המדענים שנרצחו בביתם

בסוף שנת 2021, כשלושים שנה אחרי שעלו ארצה מאוקראינה, החליטו ויקטוריה וסרגיי גרדסקול (Gredeskul) לשוב לשם. שניהם כבר התקרבו לגיל 80, ורצו להיות קרובים לבתם ולנכדם שמתגוררים שם. ואולם, הנסיעה התעכבה כי הם לא הצליחו למכור כפי שתכננו את הבית באופקים, שבו התגוררו כמעט כל שנותיהם בארץ. בפברואר 2022 פלש הצבא הרוסי לאוקראינה, והתוכנית לנסוע נגנזה. "כשפרצה המלחמה אמרנו 'איזה מזל שסרגיי נשאר באופקים'", משחזר עמיתו פרופ' ויקטור קגלובסקי (Kagalovsky), דיקן הפקולטה להנדסה במכללה האקדמית סמי שמעון בבאר-שבע. "שמחנו, אבל בסופו של דבר זה נגמר עצוב מאוד".

לא חזרו לאוקראינה בגלל המלחמה שם. ויקטוריה וסרגיי גרדסקול בטיילת באשקלון | צילום: אולגה גרדסקול, באדיבות משפחת גרדסקול

מתמטיקה לא פשוטה

סרגיי גרדסקול, או סריוז'ה בפי חבריו, נולד ב-12 במרץ 1942 בסברדלובסק (כיום יקטרינבורג), לשם פונו הוריו מאוקראינה בעקבות פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות. בהמשך חזרה המשפחה לעיר חרקיב באוקראינה, שם היה אביו אנדריי פרופסור וראש המחלקה להנדסת רכב במכון לתחבורה, שכיום קרוי על שמו. אמו, בלה, הייתה מפקחת תעבורה וגם פסנתרנית מוכשרת.

סרגיי התבלט מגיל צעיר כתלמיד מצטיין וכמוזיקאי מחונן, וכמו אמו ניגן בפסנתר. בין חבריו רווח הסיפור כי בסיום התיכון התלבט אם ללמוד פיזיקה באוניברסיטה או מוזיקה בקונסרבטוריון, ובסופו של דבר בחר בהטלת מטבע. בין אם הבחירה אכן היתה אקראית או מושכלת יותר, גרדסקול בחר בלימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת חרקיב, שהיתה באותם ימים אחד ממוקדי המצוינות בברית המועצות. הוא למד שם מפי חוקרים בעלי שם עולמי כמו אלכסנדר אחיעזר (Akhiezer), ולודימיר מרצ'נקו (Marchenko), מארק אזבל (Azbel) ואיליה ליפשיץ (Lifshitz). הוא סיים את לימודיו ב-1964 והמשיך לתואר שני בהדרכת ליפשיץ, ולאחר מכן לדוקטורט בפיזיקה תיאורטית, שאותו המשיך במכון האוקראיני לפיזיקה ולטכנולוגיה וסיים ב-1970.

ויקטוריה לבית סמננקו (Semenenko) נולדה ב-16 באוגוסט 1942, לזוג הורים שהיו עובדי ממשלה. גם היא למדה פיזיקה באוניברסיטת חרקיב שם הכירה את סרגיי. הם נישאו ב-1963, לקראת סוף לימודיהם, וב-1964 נולדה בתם היחידה, טטיאנה (טניה). ויקטוריה לימדה פיזיקה ומתמטיקה בבית הספר לרוקחות בחרקיב, וב-1968 עברה למכון לפיזיקה וטכנולוגיה בטמפרטורות נמוכות (FTINT) בחרקיב, שם עשתה תואר דוקטור בפיזיקה, בתחום המגנטו-אופטיקה.

