האיש, החשמל וארצות הברית

בנג'מין פרנקלין (Franklin) נולד ב-17 בינואר 1706 בעיירה בוסטון, שבמושבה הבריטית מסצ'וסטס. אביו, ג'ושוע פרנקלין, היגר לאמריקה כעשרים שנה לפני שבנג'מין נולד, והחל לייצר נרות שעווה וסבונים כדי לפרנס את משפחתו ההולכת וגדלה. כפי שהעיד על עצמו באוטוביוגרפיה הנודעת שכתב, בנג'מין היה הילד החמישה עשר במשפחה בת שבעה עשר ילדים, ו"דור חמישי לבני זקונים" במשפחה.

במשפחת פרנקלין הגדולה, אבי המשפחה ייעד לכל אחד מילדיו מקצוע מסויים, ובנג'מין נשלח לבית הספר כדי שילמד להיות כומר. אולם בגיל עשר הוא עזב את בית הספר, ככל הנראה בשל אילוצים כלכליים, והחל לעזור לאביו בייצור נרות וסבונים. פרנקלין מתאר כי בשהותו הקצרה בבית הספר למד לכתוב בצורה סבירה, אך לא הצליח להתקדם בחשבון. כישלון זה במקצועות החשבון בגיל צעיר לא מנע ממנו לתרום תרומה משמעותית להבנת יסודות החשמל עשרות שנים מאוחר יותר.

בגיל 12 החל לעבוד בבית הדפוס של אחיו ג'יימס, שם למד את רזי המקצוע. בזכות העבודה בבית הדפוס נחשף בנג'מין לספרים וכתבי עת שהגיעו מאירופה, ופתחו בפניו צוהר להתפתחויות התרבותיות והמחשבתיות שהתרחשו ביבשת באותה תקופה. אז ניסה לראשונה את כחו גם בכתיבה, ופרסם סדרה של מאמרים בעיתון של אחיו בשם העט "גברת דממה עשה-טוב" (Silence Dogood) - אלמנה בוסטונית מבוגרת.

הזמן שבילה בבית הדפוס של אחיו לימד את פרנקלין על כוחה של המילה הכתובה בהפצת רעיונות ויצירת ארגונים חברתיים, תובנה שהוא עתיד לנצל היטב במשך חייו.

כוחה של המילה המודפסת העשיר את רוחו ואת חשבון הבנק שלו. פרנקלין בבית הדפוס | מקור: Science Photo Library

פילדלפיה, סיבוב ראשון

בגיל 16 נטש בנג'מין את עסקי הדפוס של אחיו ועבר לפילדלפיה, שם המשיך לעסוק בדפוס ושמו הלך לפניו כמקצוען בתחומו. מושל פילדלפיה כל כך התלהב מהיכולות של פרנקלין עד ששלח אותו ללונדון, תוך הבטחה שיכתוב לו מכתבי המלצה שיסייעו לו ליצור קשרי מסחר חדשים בלונדון. אולם משהגיע פרנקלין ללונדון בגיל 18 התברר שהמושל לא עמד בהבטחתו, ושום מכתב המלצה חם לא חיכה לפרנקלין בבירה האנגלית. פרנקלין עבד כמה חודשים כמדפיס בלונדון, חזר לפילדלפיה וייסד בה בסופו של דבר בית דפוס משלו. עסקי הדפוס שלו פרחו, ובמהרה חתם גם על כמה חוזים ממשלתיים, כולל חוזה להדפסת שטרות כסף של פנסילבניה ומושבות סמוכות. בזכות ההצלחה בעסקי הדפוס לפרנקלין היה די כסף להשקיע בהלוואות בריבית ובנדל"ן מקומי. בשנת 1740, כשהוא בן 34 בלבד, היה לאחד האנשים האמידים ביותר בצפון אמריקה.

