היום לפני: המדען שהיה לנשיא המדינה

אפרים קציר, הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, היה גם מבכירי המדענים בארץ ועסק בתחומי מחקר רבים.

קציר נולד כאפרים קצ'לסקי ב-16 במאי 1916 בקייב שבאוקראינה, לשם נמלטה משפחתו מפולין במלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה שבה המשפחה לפולין וב-1925 עלתה לארץ ישראל והשתקעה בירושלים.

בעקבות אחיו הבכור אהרן פנה קציר ללימודים באוניברסיטה העברית. הוא השלים תואר ראשון בבוטניקה, זואולוגיה ובקטריולוגיה ובחר להתמקד בביוכימיה ובכימיה אורגנית. בגיל 25 כבר קיבל תואר דוקטור. במסגרת לימודי הדוקטורט חקר קציר דרכים ליצירת שרשראות מלאכותיות של חומצות אמינו, היחידות הבסיסיות שמרכיבות את החלבונים. אחרי סיום התואר השתלם במכון הפוליטכני של ברוקלין, באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת הרווארד.

במקביל ללימודיו שירת קציר בהגנה וסיים קורס קצינים ב-1939. הוא היה מפקד פלוגה, ועם שובו מארה"ב הופקד על הפעילות המחקרית בארגון ועסק בפיתוח חומרי נפץ ואמצעי לחימה אחרים. עם הקמת המדינה היה ממייסדי חיל המדע של צה"ל ומונה לפקד עליו במהלך מלחמת העצמאות. 

אחרי המלחמה הצטרפו אפרים ואהרן קציר למכון ויצמן למדע. אהרן מונה לראש המחלקה לפולימרים, וניהל אותה עד שנרצח בפיגוע בנמל התעופה בן גוריון בשנת 1972. אפרים הקים את המחלקה לביופיזיקה ועמד בראשה. הוא המשיך לעסוק בחקר תכונותיהם של חלבונים מלאכותיים קצרים. מחקריו תרמו להבנת התגובה החיסונית ולהפקת אנטיגנים – חומרים המעוררים תגובה חיסונית. בשלב מאוחר יותר שימשה הטכנולוגיה את תלמידו, מיכאל סלע, פיתוח של הקופקסון – התרופה המהפכנית לטרשת נפוצה. ב-1959 קיבלו קציר וסלע יחד את פרס ישראל במדעי החיים.

בשנות ה-60 פיתח קציר שיטה לקישור אנזימים פעילים למשטחים שונים. אנזימים הם חלבונים שמזרזים תהליכים כימיים וביולוגיים, והקיבוע שלהם אפשר לחקור טוב יותר את תכונותיהם ולרתום אותם לתהליכים שונים. השיטה משמשת עד היום את תעשיית התרופות והמזון. קציר גם חקר היבטים נוספים של פעילות חלבונים, ביניהם המבנה, קצב הפעילות, המסיסות והפירוק של חלבונים. במקביל לעבודתו במכון ויצמן היה קציר המדען הראשי של משרד הביטחון בשנים 1969-1966.

מהמעבדה לפוליטיקה ובחזרה
ב-1973 נבחר קציר לנשיא הרביעי של מדינת ישראל. בתחילת נשיאותו חוותה ישראל את הטלטלה הקשה של מלחמת יום הכיפורים, ובסיומה הוא זכה לארח את נשיא מצרים אנואר סאדאת, בביקורו ההיסטורי בישראל שסלל את הדרך להסכם השלום. בתקופת כהונתו קידם קציר את תחום החינוך, ובפרט את החינוך המדעי. בשל מחלתה של רעייתו סירב לקבל עליו תקופת כהונה שנייה, וב-1978 נפרד ממשכן הנשיא ושב למכון ויצמן ולעבודתו המדעית.

לצד עבודתו המדעית פעל קציר רבות לקידום החינוך המדעי בארץ. הוא עמד בראש האגודה לקידום המדע בישראל, סייע בהקמת המחלקה לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובקידום תעשיות עתירות ידע בארץ. הוא שימש גם נשיא רשת בתי הספר אורט ונשיא רשת אורט העולמית, וסייע בהקמת כמה מכללות בארץ. "הטכנולוגיה היא יסוד היווצרות הדור הבא", אמר ב-1990. "הנוער של היום הוא מנהיגי המחר והאחריות שלנו היא לתת להם את החינוך והערכים המוסריים שהם צריכים".

גם בערוב ימיו המשיך קציר לעסוק בפעילות מדעית ענפה. בין השאר הוא חקר את השפעת הארס של נחשים על גוף האדם ועסק בפיתוח מודלים ממוחשבים של חלבונים. עבודתו המדעית נמשכה כמעט עד מותו ב-2009, בגיל 93.

על פעילותו המדעית והמחקרית זכה קציר בפרסים ובאותות הוקרה רבים. הוא היה חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והיה לישראלי הראשון המתקבל לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. כמו כן זכה בפרס רוטשילד, בפרס ויצמן, בפרס יפן, בפרס טשרניחובסקי לתרגומים מדעיים ועוד.

"התאפשר לי להקדיש חלק ניכר מחיי למדע. אך השתתפותי לאורך השנים בפעילויות מחוץ למדע לימדה אותי שיש חיים מעבר למעבדה", אמר קציר. "הבנתי שאם אנחנו מקווים לבנות עולם טוב יותר, אנחנו צריכים להיות מודרכים על ידי ערכים אנושיים אוניברסליים אשר מדגישים את האחווה של האנושות: קדושת חיי אדם וחופש האדם, שלום בין עמים, כנות ויושר, התחשבות בזכויות של אחרים ואהבת האדם".