המוח המזהיר שנגדע בפיגוע טרור

"הוא היה אחד המוחות המבריקים בעולם המחשבה המדעית של זמננו", כתב העיתון "דבר" בעקבות הירצחו של פרופ' אהרן קציר בפיגוע בנמל התעופה לוד ב-1972. "חוקר ישראלי מובהק שכשרונותיו המצוינים התפתחו על אדמת המולדת וחייו רבי המעש השתזרו בחיי היישוב, תרמו לבניין הארץ ולבטחון המדינה והנחילו כבוד להישגי המחקר הישראלי גם בעולם המדע הגדול".

פרפרים ופולימרים

אהרן קצ'לסקי נולד ב-15 בספטמבר 1913 בלודז' שבפולין. אביו, יהודה, היה רואה חשבון, נצר למשפחת רבנים מהמעמד הבינוני. הוא נישא לצילה קליניצקי, בת למשפה אמידה של סוחרי תבואה, והפך לסוחר בדים עצמאי מצליח. במלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לנוס מהגרמנים, תחילה לביאליסטוק ומשם לקייב, שם נולד ב-1916 בנם השני, אפרים.

אחרי המלחמה שבה המשפחה ללודז' והאב שיקם את עסקיו. אלא שהנטיות הציוניות של האב, לצד צעדים כלכליים שפגעו ביהודי פולין, הובילו את המשפחה לעלות לארץ ישראל. ב-1925 (ועל פי כמה גרסאות כבר ב-1922) הגיעה המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בירושלים.

אהרן למד בגימנסיה העברית בירושלים, ולאחר מכן למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית הצעירה. ב-1936 סיים לימודי מוסמך במחזור הראשון של המכון למתמטיקה ומדעי הטבע. בשנה זו גם ראה אור ספר שכתב עם חוקר הטבע שמעון (פריץ) בודנהיימר "בני שמש – מבוא להכרת פרפרי ארצנו".

הוא התעניין מאוד בחקר התהליכים הבסיסיים של החיים, ובעבודת הדוקטורט שלו עסק בחקר פולימרים – מולקולות גדולות המורכבות מיחידות שחוזרות על עצמן. בסוף 1938 הגיש לאוניברסיטה את עבודת הדוקטורט, שעסקה בחקר התגובות בין סוכר (אלדוז) למולקולות חלבון. לאחר שקיבל תואר דוקטור המשיך לעבוד במעבדה לכימיה תיאורטית ומקרו-מולקולרית באוניברסיטה העברית.

חקר את התהליכים הבסיסיים של החיים. קציר במעבדה | צילום: מכון ויצמן למדע

מדע ומלחמה

לצד פעילותו האקדמית היה קצ'לסקי הצעיר עסוק מאוד בפעילות אידיאולוגית וצבאית. הוא היה ממייסדי תנועת "הבחרות הסוציאליסטית", שהייתה מעין תנועת נוער של תנועת העבודה, והוביל את פעילותה. במסגרת זו נענה ב-1939 לבקשתו של דוד בן גוריון לרכז פעולות מחאה של בני נוער בירושלים נגד "הספר הלבן" – מסמך המדיניות הבריטי שהציע בין השאר להגביל את עליית היהודים לארץ ישראל, ואת זכאותם לרכוש קרקעות בארץ.

כבר ב-1930, בהיותו תלמיד תיכון, התנדב ל"הגנה", ומילא שורה של תפקידים בארגון, בהם תפקידי פיקוד. השילוב בין פעילותו הביטחונית לעבודה המדעית הציב אותו בעמדה ייחודית להבנת חשיבותם של המחקר והפיתוח לחוסן הצבאי.

ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, פרסם קצ'לסקי (עם ישעיהו ליבוביץ' ומשה בריל) חוברת בשם "חידושי מדע במלחמה". הם סוקרים בחוברת פיתוחים צבאיים טהורים, כמו חומרי נפץ או דרכים למנוע מאניות להפעיל מוקשים ימיים מגנטיים, אבל גם פיתוחים אזרחיים הקשורים לחוסן צבאי – משיטות לעירוי דם לטיפול בפצועים, דרך דרכים לייצור דלק ועד טכניקות לייצור גומי מלאכותי. הוא גם הצטרף עם אחיו הצעיר לקבוצת מדענים שסייעה להגנה לפתח ולייצר כלי נשק חדשים.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה פעל קצ'לסקי רבות למסד את המחקר המדעי ביישוב. הוא ניסה לשכנע את הוועד הלאומי להקים מחלקה לתיאום ותכנון של המחקר בארץ ישראל, וכן ניסה לשכנע את הנהגת היישוב לתמוך בפיתוח תעשיית פלסטיק.

