היום לפני: הידידה הטובה בחלל

ב-3 בנובמבר 1957, בתא חללית קטן וצפוף, חוברה קוסמונאוטית צעירה לחיישנים לקראת הטיסה. בחליפת החלל שנתפרה במיוחד עבורה היא עמדה להיות הנציגה הראשונה מכדור הארץ ששוגרה למסלול סביב כוכב הלכת. משימתה הייתה לבחון איך יתמודד הגוף החי עם השיגור ועם חוסר המשקל בחלל. מי שהייתה עד לפני זמן קצר חסרת בית ברחובות מוסקבה, עמדה להפוך לסמל לאומי סובייטי ולגיבורה עולמית. לקראת ההמראה, היא עמדה על ארבע רגליה ולפני שנסגר הצוהר קיבלה מאנשי צוות הקרקע נשיקה אוהבת על האף לאות פרידה, בידיעה שהיא לא תחזור לעולם.

זהו סיפורה של לייקה, הכלבה הקוסמונאוטית.

חודש בלבד לפני כן, ב-4 באוקטובר 1957, שיגרה ברית המועצות לחלל את הלוויין המלאכותי הראשון בהיסטוריה– ספוטניק 1. העולם הוכה בתדהמה והשיגור סוקר בהרחבה בכלי התקשורת. ארצות הברית, שעבדה גם היא על לוויין משלה, ספגה מכה קשה לאגו כשהרוסים הקדימו אותה. בברית המועצות שררה אופוריה. לאור ההצלחה החליט מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ניקיטה חרושצ'וב לקיים שיגור נוסף במועד סמלי – יום השנה ה-40 למהפכה הבולשביקית. התאריך המיועד היה 7 בנובמבר, ולצוות התכנון שרק יצא זה עתה לחופשה נותרו ארבעה שבועות בלבד לשגר לוויין נוסף.

כלבים, זבובים וקופים

בעלי חיים שוגרו לחלל גם לפני לייקה, אך תמיד לטיסות תת-מסלוליות: כאלו שלא נכנסו למסלול הקפה סביב כדור הארץ, אלא הגיחו מעל לאטמוספרה לכמה דקות בלבד ונפלו בחזרה לכדור הארץ. האמריקאים הטיסו קופים קטנים (מקוק רזוס), ואף שלחו ברקטות ובכדורים פורחים חיידקים, זבובים ועכברים. הרוסים העדיפו לבחור לטיסות כלבים, בגלל אופיים הנוח והאילוף הקל יחסית שלהם. ליתר דיוק הם בחרו כלבות, משום שלנקבות קל לחבר מערכת לפינוי צרכים. הם חיפשו כלבות "קשוחות" והניחו שכלבת רחוב שהצליחה לשרוד את החורף הרוסי תהיה מועמדת טובה לטיסה לחלל.

לייקה ("נבחנית" ברוסית), נמצאה משוטטת ברחובות מוסקבה. שמה המקורי היה קוּדריאבקה ("מתולתלת") והיא הייתה כלבה מעורבת קטנה עם פרווה יפה (ופוטוגנית). היא הוכשרה עם שתי כלבות נוספות: אלבינה, שהייתה קוסמונאוטית מנוסה וחזרה כבר משתי טיסות תת-מסלוליות, ומושקה, שהייתה חדשה בעסק.

האימונים של הכלבות כללו סיבובים בצנטריפוגות (מתקן שמסתובב במהירות) כדי לדמות את התאוצה שתופעל עליהן בשיגור; שהייה ממושכת בחליפות החלל שלהן; ואכילת אוכל ג'לטיני מיוחד שיקבלו בחלל. הן גם הוחזקו בכלובים קטנים למשך כעשרים יום כדי להרגיל אותן לתנאים בחללית. בסופו של דבר נבחרה לייקה למשימה בעיקר כי הוסכם שאופייה הוא הנוח ביותר משלוש המועמדות.