ב-1970 עבר גם סרגיי לעבוד ב-FTINT, לאחר שליפשיץ עזב את חרקיב לטובת משרה במוסקבה. המחקר המדעי שלו, כפיזיקאי תיאורטי, עסק בפיזיקה של מצב מוצק, שהיום מכונה "חומר מעובה". מחקריו התמקדו בתהליכים במערכות לא מסודרות, כמו חומרים שאינם גבישיים, או מתכות עם זיהומים. הוא התמודד עם שאלות כמו איך מבנה לא אחיד של המתכת, או זיהום בחומרים אחרים, משפיעים על מעבר האלקטרונים ולכן על התכונות הפיזיקליות של החומר, בהן המוליכות החשמלית שלו. ב-1980 זיכתה אותו עבודתו בתואר "דוקטור למדעים" – תואר מתקדם שהיה קיים אז בברית המועצות. בתקופה זו כתב עם ליפשיץ ועם לאוניד פסטור (Pastur) את הספר "מבוא לתיאוריה של מערכות לא מסודרות", שגם תורגם לאנגלית ב-1988. הספר סיכם תוצאות מחקרים שלו ושל אחרים, ועשה סדר בתחום החלוצי. ב-1985 קיבלו שלושת המחברים את "פרס המדינה" של אוקראינה. "זה ספר חשוב ומפורסם", אמר פרופ' ישי אבישי, גמלאי של המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון לאתר מכון דוידסון. "הם ביארו את המתמטיקה המאוד לא פשוטה של מעבר אלקטרונים במערכות לא מסודרות".

ספר חשוב ומפורסם. כריכת ספרם של גרדסקול, ליפשיץ ופסטור על רקע המכון לפיזיקה וטכנולוגיה בטמפרטורות נמוכות בחרקיב | צילום: אנטון סמרסקי (Антон Самарский), ויקיפדיה

מוליך-על

ב-1991, סמוך להתפרקות ברית המועצות, החליטו ויקטוריה וסרגיי לעלות לישראל בעקבות בתם ומשפחתה. הם כבר היו כמעט בני 50, אבל חשבו שסרגיי, כפיזיקאי בעל שם עולמי, לא יתקשה להיקלט באוניברסיטה מובילה. בסופו של דבר הוא הצטרף למחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע, אבל לא כחבר סגל מן המניין אלא כמדען עולה, ששכרו ממומן בעזרת תמיכה של משרד הקליטה. "הסטטוס שלו היה מתחת לרמתו", אומר פרופ' אולג קריצ'בסקי (Krichevsky), כיום ראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון. למרות זאת, סרגיי השתלב היטב במחלקה. קריצ'בסקי, שגם הוא מחרקיב, הכיר את בני הזוג גרדסקול עוד באוקראינה, שם למד פיזיקה באותה אוניברסיטה שבה למדו והכירו, והיה חבר לספסל הלימודים של בתם, טניה, לצד עוד קשרים בין המשפחות. "העבודות [של סרגיי] אמנם עסקו בפיזור אלקטרונים במתכות, אבל אותם עקרונות חלים גם על פיזור אור באטמוספרה, או בגבישי קרח למשל. יש להן השלכות רחבות בהרבה תחומים בפיזיקה ובהנדסה".

אחד משיתופי הפעולה המדעיים ההדוקים של גרדסקול, היה עם ישי אבישי, שהיה אמון על קליטתו באוניברסיטה. "עבדנו יחד ופרסמנו מאמרים משותפים. בין השאר בחנו את ההשפעות של שדה מגנטי חזק על האפקטים הקוונטיים שמרחשים במוליך דו-ממדי, כלומר יריעה דקה של חומר". מכיוון שגרדסקול לא היה חוקר מן המניין, לא היה לו אישור להנחות בעצמו תלמידי מחקר, אבל הוא היה מנחה שותף עם חוקרים אחרים של כמה סטודנטים. "בעבודה עם אחד מהם זכינו במענק מחקר בתחום של על-מוליכים, שהיה חדש בשבילו. חקרנו כיצד המוליכות שלהם משתנה בתנאים של אי סדר, או בהשפעות חיצוניות כמו שינוי טמפרטורה", אמר אבישי.

"במענק המחקר זכו אבישי וגרדסקול עם ארקדי ארונוב (Aronov), שהיה מומחה בתחום העל-מוליכים, אבל הלך לעולמו זמן קצר לאחר קבלת המענק למחקר על השפעות אי סדר על התנהגות מערבולתית בעל-מוליכים", סיפר קגלובסקי. "סרגיי ותלמיד המחקר שלו, גרגורי ברוורמן (Braverman), התחילו ללמוד את הנושא מהבסיס. התוצאה הייתה סדרה של מאמרים מבריקים על התנהגות של כמה סוגים של על-מוליכים".

