשבתית, סובלנות ופלורליזם. המקום הנכון של המדע מחייב חופש אקדמי סקרן ויצירתי, חף ככל הניתן מאג'נדות. התשובה נמצאת בהנגשת המדע לכול, אבל באמת לכול, בלי הנחות ובכל הדרכים האפשריות, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי כאחד, לכל הגילאים ובכל המגזרים, ככלי הכרחי לקבלת החלטות ולפתרון בעיות מושכל, אחראי ובר קיימא. אולי אז נפסיק להרגיש כאילו כדור הארץ כולו התגייס כדי להניע את כתפיו ולהיפטר מעולנו, ונתחיל לחיות בהרמוניה קצת יותר טובה עם עצמנו ועם סביבתנו. בצניעות ובענווה הראויים.