האחים שהיו שותפים למחקר מדעי ולתרומה לבטחון המדינה. אהרן (מימין) ואפרים קציר | צילום: מכון ויצמן למדע

ב-1947 יצא קצ'לסקי לכמה חודשי השתלמות בשווייץ. בהפלגה ארצה פגש על סיפון האנייה את יעקב דורי, שעמד להתמנות לרמטכ"ל ההגנה (ואח"כ הרמטכ"ל הראשון של צה"ל), ושוחח עמו על הקמת תעשייה צבאית למדינה שבדרך. בעקבות השיחות האלה נפגש בשובו לארץ עם בן גוריון, וקיבל ממנו אור ירוק להקים מחדש עם יהושע רטנר את המחלקה המדעית של ההגנה, שהתחילה לפעול כמה חודשים לפני כן אבל גוועה מחוסר תקציב.

המחלקה המדעית עסקה בפיתוח כלי נשק ואמצעי לחימה אחרים. בתחילת 1948 הקימה ההגנה את חיל המדע, שהיה "זרוע הביצוע" של המחלקה המדעית, ועסק בפיתוח אמצעי לחימה, בתיאום הייצור, בהדרכת לוחמים בשימוש בהם וכן בפעולות מחקר שונות. בתקופה זו נרתמו גם מוסדות המחקר בארץ ישראל לסייע להגנה, וחלק מפעילות חיל המדע נעשה במעבדות האוניברסיטה העברית, הטכניון ומכון ויצמן (שאז עוד היה "מכון זיו"). עם הקמת המדינה הפך חיל המדע לחלק מצה"ל, וקצ'לסקי מונה לאחד ממפקדיו בדרגת סגן אלוף.

ב-1948 הזמין אותו חיים ויצמן להצטרף למכון ויצמן למדע. הוא עזב את תפקידו באוניברסיטה העברית, והקים במכון את המחלקה לפולימרים. ב-1952 קיבל גם מינוי של פרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1956 הקים במכון מעבדה לפלסטיקה, שעסקה בפיתוח חומרים חדשים בשיתוף פעולה הדוק עם התעשייה.

הוא היה חבר בארגונים מדעיים בינלאומיים ותרם רבות ליצירת קשרים בין מדענים ומוסדות מחקר בישראל ובתפוצות. בין השאר שימש נשיא האיגוד הבינלאומי לביופיזיקה. השם העולמי שקנה לו הביא ליצירת קשרים מפתיעים, וב-1957 הוזמן – ונסע – לכינוס מדעי במוסקבה, מעבר למסך הברזל. לרגל הנסיעה עיברת את שמו לקציר.

מחקריו של קציר עסקו בפולימרים, וכן בחקר פעולת השרירים ובחקר מעבר חומרים דרך קרומים ביולוגיים, בעיקר לתוך התא או החוצה ממנו. אחיו אפרים הצטרף גם הוא למכון ויצמן כפרופסור לביופיזיקה, וב-1950 הם קיבלו יחד את פרס ויצמן למדעים.

ב-1961 הוענק לקציר פרס ישראל בכימיה, עם תלמידתו, אורה קדם. "ביררנו מה הם הגדלים הפיזיקליים שיש לקבוע כדי לתאר בשלמות את מהירות החדירה של החומר, את התכונה המופלאה שיש לקרומים חיים ואת תכונת האבחנה בין חומר אחד למשנהו", צוטט בעיתון "דבר" בדיווח על בחירתו לקבל את הפרס היוקרתי.

מחקרים נוספים של קציר עסקו באופן שבו השרירים ממירים אנרגיה כימית לאנרגיה מכנית, והוא אף פיתח בשנות ה-60 מכונה המחקה את הפעילות הזאת, תוך ניצול התכונות של סיבי חלבון.

קציר גם היה ממייסדי האקדמיה הלאומית למדעים והרוח החיה בפעולות להקמתה. בישיבה הראשונה שלה, ב-1960, נבחר לסגן הנשיא, וב-1962 התמנה לנשיא האקדמיה, תפקיד שבו נשא עד 1968.  