המטרה הגדולה במרוץ לחלל הייתה לשלוח את האדם הראשון לחלל. בשנים ההן לא היה ידוע איך ישפיע היעדר כוח המשיכה בחלל על הגוף האנושי לאורך זמן. האם אדם יוכל לנווט חללית? איך תתפקד מערכת העיכול שלו? ומערכת הדם? כיום ידוע ששהייה קצרה בחוסר משקל עלולה לגרום בטווח הקצר לתופעות כמו סחרחורת ובחילות, ושהות ממושכת בתנאי חוסר כבידה (או ליתר דיוק נפילה חופשית) עלולה להוביל גם לתופעות כמו אובדן מסת שריר, פגיעה בצפיפות העצמות, וחולשה של מערכת החיסון. כדי לנסות ולהעריך כיצד יתפקד יונק בתנאי חוסר כבידה, הוצמדו לגופה של לייקה חיישנים רפואיים רבים, ובחללית הותקנו מכשירים למדידת הקרינה הסולרית (קרינת השמש) והקרינה הקוסמית.

סודות ושקרים

 דבר טיסתה של לייקה פורסם ברחבי העולם כעוד הישג סובייטי במרוץ לחלל, אבל עורר דיון ציבורי נרחב וסוער ברחבי העולם דווקא בסוגיה אחרת: זכויות בעלי חיים. ברית המועצות אמנם טענה שמצבה של לייקה טוב ושיש לה סיכוי סביר לחזור בשלום, אך לא הצליחה לעצור את העיסוק התקשורתי והפוליטי בלגיטימיות של השימוש בבעלי חיים לחקר החלל. ארגונים למען בעלי חיים הפגינו מול שגרירויות ברית המועצות ברחבי העולם ומפגינים עמדו דקת דומייה למען שלומה של הכלבה המרחפת בחלל.

על פי הגרסה הסובייטית הרשמית, לייקה לא שרדה את המסע וסיבת מותה לא הייתה ברורה. ברחבי העולם עלו השערות שונות, בהן שהיא הומתה המתת חסד באמצעות מזון מורעל, או נחנקה מחוסר בחמצן. עם זאת, איש לא ידע בוודאות מה עלה בגורלה, והסובייטים הותירו את הנושא אפוף מסך עשן.

רק בשנת 2002, שנים אחרי התמוטטות ברית המועצות, חשף אחד המדענים ממשימת ספוטניק 2, ד"ר דימיטרי מלשניקוב, מה באמת עלה בגורלה של לייקה. התברר שבגלל קוצר הזמן ספוטניק 2 סבלה מתכנון לקוי ומכשלים שחלקם היו ידועים עוד לפני השיגור. המהנדסים אפילו לא שקלו להחזיר את לייקה לכדור הארץ והיה ברור מלכתחילה שמסעה יהיה לכיוון אחד בלבד.

מהמידע שחשף מלשניקוב התברר כי זמן קצר אחרי השיגור נקרע חלק מהבידוד התרמי של הלוויין והטמפרטורה בתוכו נסקה ליותר מ-40 מעלות צלזיוס. החיישנים שניטרו את מצבה של לייקה הראו שלאחר השיגור היא אמנם הייתה לחוצה, והדופק שלה היה מהיר מאוד במהלך השיגור, אך הייתה בריאה ואכלה כשהלוויין נכנס להקפה הראשונה שלו.

ככל שחלף הזמן, החום בחללית גבר ואיתו גם סימני המצוקה של לייקה. בהקפה השלישית כבר היה ברור שהמצב לא טוב, וברביעית נדמו כל סימני החיים. לייקה מתה תוך 7-5 שעות מרגע השיגור.

ספוטניק 2 המשיך להקיף את כדור הארץ יותר מ-2,500 פעמים במשך חמישה חודשים, וב-14 באפריל 1958 נשרף כמתוכנן עם כניסתו חזרה לאטמוספרה.

למרות מותה המהיר יחסית, המדדים שהתקבלו מלייקה הוכיחו שגוף חי יכול לעמוד בשיגור ובחוסר משקל. לייקה הייתה זו שפתחה את הדלת לטיסות מאוישות לחלל והפכה לגיבורה בינלאומית. הוקדשו לה בולים, פסלים, שירים ואפילו פאבים נקראו על שמה (אחד מהם בתל אביב, בנחלת בנימין) ונאס"א אף קראה לפיסת אדמה על המאדים על שמה.

המסע של לייקה בקליפ Moan של אמן המוזיקה האלקטרונית הדני טרנטמולר