שני רק לתנ"ך

עסקי הדפוס של פרנקלין לא היו עבורו רק מקור הכנסה מעולה. בשנת 1729 הוא רכש עיתון בשם "פנסילבניה גאזט", אשר היה לאחד העיתונים הנחשבים במושבות האמריקאיות, וניצל אותו להפיץ רעיונות שונים. ב-1754, למשל פרסם העיתון קריקטורה שקראה לאחד את המושבות האמריקניות בכותרת "הצטרף או שתמות". בנוסף, משנת 1732 פרנקלין הוציא לאור שנתון בשם "האלמנך של ריצ'רד העני", מעין לוח שנה ששילב בתוכו הגיגים וקצת אסטרולוגיה לקהל הרחב. האלמנך הודפס ב-10,000 עותקים, עותק לכל חמישים אמריקאים באותה תקופה, והיה בכך לרב מכר שני רק לתנ"ך. הרעיונות שפרנקלין כתב ב"אלמנך" השפיעו רבות על בני המושבות, וחלק מאמרות השפר שכתב שם מוכרים עד היום, כמו: "מי שישן עם כלבים יקום עם פרעושים", "פני שחסכת הוא פני שהרווחת" או "אהוב את אויביך, שכן רק הם יגידו לך את מגרעותיך". בשנת 1758 קיבץ פרנקלין את מיטב אמרותיו ועצותיו בספר "הדרך לעושר" (The Way to Wealth), שהיה עד מהרה לרב מכר בכל רחבי העולם. הספר הודפס בעשרות מהדרות באנגלית, אך גם בצרפתית, גרמנית ספרדית ושפות רבות אחרות.

ספרים, רבותי ספרים!

במקביל לפעילותו הפובליציסטית הענפה, היה פרנקלין מעורב בשלל מיזמים חברתיים בפילדלפיה. בשנת 1727 היה שותף לקמת "מועדון סינרי העור" (שהיה ידוע גם בשם ג'נטו), שבו נאספו חברים בלילות שישי ודנו במוסר, פוליטיקה ומדע. השם נבע מהעובדה שהחברים היו אנשי מלאכה, כמו סדרי דפוס, שלבשו סינרים. כדי להגדיל את הגישה של החברים לספרים ייסד פרנקלין את ספריית ההשאלה הראשונה בהיסטוריה. כל חבר היה צריך לשלם דמי הרשמה בסך 30 שילינג, ולאחר מכן דמי מנוי שנתיים על סך 10 שילינג, כדי להיות זכאי לשאול ספרים מהספריה. מיזמים נוספים שקידם באותו תקופה היו הקמת משטרה מקומית ואגודת מתנדבים לשירותי כבאות. פרנקלין גם הקים את האקדמיה של פילדלפיה, אשר לימים תתפתח להיות אוניברסיטת פנסילבניה, ואת "האגודה האמריקאית לפילוסופיה" (1743) - מעין "מועדון סינרי עור" שכלל גם חברים ממושבות אחרות. לפי תקנון האגודה היו חייבים להיות חברים בה בעלי מקצוע מסוימים, כמו למשל רופא, בוטניקאי, מתמטיקאי, כימאי. האגודה האמריקאית לפילוסופיה קיימת ופעילה עד היום.

תרומה נרחבת בשלל תחומים. תעודת החברות של פרנלקין באקדמיה האמריקאית למדעים | מקור: Science Photo Library

יש חשמל באוויר

בזכות מצבו הכלכלי המצויין פרנקלין הכריז על עצמו כג'נטלמן, הותיר את ניהול עסקיו בידיו אחרים והחל לעסוק בשאלות שעניינו אותו באמת. אחת התופעות הטבעיות שהיו מוכרות בימיו אך לא לחלוטין מובנת היתה החשמל.

בשנת 1745 קיבל פרנקלין מכתב מידיד לונדוני, פיטר קולינסון. במכתב תאר קולינסון כיצד הפיזיקאי ההולנדי פיטר ון-מושנברוק (Van Musschenbroek) מאוניברסיטת ליידן הצליח לשמור חשמל בתוך כלי מיוחד, אשר לימים נודע בכינוי "הצנצנת של ליידן". הצנצנת המדוברת היתה מצופה מבפנים ומבחוץ בפיסות מתכת דקות המסוגלות להוליך חשמל. מוט מתכת שבלט מפתח הצנצנת וחובר למכשיר שייצר חשמל סטטי איפשר את הטעינה שלה. המבנה הבסיסי של צנצנת ליידן, שני חומרים מוליכים שביניהם חומר מבודד, משמש עד היום לייצור קבלים מודרניים - גם הם אמצעים לאגירת חשמל.

