היום לפני: המדענית שהבינה איך בנויים חלבונים

דורותי קרופוט (Crowfoot Hodgkin) נולדה ב-12 במאי 1910 בקהיר, תחת השלטון הבריטי במצרים, לזוג ארכיאולוגים בעלי שם. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, לקחה אמה את דורותי הצעירה ואת אחיותיה לבית משפחת אביה, ולאחר מכן חזרה לעבודתה במצרים. כך קרה שאת מרבית שנות ילדותה בילתה קרופוט הרחק מהוריה, בחיק משפחתה המורחבת ומכרים אחרים. לימים היא ציינה שילדותה חישלה אותה והפכה אותה לאדם נחוש ועצמאי.

מגיל צעיר גילתה קרופוט עניין בכימיה ובגבישים, ובגיל 18 החלה את לימודי הכימיה באוקספורד. בשנת 1932 עברה לקיימברידג', שם פגשה את הכימאי ג'ון דזמונד ברנל, שהפך למנחה הדוקטורט שלה, אביה הרוחני במדע ובפוליטיקה, ולפרקי זמן קצרים גם המאהב שלה.

ברנל חשף בפניה את האפשרות לחקור גבישים של חלבונים אם מקרינים אותם בקרני רנטגן (קרני X). חלבונים אמנם אינם קיימים בטבע בצורה גבישית, אך אפשר ליצור מהם גביש, ואז להקרין עליהם קרני רנטגן. מתבנית הפיזור של הקרניים אפשר לפענח את המבנה של כל חלבון המרכיב את הגביש. קרופוט הייתה מחלוצות התחום הזה, שלאחר מכן רוזלינד פרנקלין הלכה בדרכה כדי לצלם לראשונה גביש של מולקולת ה-DNA, ועדה יונת השתמשה בטכנולוגיה דומה כדי לפענח את מבנה הריבוזום.

תחילה עבדו השניים על פענוח מבנה החלבון פפסין, שהיה לחלבון הראשון שמבנהו פוענח בטכנולוגיה הזו. ב-1934 עשתה קרופוט את פריצת הדרך הראשונה בפענוח מבנהו המורכב של חלבון האינסולין, אך לא הצליחה להשלים את המלאכה. נדרשו לה לא פחות מ-35 שנות עבודה עד שהחלבון פוענח לגמרי. הגילויים האלה שלה, יחד עם ברנל, נחשבים למקורו של מדע הקריסטלוגרפיה של חלבונים.

בהמשך חזרה קרופוט-הודג'קין לאוקספורד, שם עבדה רוב חייה. ב-1945 פענחה את מבנה הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה שגילה אלכסנדר פלמינג כמעט עשרים שנה קודם לכן. המבנה הזה היה מורכב במיוחד, משום שהמולקולה מכילה מבנה שכימאים אורגניים רבים באותה תקופה לא האמינו שהוא יכול להתקיים – טבעת כימית מרובעת הקרויה בטא-לקטאם (β-lactam). הטבעת היא האתר הפעיל של המולקולה, וגילויו תרם רבות להבנת תכונות התרופה.

שלוש שנים לאחר מכן החלה קרופוט-הודג'קין לעבוד על גביש חשוב אחר – ויטמין B12, וב-1956 פרסמה את המבנה שלו, במה שהפך לאחת מגולות הכותרת של מחקריה. בדומה לפניצילין, גם כאן מבנה המולקולה היה ייחודי מאוד, כאשר במרכז המולקולה נמצא אטום מתכת נדיר יחסית – קובלט. גם זה היה מבנה כימי חדש לחלוטין, ועמיתיה המשתאים של דורותי השוו את הגילוי ל"שבירת מחסום הקול". התגלית הזו, עם חשיפת מבנה הפניצילין, זיכו אותה בפרס נובל בכימיה בשנת 1964.

פריצות דרך בתחום מדעי חדש. דורותי קרופוט-הודג'קין | מקור: ויקיפדיה

פסל לנין לשלום
במקביל לפעילותה המדעית הייתה קרופוט-הודג'קין פעילה פוליטית, מהצד השמאלי של המפה. ברנל היה קומוניסט פעיל והשפיע עליה באופן בולט, וב-1937 היא הכירה את מי שיהיה לבעלה, תומס ליונל הודג'קין, נצר למשפחתו של הרופא והפתולוג הבריטי תומס הודג'קין, היסטוריון וקומוניסט אף הוא. הם נשארו נשואים גם אחרי שב-1961 נסע הודג'קין לגאנה, לעבוד שם כיועץ של נשיא המדינה האפריקאית.

קרופוט-הודג'קין הייתה חברה פעילה בארגון Pugwash, שהקימו בשנות ה-50 הפיזיקאי אלברט איינשטיין והפילוסוף ברטרנד ראסל במטרה ליצור דיאלוג בין מדעני המערב למדעני הגוש הסובייטי, ובשנות ה-70 אף התמנתה לנשיאת הארגון. בדומה לברנל ולכימאי מפורסם אחר, לינוס פאולינג, גם היא זכתה בפסל לנין לשלום מטעם ברית המועצות.

אפיזודה מביכה בביוגרפיה שלה הייתה ההקדמה רבת התשבחות שכתבה למאמר מדעי שחיברה אלנה צ'אושסקו, אשתו של רודן רומניה. רק אחרי נפילת משטר צ'אושסקו התברר שאת המאמר כתב מישהו אחר, ושכל עבודתה האקדמית של צ'אושסקו נעשתה במרמה.

קרופוט-הודג'קין המשיכה לעבוד עוד שנים רבות, ואת המבנה הסופי של האינסולין פרסמה חמש שנים אחרי זכייתה בפרס נובל. היא זכתה בעוד פרסים רבים נוספים, כגון מדליית מסדר ההצטיינות של החברה המלכותית. כמו כן היא הייתה נשיאת אוניברסיטת בריסטול במשך רוב שנות ה-70 וה-80, וכן נשיאת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה. כבר בשנות ה-20 לחייה היא לקתה בדלקת פרקים מתקדמת ואת רוב שנותיה הבוגרות בילתה בכיסא גלגלים. היא הלכה לעולמה בשנת 1994 משבץ מוחי.