האיש שחלב עקרבים
וגידל מדענים

אחד מאנשי הטבע הבולטים והאהובים בישראל, פנחס (פּיניֶה) אמִתַּי, הלך הלילה לעולמו, אור ל-18 ביוני 2023, שבועות אחדים לאחר היום הולדתו ה-95. 

אמִתַּי נולד ב-1928 בירושלים, כפנחס ורכזון. כבר כנער התעניין בטבע, והיה עוזרו של אהרן שולוב, שייסד את גן החיות התנ"כי בבירה. כמו כן למד מישראל אהרוני, שהיה מחלוצי הזואולוגים העבריים. אף על פי שמעולם לא קנה השכלה אקדמית רשמית, הוא היה מהאנטומולוגים הבולטים בישראל, הוביל מחקרים רבים, ואף היה אוצר אוסף פרוקי הרגליים של האוניברסיטה העברית בירושלים. 

בציבור הרחב היה אמִתַּי מוכר בעיקר בזכות ספריו, שעסקו ברובם בבעלי-חיים ונכתבו בסגנון עסיסי ומלא אהבה, בניגוד לספרות המדעית היבשה, שאינה נוטה לעורר עניין אצל הקורא. ספרים כמו זהירות, עקרבים! (מסדה, 1980), החי מתחת לאבן (עם עובד, 1985), מדריך החרקים בישראל (כתר, 1987), עקרבים, עכבישים וקרוביהם בישראל (כתר, 2018) וספרים נוספים, גילו לציבור הרחב את העולם הנסתר והמרתק של פרוקי-הרגליים. ספריו לוו בתצלומי צבע רבים מאת המחבר עצמו, ונכתבו מנקודת מבט אישית, לעתים עם סיפורים על מפגש עם היצורים המתוארים. 

רבים מהספרים כוונו במיוחד לילדים ונוער – דבר לא מפתיע בהתחשב בכך שמלבד אהבתו לטבע, פיניה הצטיין בתשוקה רבה לחינוך ועבד שנים רבות מאוד כמורה ומדריך במגוון מסגרות. דורות של חובבי טבע יכולים לספר על השיעורים, הסיורים והחוגים שם אמִתַּי "הדביק" אותם בהתלהבותו מכל מה שחי, ובהערכתו ליצורים הקטנים ומרובי הרגליים, שאותם לפעמים קשה לנו לאהוב. 

הצטיין באהבה לפרוקי רגליים ובתשוקה עזה לחינוך. פנחס אמִתַּי עם צילום של עקרב שנקרא על שמו | צילום: נתנאל דוולצקי, ויקיפדיה

עבור רבים מהם היה על פיניה להמציא שמות עבריים. שמות כגון עקרב נבו יריחו (Nebo hierichonticus) והעכביש מברישן הנייר (Eusparassus walckenaeri), שהתקבעו מאז כשמות השכיחים ליצורים אלה. כמה מחניכיו של פיניה הפכו בהמשך למדעניות ומדענים בתחומי הזואולוגיה ושמירת הטבע.

תרומתו של אמִתַּי מתפרשת לא רק בתחום החינוך לטבע, אלא גם במחקר עצמו. משנות החמישים עד שנות השמונים פיניה עסק, עם שותפים רבים, בחקר אורחות חייהם של עקרבים, עכבישים ועכשובים. בין הישגיו נמצא התיעוד המלא הראשון של דרך הרביה המיוחדת של העקרבים: החל מה"ריקוד" המיוחד שבו בני הזוג מחזיקים זה את זו בצבתות, ועד לאופן בו הזכר מדביק לקרקע חבילת זרע (ספרמטופור) ומנחה את הנקבה לעבור מעליו ולקלוט אותו לגופה. 

הישג בולט נוסף מאותה התקופה היה מכשיר ל"חליבת" ארס מעקרבים, באמצעות זרם חשמלי. הארס היה נחוץ לייצור נסיוב, שבעזרתו מטפלים באנשים שנעקצו. לפני המצאתו של אמִתַּי, כדי להפיק את הארס הרגו את העקרב וכתשו את בלוטת הארס. זה היה תהליך ארוך ובזבזני, שהניב ארס מעורבב עם חומרים נוספים.  מכשיר ה"חליבה" של פיניה איפשר להפיק במהירות ארס נקי בכמות גבוהה, ולהשאיר את העקרב (וגם לא מעט אנשים) בחיים.

גם הוא קיבל את שמו מפיניה אמתי. עקרב נבו-יריחו | צילום:  PHOTOSTOCK-ISRAEL / SCIENCE PHOTO LIBRARY

שמות ותארים

הפעילות הרבה של פנחס אמתי, וגישתו רבת העניין לחיות ואנשים הפכו אותו לאהוב ומוערך בימי חייו, כך שאולי זה לא יפתיע כי הוא קיבל בשנת 2019 את אות יקיר ירושלים, העיר שבה נולד ובה עבד רוב שנותיו. זאת בנוסף לפרסים אחרים שקיבל במשך השנים על מפעל חייו. מורשתו מונצחת גם ב"חדר של פיני" ‒ ביתן מיוחד בגן החיות התנ"כי, שם התנדב במשך שנים, שבו מוצגים חרקים ועכבישנים. 

מתוך הכרה בתרומתו למדע, שמו של אמִתַּי ניתן למספר מינים שהתגלו בשנים האחרונות: מין של חיפושית Graphipterus piniamitaii (תואר במאמר Renan & Freidberg, 2018), מין של עקרב Buthacus amitaii (תואר במאמר Cain, Gefen & Prendini, 2021) ושני מיני עכבישים Phlegra amitaii (תואר במאמר Prószyński, 1998) ו-Evippa amitaii (תואר במאמר Armiach Steinpress, Alderweireldt, Cohen, Chipman & Gavish-Regev, 2021, שהח"מ נמנה עם מחבריו). 

פיניה משאיר אחריו ישראל אחרת: ישראל שיודעת יותר על הטבע, שאוהבת אותו יותר ומוכנה להעביר את הידע שלה לדורות הבאים. התיאורים שפנחס אמתי השאיר בספריו והלך הרוח שהנחיל בתלמידיו ימשיכו לעצב דורות של חובבי וחובבות טבע לעוד שנים רבות.