פרנקלין הבין כי בעזרת הצנצנות של ון מושנברוק ניתן יהיה לבצע ניסויים רבים בחשמל, ומיהר להזמין כמה צנצנות כאלו מאירופה.

התפיסות הקיימות של החשמל באותה תקופה לא הצליחו להסביר כיצד עובדת צנצנת ליידן - אז פרנקלין פיתח תיאוריה חדשה. בעוד התפיסה המקובלת היתה שחשמל מורכב משני סוגים שונים של זורמים, פרנקלין הסביר כי בעצם מדובר בסוג אחד של זורם (fluid) שהוא כינה "האש החשמלית". ה"אש" הזו יכולה להיות חיובית או שלילית, אבל "אש" שלילית היא פשוט היעדר אש חיובית, ולא סוג אחר של אש. הטענה הזו של פרנקלין היא גרסה מוקדמת למה שמכנים היום "חוק שימור המטען החשמלי", והיא הגיעה 150 שנה לפני גילוי האלקטרון.

פרנקלין גם יצר אוצר מילים חדש, יש מאין, כדי לתאר תופעות חשמליות: "מטען", "חיובי", "שלילי" ו"מוליך" הן כולם חידושים שלו (באנגלית כמובן). אפילו הסימון המוכר לנו מסוללות, + בקצה אחד ו – בקצה אחר הוא המצאה של פרנקלין. גם המילה "סוללה" (בטריה), היא חידוש שלו – הוא השתמש בה כדי לתאר סוללה של צנצנות ליידן המחוברות זו לזו, שאפשר לטעון או לפרוק את כולן ממטען חשמלי בו זמנית.

מקור המילה "סוללה": מערך צנצנות הקבלים שהעמיד פרנקלין כדי לחקור חשמל | מקור: Science Photo Library

לאלף את החשמל

משהבין פרנקלין טוב יותר מהו חשמל הוא ניסה לבדוק אם ברק, שהיה מקובל לחשוב עליו כעל תופעה שונה לחלוטין מה"זורם" בצנצנות ליידן וכדרך של אלוהים להעניש את בני האדם, הוא גם סוג של חשמל. בשנת 1749 פרנקלין סיכם את התכונות שהיו משותפות לחשמל ולברקים: שניהם נעים במהירות, פולטים אור בצבע זהה, ויכולים להרוג בני אדם או בעלי חיים. מכך הסיק פרנקלין כי תכונה נוספת שידע שקיימת בחשמל תהיה קיימת גם בברק: "הזורם החשמלי נמשך לעצמים מחודדים; איננו יודעים אם אותה התכונה קיימת גם לגבי הברק. אבל מאחר שהם שווים בכל שאר הפרטים הניתנים להשוואה, למה שלא יהיו שווים גם בתכונה הזאת? ניתן לניסוי לקבוע!" (תרגום: פליקס דותן)

עצם העובדה שפרנקלין העלה השערה והציע גם דרך ניסויית לבדוק אותה היתה מרעישה.

הצעתו כללה הקמה של מגדל גבוה, שמתוכו יבלוט מוט ברזל לגובה עשרה מטרים לפחות. מבצע הניסוי יחזיק חוט מוליך מחובר לאדמה, ויקרב אותו אל מוט הברזל. אם מוט הברזל נטען מהחשמל שבעננים, יעבור ניצוץ מהמוט אל התיל. את הניסוי עצמו ביצע ב10 במאי 1752, חייל משוחרר מהצבא הצרפתי בהנחיית הפיזיקאי תומאס פרנסיס דליבר (Dalibard), בעיירה סמוכה לפריז. כאשר החייל קירב את חוט התיל אל מוט הברזל, החלו לקפץ ניצוצות מהתיל למוט, תוך השמעת רעשים אדירים. החייל נבהל וברח. כומר מקומי מילא את מקומו של החייל בביצוע הניסוי, והעיד שחזר עליו שש פעמים. כך הצליחו הנסיינים הצרפתיים, בעזרת הניסוי שתכנן פרנקלין, להוכיח את ההשערה שלו: ברק וחשמל הם אותה תופעה פיזיקלית.