במשך כל שנות פעילותו המדעית עסק רבות גם בפעילות ציבורית רחבה, ונשא תפקידים רבים. בין השאר היה חבר בוועדות מדעיות של צה"ל, פעל להקמת האוניברסיטה בבאר-שבע, עמד בראש מכון התקנים הישראלי ואף פעל להקמת גוף ישראלי למחקרי חלל. 

מרצה מעולה שפעל רבות להנגשת המדע לציבור הרחב. אהרן קציר | צילום: לשכת העיתונות הממשלתית 

סופו של מוח מזהיר

אהרן קציר היה בעל השכלה כללית רחבה מאוד, התעניין במוזיקה, ספרות פילוסופיה ותחומים נוספים. הוא נחשב למרצה מעולה, והרצאותיו משכו קהל רב. הוא גם עסק רבות בהנגשת מדע לציבור, כתב מאמרים פופולריים בעיתונות, יזם את התכנית "עולם המדע" ברדיו וקיים הרצאות לקהל הרחב. ההרצאות ותכניות הרדיו עמדו בבסיס ספרו "בכור המהפכה המדעית" שראה אור ב-1971 ועוסק בסוגיות מדעיות וחברתיות ובנקודות ההשקה ביניהן. "הוא ידע את ערכה וחשיבותה של ההסברה המדעית, משום שהבין הקשר בין גורלו של האדם המודרני לבין הישגי המדע", כתב פרופ' יהושוע יורטנר בהקדמה לאחת המהדורות של הספר.

הקריירה המדעית המזהירה והפעילות הציבורית הענפה של קציר נגדעו בפיגוע טרור בנמל התעופה לוד ב-30 במאי 1972 (רק שנה לאחר מכן נקרא הנמל על שמו של דוד בן גוריון). שלושה מחבלים יפנים שפעלו בשליחות "החזית העממית" נחתו בטיסה מפריז, ולאחר שאספו את מזוודותיהם שלפו מהן רובים ורימוני יד, ופתחו בירי לכל עבר. 24 בני אדם נהרגו מהירי ועשרות נפצעו. ההרוגים היו 16 צליינים מפוארטו ריקו ושמונה ישראלים, בהם קציר, שחזר מכינוס מדעי.

"נגדע אחד המוחות המזהירים במדע העולמי", כתב העיתון "ידיעות אחרונות" על מותו של קציר. "עובדה אירונית במיוחד היא, שרצח זה ללא הבחנה קטל אדם בעל רגש אנושי עמוק, אשר לא זו בלבד שהיה מדען גדול, אלא גם היה מעורב במיוחד בקידום השלום במזרח התיכון", כתבו ביולוגים ברחבי העולם, בכלל זה ברית המועצות, במכתב הספד שפורסם בכתב העת המדעי החשוב "נייצ'ר", וצוטט בעיתון "דבר". בהלווייתו של קציר השתתפו לא רק מדענים רבים, אלא גם רוב שרי הממשלה ובכירים אחרים. כשנה לאחר הרצח נבחר אחיו של קציר, אפרים, לנשיא הרביעי של מדינת ישראל, ולרגל בחירתו עיברת גם הוא את שמו לקציר.

זכרו של אהרן קציר הונצח בדרכים רבות. בין השאר קרויים על שמו רחובות בארץ, בתי ספר, מרכז מחקר במכון ויצמן, וסדרת הרצאות "בכור המהפכה" כשם ספרו. כמו כן קרויה על שמו המלגה היוקרתית של משרד הביטחון לתלמידי מחקר מצטיינים שיש יישומים ביטחוניים לעבודתם. קרן בת שבע דה רוטשילד ייסדה פרס על שמו לעידוד וטיפוח עיתונאים וכתבים מדעיים. ב-1974 הודיעה סוכנות החלל האמריקאית כי מכתש בצד הרחוק של הירח ייקרא "מכתש קצ'לסקי", השם שבו הוכר בקהילה המדעית.  

נראה שאין עוד אדם הראוי ממנו להנצחה זו ואף יותר מכך – אדם שהשכיל להבין את חשיבות הקשר בין בסיס מדעי איתן לחוסן לאומי, ופעל כה רבות למיסוד וחיזוק הבסיס הזה, ולהידוק הקשר בין המדע לבין כל נדבכי המדינה והחברה. מותו בפיגוע טרור מסמל אולי יותר מכל את המחיר הכבד של תקומת ישראל, שלאהרן קציר היה בה חלק כה חשוב ומרכזי.

עדות למעמדו של קציר בקהילה המדעית בעולם. הכותרת ב"דבר" על הודעת נאס"א | מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית