91 שנים לכניסתו לתוקף של "חוק באטלר" שאסר על לימודי אבולוציה במדינת טנסי
למשך כמה שבועות בקיץ 1925 הפכה העיירה המנומנמת דייטון שבמדינת טנסי למרכז העולם. באולם בית המשפט של העיירה התרכזו עיתונאים מכל רחבי ארצות הברית לצפות בעימות בין שתי תפיסות עולם. מצד התביעה: המטיף והפוליטיקאי ויליאם ג'נינגס בריאן (Bryan). מצד ההגנה עורך הדין הספקן קלרנס סיוארד דרו (Darrow). שניהם נואמים בחסד ודמויות ציבוריות רבות השפעה. ביניהם: המורה הצעיר ג'ון תומס סקופס (Scopes), בן 24 בלבד, שחטא חטא גדול – הוא העז ללמד את תלמידיו את תורת האבולוציה.
המשפט שנודע לימים כ"משפט הקופים", ועמד במרכזם של ספרים וסרטים רבים, היה שיאו של מאבק יצרי שנמשך עד ימינו – המחלוקת העמוקה בין הדוגלים בתורת האבולוציה של צ'רלס דרווין, שקובעת שכל המינים, כולל בני האדם, נוצרו ממינים אחרים באמצעות ברירה טבעית לבין הבריאתנות: הגורסת שהאדם והיקום כולו נבראו על ידי אלוהים בשישה ימים, כפי שקובע סיפור הבריאה התנ"כי.
פשעו של סקופס לא היה תמים – הוא פעל במודע כדי להעלות לדיון חוק בלתי ראוי שאושר ב-13 במרץ של אותה שנה באספה הכללית של מדינת טנסי בארה"ב. החוק, שכונה חוק באטלר, אסר ללמד את תורת האבולוציה בכל מוסדות החינוך במדינה. הוא קבע: "יהא זה בלתי חוקי... ללמד כל תיאוריה ששוללת את סיפור הבריאה האלוהית של האדם כנלמד בתנ"ך, וללמד תחת זאת שהאדם הוא צאצא למין ירוד יותר של בעלי חיים". העונש על לימוד האבולוציה בטנסי נקבע על 500-100 דולר.
האדם בא מהקוף?
הפולמוס שהוליד את חוק באטלר החל כבר ב-1859, מיד אחרי פרסום הספר "מוצא המינים" של דרווין, שסיפק לראשונה הסבר מדעי להתפתחות החיים בכדור הארץ בלי מעורבות של כוח עליון וכפר בכך שהאדם הוא "נזר הבריאה". בשיח הפופולרי התמקד הוויכוח בטענתו של דרווין שהאדם התפתח מקוף קדמון ושהוא קרוב משפחה של השימפנזים והגורילות. הטענה הנפוצה נגדו הייתה, "אתה רוצה לומר שאבא שלי היה קוף?" ומכאן גם נולד השם "משפט הקופים".
בשנות ה-20 התחמם הוויכוח כשמתנגדי אבולוציה פתחו בניסיונות לתת תוקף מדעי לסיפור הבריאה ויצרו את הפסאודו-מדע הקרוי "בריאתנות". לוויכוח הזה נכנס כמעט במקרה חבר בית המחוקקים של מדינת טנסי, החקלאי הדרומי והנוצרי האדוק ג'ון וושינגטון באטלר (Butler).
המניעים של באטלר להצעת החוק היו שילוב של אמונה דתית עמוקה ובורות, כפי שהודה בעצמו. במהלך המשפט הוא סיפר, "לא ידעתי דבר על אבולוציה כשהעליתי את הצעת החוק. קראתי בעיתונים שילדים וילדות חוזרים הביתה מבית הספר ואומרים לאבותיהם ולאמהותיהם שהתנ"ך הוא שטויות". עם זאת, גם אחרי שקרא בהמשך את ספריו של דרווין הוא נשאר איתן בדעתו שמסוכן ללמד את תורת האבולוציה.
החוק התקבל בבית המחוקקים בסוף ינואר 1925, אושר בסנאט של טנסי ב-13 במרץ ונכנס לתוקף כעבור שמונה ימים. תומכיו טענו שהיות שהבריאתנות אסורה להוראה בבתי הספר הציבוריים, בהיותה תורה דתית, יש לאסור על הוראת האבולוציה כדי לא להעניק לתומכיה יתרון בשיח הציבורי. החוק עורר התנגדות רבה, והאיגוד האמריקאי לחירויות האזרח חיפש מורה שיסכים להעמיד אותו למבחן. בסופו של דבר נמצא סקופס, מורה מתחיל למתמטיקה ולמדעים שניאות ללמד אבולוציה כשהגיע לשיעור ביולוגיה כמורה מחליף.
משפט הקופים עורר הדים רבים והסתיים בהרשעתו של סקופס ובקנס של 100 דולר, שלאחר מכן בוטל בערעור מנימוקים טכניים. חוק באטלר עצמו נשאר בתוקף 42 שנה, עד שהמורה גארי ל' סקוט פוטר מעבודתו אחרי שלימד אבולוציה ופתח במאבק לביטול החוק. במאי 1967, שלושה ימים אחרי התביעה שהגיש לבית המשפט הפדרלי, ביטלו בית הנבחרים והסנאט של טנסי את חוק באטלר וב-18 במאי הוסיף המושל את חתימתו וסתם את הגולל על החוק הידוע לשמצה.
במהלך המשפט המפורסם, אמר באטלר לכתבים, "לא עלה בדעתי שהחוק שלי יעורר מהומה כזאת. רק חשבתי שהוא יהפוך לחוק ושכולם יצייתו לו ולא נשמע יותר על אבולוציה בטנסי". בכך, לפחות, הוא נכשל כישלון חרוץ. החוק אמנם התקבל, אבל כיום, יותר מתשעים שנה מאוחר יותר, האבולוציה מקובלת כאמת מדעית בלתי מעורערת וחוק באטלר נותר ניסיון כושל לכפות את חוקי האדם על חוקי הטבע.