הצלחת ניסוי הברקים של פרנלקין נפוצה במהרה ורבים בכל רחבי אירופה, מדענים ובעלי בתים כאחד, חזרו על הניסוי של פרנקלין.

פרנקלין עצמו לא הצליח לבצע בפילדלפיה את הניסוי שהציע בצורתו המקורית, ולכן ביצע ניסוי אחר בעזרת עפיפון המחובר לחוט תיל קטן, כדי שיוכל לבדוק בעצמו אם יש חשמל בענני סופה. פרנקלין הבין שכאשר חוט המשי שהעפיפון מחובר אליו יירטב, הוא יוליך חשמל מהעפיפון לקרקע וכך יוכל לאשש את הימצאות החשמל בעננים, ממש כמו בניסוי עם המגדל. ג'וזף פריסטלי (Priestley), הכימאי אנגלי שזכה לפרסום כמגלה החמצן, תיאר את ניסוי העפיפון של פרנקלין:

"אחרי שהכין את העפיפון, חיכה פרנקלין לסופת רעמים... אחרי שהעפיפון התרומם עבר זמן ניכר לפני שהיה סימן להתחשמלותו. בסוף הוא ראה שכמה סיבים שנפרדו מהחוט הזדקפו והתרחקו אלה מאלה, כפי שמתקבל בניסויים במעבדה. מעודד מהתופעה, הוא קירב את אגרופו למפתח שהיה קשור לקצה החוט. הקורא יכול לשער את שמחתו העצומה, כאשר קפץ אל ידו ניצוץ חזק" (תרגום: פליקס דותן).

בנוסף לתרומתו הדרמטית להבנת החשמל, המציא פרנקלין במשך השנים כמה מכשירים המוכרים לנו גם היום, כולל עדשות דו-מוקדיות שמאפשרות צפיה למרחקים קצרים וארוכים באותן עדשות (1784), קמין משופר (1741) ומד מרחק (1749). פרנקלין גם מיפה את זרם הגולף (1764) באחד מהפלגותיו מאירופה לאמריקה.

בזכות תגליותיו המדעיות, ובזכות ספרי ה"אלמנך" הפופולריים שלו, הפך פרקנלין לסלבריטי, ואולי אחד האמריקאים המוכרים ביותר בעולם באותה תקופה. ידוענותו של פרנקלין תתברר לימים כנכס אסטרטגי ממעלה ראשונה במאבקן של המושבות האמריקאיות לעצמאות מהאימפריה הבריטית.

אחד הניסויים המפורסמים בהיסטוריה. פרנקלין בוחן את החשמל בעננים בעזרת עפיפון | מקור: Science Photo Library

הצטרף, או שתמות!

יכולת הכתיבה המרשימה של פרנקלין, יחד עם הצלחתו העסקית ודאגתו לכלל, הביאו אותו לשאת בשורה ארוכה של תפקידים ציבוריים במהלך חייו. כבר בשנת 1736, בגיל 30, הוא מונה למזכיר האסיפה הכללית של פילדלפיה. שנה לאחר מכן מונה גם לאחראי על סניף הדואר המקומי - תפקיד חשוב באותם ימים, שכן דואר היתה דרך התקשורת היחידה בין עיר לעיר. בשנת 1753 מונה לסגן שותף של האחראי על הדואר בכל מושבות צפון אמריקה, ושיפר את השירות עד כדי כך שלקח יומיים בלבד להעביר דואר מבוסטון לפילדלפיה. הדואר בישראל של היום יכול רק לקנא ברמת השירות שפרקנלין הגיע אליה לפני כמעט 300 שנה.

