ילדת המבחנה הראשונה בעולם

לואיז ג'וי בראון נולדה ב-25 ביולי 1978 בשעה 11:47, בניתוח קיסרי בבית החולים הכללי בעיר אולדהאם שבאנגליה, ושקלה 2.608 ק"ג בלידתה . היא תוארה כתינוקת ורדרדה וחייכנית אבל לא זו הסיבה שלידתה עוררה התרגשות כה רבה. לואיז הפעוטה נולדה לאחר שבמשך כתשע שנים ניסו הוריה להרות ללא הצלחה, והגיעה לעולם בהליך שנוסה לראשונה בבני אדם – הפריה חוץ גופית.

הוריה של בראון הצעירה לא שקטו על השמרים וכעבור כמה שנים נולדה לה אחות קטנה, נטלי, גם היא בהפריה חוץ-גופית. בראון חששה במשך שנים שמא בעיית הפוריות של אמה הייתה גנטית וגם היא תתקשה להרות, אבל לפני תשע שנים חוותה ניצחון כשהפכה ל"ילדת המבחנה" הראשונה שגם הביאה לעולם ילד בלידה טבעית. כיום, בגיל 38, היא נשואה ואמא לשני ילדים.

התינוקת הוורדרדה והחייכנית היא בעצמה אם לשנים כיום. לואיז בראון | מקור: אוניברסיטת קיימברידג'
 

כדי להבין את המהפכה שהתהליך החדש יצר צריך להבין כמה קשה למצוא פתרונות לעקרות. באופן טבעי, המפגש בין הזרע לביצית מתרחש בחצוצרה בתוך גופה של האישה. הביצית המופרית נודדת לרחם ושם העובר מתפתח במשך תשעה חודשים עד ללידה. אולם זוגות רבים נתקלים בקושי להביא ילדים בגלל ליקויים מבניים או הורמונלי אצל הגבר או האישה. במקרה של לזלי, אמה של לואיז, הבעיה הייתה חסימה בחצוצרות, שלא אפשרה לה להתעבר באופן טבעי.

איך בכל זאת הצליחה להביא ילדה לעולם? זה קרה בזכות זוג מדענים, פטריק סטפטו (Steptoe) ורוברט אדוארדס (Edwards), שהגו את הרעיון המהפכני ששינה את חייהם של מיליונים. ההליך שהמציאו היה פריצת דרך בתולדות הרפואה, ואפשר למיליוני זוגות ברחבי העולם להתגבר על בעיות פוריות שהיו עד אז חסרות פתרון.

אדוארדס היה פיזיולוג שחקר במשך שנים רבות את פוריות האשה. בשנת 1968 הוא הצליח לראשונה להפרות ביצית בתנאי מעבדה והחל לשתף פעולה עם סטפטו, שהיה גינקולוג. אדוארדס פיתח קרקע מזון שתאפשר להפרות ביצית וליצור תרבית רקמה עוברית, ואילו סטפטו אסף ביציות משחלותיהן של מטופלות עם בעיות של אי-פוריות. בשנת 2010 זכה אדוארדס בפרס נובל לרפואה על פיתוח ההפריה החוץ גופית.

 עד שנת 1977, עם תחילת הניסוי המכריע, נולדו רק קומץ של עכברים, חולדות וארנבות בהפריה חוץ-גופית. למרות ההצלחות המעטות, סטפטו ואדוארד החליטו שהגיעה השעה להתחיל בניסויים גם בבני אדם. בניסוי השתתפו 68 נשים, שמהן רק לזלי בראון ואישה נוספת ילדו תינוקות חיים. כיום עומד שיעור ההצלחה העולמי בהפריה חוץ-גופית על כ-10 אחוזים לכל מחזור טיפול.

התהליך מתבצע כך: הרופאים נותנים לאישה גירוי הורמונלי כדי להגדיל את כמות הביציות ולתזמן את מועד הביוץ. בזמן המתאים שואבים ביציות מהנרתיק, בהתהליך שמתבצע תחת טשטוש או הרדמה כללית.

בשלב הבא נעשית הפריה במעבדה על ידי הדגרה של הזרעים עם הביצית או החדרה פיזית של זרע בודד לתא הביצית. העוברים מודגרים בתנאים מתאימים במעבדה במשך 5-3 ימים ואז מוחזרים לרחם. מספר העוברים המוחזרים נקבע בהתאם לגיל האישה, מצבה הרפואי וניסיונות הפריה קודמים. האם מקבלת תמיכה הורמונלית לפי הצורך כדי לשפר את סיכויי ההצלחה של התהליך.

בעשרות השנים שחלפו מאז הולדתה של לואיז בראון השתכלל ההליך וזכה לשם "הפריה חוץ גופית, או "הפריית מבחנה". לפי הערכות, עד כה נולדו בזכות השיטה הזאת כחמישה מיליוני תינוקות ברחבי העולם. ישראל הייתה המדינה החמישית בעולם שבה בוצע ההליך. בשנת 1982 נולדה כאן "תינוקת המבחנה העברית הראשונה", רומי נוימרק, שהפכה לימים לשדרנית טלוויזיה ומגישת חדשות. כיום מתבצעים בארץ מדי שנה יותר משלושים אלף מחזורי טיפול של הפרייה חוץ-גופית, וישראל נחשבת לשיאנית העולם במספר הטיפולים יחסית לגודל האוכלוסייה.

ולואיז? היא כאמור הקימה משפחה משלה, ולאחרונה כתבה ספר על חייה בצל הפרסום הייחודי שזכתה לו. הספר "חיי כילדת המבחנה הראשונה בעולם" יצא לרוא בבריטניה ובראון מקווה שבעתיד הוא יתורגם לשפות נוספות. אולי אפילו לעברית. ואולי לא – אחרי הכל, מי כיום זוכר כמה מהפכני היה הטיפול השגור הזה רק לפני 38 שנים?

 
עידן חדש בפוריות. כותרת העיתון "דיילי מייל" מבשרת על לידתה של בראון | מקור: אוניברסיטת קיימברידג'