"הוא היה חוקר מעולה ועזר מאוד להרבה אנשים, היה לו ידע עצום, והוא היה מורה טוב. בזכותו סיימתי את הדוקטורט", אמר גרגורי (גרישה) ברוורמן לאתר מכון דוידסון. ברוורמן היה תלמיד מחקר משותף של אבישי וגרדסקול באוניברסיטת בן גוריון בשנים 1994-98. "כשנכנסנו לנושא העל-מוליכים הוא היה אומר 'בוא נלמד את זה יחד'. היינו קוראים את המאמרים ואז מנתחים אותם יחד. כל דבר הוא היה לומד עד הסוף והוא לימד גם אותי לעשות את זה, להתעמק ולהבין".

העזרה של גרדסקול לזולת לא הסתכמה רק בפיזיקה. "כשהייתי סטודנט ונולדה לי בת קניתי מכונית סובארו ישנה", נזכר ברוורמן. "הוא היה מלמד אותי מכונאות, ומסביר לי איך לטפל ברכב". לעמיתו, אבישי, עזר גרדסקול בתחום אחר לגמרי. "התחלתי לקחת שיעורי פסנתר בגיל מבוגר יחסית, בן 40. כשהייתי מתקשה במשהו סרגיי היה בא אליי הביתה ועוזר לי עם הנגינה".

כל דבר הוא היה לומד עד הסוף. סרגיי גרדסקול (משמאל), עם ישי אבישי (מימין) וגרגורי ברוורמן | צילום באדיבות גרגורי ברוורמן 

מרצה עם שליחות

מכיוון שלא היה חבר סגל מן המנין, גרדסקול לא היה חייב ללמד באוניברסיטה כחלק מתפקידו, אבל רצה בכך מאוד. בסופו של דבר, עיקר ההוראה שלו הייתה דווקא בחוג למתמטיקה. "הוא היה מרצה נערץ, וסטודנטים היו עומדים בתור כדי להירשם להרצאות שלו, שהיו כמו הצגות תיאטרון", סיפר לאתר מכון דוידסון פרופ' סמיון לויצקי (Levitsky), כיום נשיא המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, שלימד איתו במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בן גוריון. "עבדנו יחד על הסילבוסים של הקורסים ועל המבחנים. הוא היה מאוד קפדן – רצה שכל משפט בהרצאות יהיה ברור לסטודנטים, ושהסילבוס יהיה עקבי, וכל מידע חדש יתבסס על הידע הקודם. עבדנו קשה גם על כל מבחן, והתרשמתי מאוד מהרצון שלו שהכל יהיה מובן – בלי צל של ספק. הוא ראה בהוראה שליחות".

נוסף על ההשקעה הרבה בהוראה, סרגיי גם תמיד היה קשוב לשאלות הסטודנטים. "לא היה לו דיסטנס מהסטודנטים, ותמיד היה אפשר לבוא אליו, להתייעץ ולשאול שאלות", הוסיף לויצקי. "למרות שהוא היה פיזיקאי ברמה עולמית, היה לו חשוב שגם העמיתים שלו לא ירגישו בפערים בינו לבינם. הוא היה מענטש. הוא גם השקיע הרבה במחקר והיה לו ידע רב. הוא אמנם לימד קורסים במתמטיקה, אבל היה יכול ללמד כל נושא".

"הוא למד היטב עברית, התגבר על מחסום השפה, וסטודנטים אהבו אותו מאוד", הוסיף אבישי. "הוא היה אדם עדין, צנוע ושקט. אף פעם לא צועק או תוקפני, ותמיד מוכן לעזור".

"התייעצתי איתו הרבה במהלך הלימודים, ובעזרתו גם הצלחתי לנסוע לכנס חשוב", מספר ויקטור קגלובסקי. "למעשה, פגשתי אותו עוד באוקראינה, כשאני הייתי בסיום התיכון, והוא כבר היה חוקר מפורסם במכון לטמפרטורות נמוכות, ובמקביל לימד באוניברסיטה. התייעצתי איתו על לימודים, וכשהגעתי ללימודי דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון, פגשתי אותו שם. הוא זכר אותי מאוקראינה והייתי נעזר בו גם בארץ".