בשנת 1757 יצא פרנקלין לייצג את תושבי פנסילבניה מול הממשלה באנגליה במאבק מול צאצאיו של וויליאם פן (Penn), ממייסדי הפרובינציה של פנסילבניה, עבור זכות הייצוג של המושבה. הוא נשאר באנגליה עד שנת 1775, ובמשך השנים האלו ייצג לא רק את פנסילבניה אלא גם ג'ורג'יה, ניו-ג'רזי ומסצ'וסטס. במהלך שהותו הארוכה באנגליה, פגש פרנקלין מדענים ופילוסופים אירופאיים רבים, כולל פריסטלי, הפילוסוף הסקוטי דייויד יום, הפילוסוף הצרפתי וולטר ואדם סמית', הכלכלן-סוציולוג הסקוטי הנודע. בעת שיטוטיו הרבים ברחבי אירופה הוא זכה להכרה על תרומתו החשובה למדע, וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מכמה מוסדות, בראשם אוניברסיטת אוקספורד באנגליה, ואוניברסיטת סיינט אנררוז בסקוטלנד.

בשנת 1765, לאחר שהתוודע להתנגדות העזה של בני המושבות שאותם ייצג לגזרות המיסוי החדשות שיצאו תחת ידו של הכתר הבריטי, פרנקלין עשה כמיטב יכולתו להסיר את רוע הגזירה. הוא קיווה שיוכל להחזיר את היחסים בין המושבות לכתר האנגלי למסלולם ובשנת 1772 הדליף לאמריקאים מכתבים שכתב תומאס הוצ'ינסון (Hutchinson), מושל מסצ'וסטס, כדי לנסות ולהטיל את האשמה על המיסים הכבדים על המושל ולא על הממשלה באנגליה. המהלך הזה כשל לחלוטין, והוביל לפיטוריו של פרנקלין מכל התפקידים הרשמיים שנשא בהם מטעם האנגלים. הוא חזר לפילדלפיה בשנת 1775 והחל לפעול במרץ למען עצמאות המושבות.

כשחזר, נבחר פרנקלין לכהן בקונגרס השני מטעם פנסילבניה והיה חבר ב"וועדת החמישה", שניסחה את הכרזת העצמאות האמריקאית. אך הוא לא נשאר במולדתו זמן רב: בשנת 1776 פרנקלין חתם על הכרזת העצמאות (שהוכרזה בפועל ב-4 ביולי באותה שנה), ויצא בשליחות המושבות לצרפת כדי לבקש סיוע צבאי ומדיני במאבק מול הבריטים. בצרפת שמו של פרנקלין כבר הלך לפניו, בזכות עבודתיו המדעיות והפובליציסטיות. בשנת 1778, במידה רבה בזכות השתדלותו, חתמו הצרפתים חתמו על הסכם סיוע למושבות האמריקאיות. בנוסף סייע פרנקלין ב-1783 לנסח את הסכם פריז, שציין את סופה של מלחמת העצמאות האמריקאית.

הממציא והדיפלומט חזר לפנסילבניה כשהוא כבר בן 77, המשיך להיות פעיל בזירה הציבורית ובין היתר היה שותף לניסוח החוקה של ארצות הברית ואחד החתומים עליה. אחת מפעולותיו הציבוריות האחרונות הייתה פרסום עצומה נגד העבדות בשנת 1789. בנג'מין פרנקלין הלך לעולמו ב-17 באפריל 1790, ונטמן בפילדלפיה.

במהלך 84 שנות חייו פרץ בנג'מין פרנקלין גבולות וחידש כמעט בכל תחום אפשרי: התקשורת, מוסדות קהילתיים, המדעים המדויקים ומדעי המדינה. תחומים אלה השתנו לבלי היכר בימיו, במידה רבה בזכותו. מה היתה ההמצאה, התגלית או הפעילות הציבורית החשובה ביותר של פרנקלין? קשה לומר. אבל אין ספק שההתקדמות בחקר החשמל ותרומתו המכרעת להקמת ארצות הברית של אמריקה נמצאות בראש הרשימה של תרומותיו לאנושות, שאנו נהנים מהן עד היום.

שיר של להקת The Decemberists על פרנקלין ופועלו (באנגלית, ומכיל שפה בוטה):