תמיד היה אפשר לבוא ולהתייעץ איתו, הוא היה יכול ללמד כל נושא. סרגיי גרדסקול במשרדו באוניברסיטה | צילום באדיבות משפחת גרדסקול 

אופקים רחבים

זמן קצר לאחר עלייתם ארצה קנו בני הזוג גרדסקול בית באופקים. זה היה חצי מבית דו-משפחתי ברחוב הגורן, בחלק המערבי של העיר. סרגיי טיפח את הגינה הקטנה, ובני הזוג נהנו לארח בבית עמיתים לעבוד וחברים רבים. הם נשארו באופקים גם כשבתם החליטה לחזור לאוקראינה אחרי כמה שנים בארץ, כשבעלה המתמטיקאי לא מצא משרה בישראל. ויקטוריה אמנם לא נקלטה באקדמיה כמו סרגיי, אבל קיבלה עבודה כמתרגלת במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בן גוריון, והמשיכה בה עד פרישתה לגמלאות.

"סרגיי היה שמח כאן. היה לו טוב. גם ויקטוריה נהנתה מהעבודה באוניברסיטה", סיפר למכון דוידסון פרופ' יורי קגנובסקי (Kaganovsky), חברם הטוב של בני הזוג, שעשה מסלול דומה לזה של סרגיי – באוניברסיטת בר-אילן. "הם היו זוג קרוב. ויקטוריה לקחה על עצמה את מטלות הבית, כדי לאפשר לסרגיי להתמקד בקריירה שלו. היא היתה אישה פתוחה, נחמדה ונעימה מאוד, שאהבה לעזור לכולם".

קגנובסקי הכיר את ויקטוריה עוד בלימודיהם בבית הספר, ורק אחר-כך פגש גם את סרגיי, כששלושתם למדו יחד באוניברסיטה. "הייתי בחתונה שלהם, והרבה פעמים היינו יוצאים יחד לחופשות קיץ בבקתות על חוף הים. הוא היה פיזיקאי מבריק, אבל כשהיינו נפגשים לא היינו מדברים על פיזיקה. היינו מדברים על החיים, על חברים, על אמנות. הוא היה איש תרבות".

כל מי שביקר בבית משפחת גרדסקול באופקים התרשם מאוסף המוזיקה העצום של סרגי – תקליטים, דיסקים ותווים. "הוא היה פסנתרן ברמה גבוהה מאוד, והיה ממש מומחה. הוא יכל לזהות את ההבדלים בין נגנים או הרכבים שונים שניגנו את אותה יצירה, ולהסביר את ההבדל ביניהם", הוסיף קגנובסקי. "גם היו לו סיפורים מרתקים על הרבה פגישות עם מוזיקאים, ותמיד במפגשים חברתיים הוא היה מוקד תשומת הלב".

סימן היכר נוסף של סרגיי גרדסקול היה מכונית האופל האדומה שקנה כשהגיע לארץ, ולא החליף אותה מעולם. "זו היתה תפיסת העולם שלו: כל עוד האוטו נוסע, לא מחליפים אותו", אמר קריצ'בסקי. וחברו קגנובסקי הוסיף "לסרגיי תמיד היה רכב, והוא היה הנהג שלנו כשהיינו יוצאים יחד לחופשות. באוקראינה לא נהוג להחליף רכב כל כמה שנים, כמו כאן, וסרגיי, שהיה בן של פרופסור להנדסת רכב ושל מומחית לתעבורה, לא נפרד מהרכב שקנה, והיה עושה לבדו את כל התיקונים והתחזוקה של המכונית". לדברי קגנובסקי, סרגיי לא עסק רק במכונאות רכב. "הוא היה בונה ומתקן דברים בבית, למשל התקין לבד מערכת השקייה בגינה שאהב. היו לו ידי זהב. גם במדע, למרות שהוא היה פיזיקאי תיאורטי, הוא עבד הרבה עם ניסיונאים ועזר להם עם מכשירים וניסויים".

ויקטוריה וסרגיי חיו בצנעה, אבל לא ויתרו על צריכת תרבות. "הם היו הולכים הרבה לאופרה, ולא מחמיצים קונצרטים", אמר קגנובסקי, וישי אבישי הוסיף "הם היו הרבה באירועי מוזיקה, והוא גם היה קורא הרבה ספרים. תמיד היה על מה לדבר איתו".

בני הזוג גם הרבו בנסיעות לחו"ל, בעיקר לבתם ונכדם באוקראינה, וגם לאחותו הצעירה של סרגיי, אולגה, שעברה עם הוריהם לאוסטרליה. "הוא שיתף פעולה עם פיזיקאים מאוסטרליה כדי לבקר שם את המשפחה, עד שבעיות בריאות מנעו ממנו לנסוע", סיפר ויקטור קגלובסקי. "הוא היה מאוד מסור למשפחה, ומימן את הלימודים של נכדו, מיכאל, באוניברסיטת אוקספורד".

היה לו טוב כאן. סרגיי גרדסקול משקה את הגינה בבית באופקים | צילום באדיבות משפחת גרדסקול 

מבט להיסטוריה

סרגיי גרדסקול פרסם יותר ממאה מאמרים מדעיים במהלך שנות עבודתו, וגם לאחר פרישתו לגמלאות. "היינו ממשיכים להגיע לסמינרים מחלקתיים גם בפנסיה", סיפר אבישי. "לסרגיי היו בדרך כלל שאלות טובות ונוקבות, אבל הוא ידע לשאול אותן בצורה עדינה ומנומסת".

"כשהקמנו את המכללה, עשיתי כאן קולוקוויום אקדמי, והוא היה בא ונותן הרצאות יוצאות מהכלל", מספר ויקטור קגלובסקי ממכללת סמי שמעון. "בשנים האחרונות הוא גם החל לכתוב רבות על ההיסטוריה של הפיזיקה בחרקיב, למשל על המכון לטמפרטורות נמוכות שהוא עבד בו, והרבה חוקרים חשובים מאוד עבדו וצמחו בו. הוא היה מרצה ומפרסם מאמרים על הנושאים האלה. ההרצאה האחרונה שלו במכללה, ב-2022, עדיין היתה בתקופת הקורונה, לכן התקיימה בזום. היא נמשכה שעתיים, ריתקה את הקהל ואפילו השתתפו בה חוקרים מאוקראינה".

חגגו בתחילת השנה שעברה 60 שנות נישואים, והמשיכו ליהנות מחיים טובים יחד. ויקטוריה וסרגיי גרדסקול | צילום באדיבות אולג קריצ'בסקי

סוף עצוב

כאמור, לאחר שפרצה המלחמה באוקראינה ויתרו בני הזוג גרדסקול על תוכניתם לשוב לשם, ועקבו בדאגה אחר ההתפתחויות, ובעיקר אחר מצבם של הבת והנכד, שעזבו את חרקיב כדי להתרחק מאזורי הלחימה.

בפברואר 2023 חגגו בני הזוג 60 שנות נישואים, כמה חודשים שאחרי שחגגו יום הולדת 80. הם המשיכו לחיות חיים שקטים בבית באופקים, וליהנות ממוזיקה, תרבות, חברים, ומבחינת סרגיי – גם פעילות גופנית כמעט יום-יומית בקאנטרי קלאב באופקים.

ב-7 באוקטובר 2023, מבין המחבלים הרבים שפרצו את גדר רצועת עזה וחדרו לישראל, 22 מרצחים הגיעו לאופקים מהשטחים הפתוחים שממערב לעיר, קרוב לביתם של בני הזוג גרדסקול. הם ירו בכל מי שנתקלו בו ברחוב, ובהמשך החלו לעבור בית אחר בית, ולרצוח תושבים. עשרים ושבעה אזרחים ושישה שוטרים נהרגו בלחימה באופקים, שנמשכה גם לאחר שמחבלים התבצרו בביתה של רחל אדרי, תושבת האזור, שהצליחה לעכב אותם עד לבוא החילוץ. בין הקורבנות של הטבח חסר האבחנה, היו גם ויקטוריה וסרגיי גרדסקול, שנרצחו בביתם.

"לפי הסימנים המחבלים לא נכנסו לבית, אלא ירו בהם מהחצר, כשסרגיי היה בסלון. ויקטוריה נורתה כמה צעדים משם, כנראה כשיצאה מחדר השינה", סיפר ויקטור קגלובסקי, שהגיע לבית עם אולג קריצ'בסקי ימים אחדים לאחר הרצח. "כשהגענו לשם כבר פינו את הגופות, אבל עדיין היו שם כתמי דם, סימני ירי על הקירות ותרמילים של כדורי קלצ'ניקוב בחצר", אמר קריצ'בסקי.

נכדם ובתם של בני הזוג גרדסקול פנו לקריצ'בסקי מיד כשהחלו להתפשט בעולם דיווחים על הטבח ביישובים הסמוכים לרצועת עזה, וגם באופקים, ולאחר שבני הזוג לא ענו לטלפונים ולהודעות. "הם ביקשו מאיתנו לנסוע לבית לאחר שעיריית אופקים קיבלה פנייה ממשרד החוץ הרוסי. אמרו להם שאחד הנרצחים היה מדען סובייטי ידוע, והם ביקשו להעביר להם את המסמכים שלו. הבת, טניה, חששה מאוד שמסמכים של הוריה יגיעו לידי הרוסים, שנואי נפשם, וביקשה מאיתנו לאסוף מהבית כל דבר בעל ערך מדעי", אמר קריצ'בסקי. "את המחשבים, הטלפונים והמסמכים האישיים שאספנו משם העברנו לנכד. את החומר המדעי נעביר למחלקה לפיזיקה באוניברסיטה לאחר שנסיים למיין אותו". בהמשך הועבר מהבית גם הפסנתר של סרגיי גרדסקול, והוצב במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון. "תלמידים מנגנים עליו לפעמים", הוסיף קריצ'בסקי.

זיהוי הגופות של ויקטוריה וסרגיי גרדסקול נמשך זמן רב. בני הזוג ביקשו בצוואתם כי הגופות יישרפו והאפר יפוזר בחרקיב, עירם. "לקח זמן עד שהגופות אכן נשרפו, עקב התנגדות של רשויות הדת, אבל בסוף זה קרה", סיפר קריצ'בסקי. "עם זאת, בגלל המלחמה באוקראינה, האפר עדיין לא הועבר למשפחה, וממתין בישראל".

המחבלים לא נכנסו לתוך הבית, אלא ירו בהם מהחצר. כוח משטרה בעת הלחימה במחבלים באופקים, ב-7 באוקטובר | צילום: אילנה קוריאל, Ynet

זו פשוט טרגדיה

דיווחים על מותם של בני הזוג כמעט לא פורסמו בתקשורת בעברית, שהייתה מוצפת בסיפורים אחרים. הם זכו לסיקור מקיף יותר בשפה הרוסית, בכתבות של העיתונאי ניקיטה ארונוב באתר הרוסי מדוזה ובאתר האוקראיני-ישראלי דטאלי, שם פתח ארונוב את הכתבה בבקשה שהפנו אליו בני המשפחה "אל תקראו לו מדען רוסי".

דיווח אחר על מותם התפרסם באתר של כתב העת המדעי החשוב Nature, שפרסם בנובמבר 2023 כתבה על מדענים ישראלים שנהרגו במלחמה, לצד הפגיעה באוניברסיטאות פלסטיניות. הפרסום עורר סערה בישראל בגלל הבחירה של כתב העת לכנות את חמאס בכתבה "ארגון צבאי". עם הזמן פורסמו בעיתונות המדעית הספדים לגרדסקול ולעבודתו, ונוספים צפויים להתפרסם בקרוב. איגור קוזמנקו (Kuzmenko), שגרדסקול הדריך בעבודת הדוקטורט עם ישי אבישי ועם קונסטנטין קיקוין (Kikoin), הוסיף במאמר מדעי שהוגש לפרסום פסקת הספד. "הייתי עולה חדש לישראל, והוא עזר לי גם עם המחקר המדעי וגם בהתמודדות עם אתגרי הקליטה. אני אסיר תודה על ההזדמנות להיות בקשר עמו וללמוד ממנו. הוא היה אדם נדיב ומנחה יוצא הכלל. יהי זכרו ברוך".

"סרגיי היה מהדור שהתעניין בעבודה עצמה. מה שהעסיק אותו זה פתרון בעיות, לא כבוד או אגו. הוא קלט ושימר את האווירה המיוחדת של חרקיב, וכעת זה נעלם לצערנו הרב", אמר סמיון לויצקי. "זו פשוט טרגדיה".

"ויקטוריה וסרגיי היו כמו משפחה מבחינתי. הוא היה איש עם אופקים רחבים, והיינו מדברים על אמנות, מוזיקה, תיאטרון. הוא היה החבר הטוב ביותר שלי", סיכם קגנובסקי. "קשה להאמין שכבר עברה שנה בלעדיהם. זה מאוד עצוב ואני מתגעגע מאוד".